מיכאל ממליץ על “הזדמנות אחרונה לראות” מאת דגלס אדמס ומארק קרווארדיין(ספרי עליית הגג)
רבים הם הספרים שגורמים לי לצחוק, אבל מעטים הם הספרים שגורמים לי לצחוק בקול.
“פו הדב”, כמובן, שייך לסוג השני. כך גם “ספר משפחתי” של קישון (ותודה לאחי הגדול שערך את ההיכרות בינינו), וספרה הראשון של אלן דג’נרס, “My Point…and I do have One”. ויש עוד, בוודאי.
הספר הזה, של דגלס אדמס, נכנס לקטגוריה בעמוד הראשון שלו, פחות או יותר. אני זוכר את עצמי עוצר את הקריאה מפעם לפעם, רק כדי להירגע מהצחוק.
אדמס יצא בחברתו של מארק קרווארדיין, זואולוג מטעם הקרן העולמית לחיי הבר, למסעות בעקבות בעלי חיים שעומדים (או עמדו, נכון לשנת 1990) על סף הכחדה: “תפקידו [של קרווארדיין] היה לשמש זה שיודע על מה הוא מדבר. תפקידי שלי, שהיו לי כל הכישורים הדרושים למלאו, היה לשמש לא-זואולוג בור להפליא שכל דבר שיתרחש יהיה עבורו בגדר הפתעה מוחלטת”.
ואדמס עומד במשימה בכבוד. הוא מתאר את אורחות חייהם של גורילות הרים, דרקוני קומודו ותוכים באופן מרתק, שאליו פרימטולוגים, הרפטולוגים ואורניתולוגים יכולים רק לשאוף. הוא כותב גם על הרפתקאות בג’ונגלים אנושיים: בירוקרטיה של פקידי מכס במדגסקר, אדישות של טייסי מסוק ניו-זילנדיים ודפוסי תחבורה סיניים.
אני חושב שהסיבה שאני כל כך אוהב את הספר הזה היא כי בסופו של דבר קשה להחליט מה אדמס אוהב יותר: בעלי חיים או בני אדם, ובתום הספר הזה גם אתה מוכרח לאהוב את שניהם קצת יותר.
אורה ממליצה על “אדום” מאת אווה טים (עם עובד)
לפעמים קורה לי שאני בוחרת ספר בשל כריכתו היפה. כריכתו של הספר “אדום” אינה נמנית על אלה… והיא בעיקר מטעה. טוב שהתגברתי על מכשול הכריכה, כי בפנים מצאתי ספר יפה ומרגש.
תומס שרוע על הכביש, פניו אל שמי ברלין, ובעוד הכרתו מתערפלת הוא מספר לנו את סיפור אהבתו לאיריס היפה, הצעירה ממנו בעשרים שנה, על נעוריו כסטודנט שהשתתף במרד הסטודנטים בשנת 1968 ואיך בחלוף השנים נשבר החלום הסוציאליסטי והוא וחבריו הופכים להיות חלק ממה שנגדו מרדו.
בתקופה בה קראתי את הספר הכתה בי ההבנה כי הייתי מנוצלת, כמו רבים-רבים אחרים, על ידי מעסיק חמדן וציני. נושאים כמו צדק חברתי ואחריות חברתית מחד, וחיים “בורגניים” ונוחים והגשמת האינדיבידואל מאידך, העסיקו (ומעסיקים) אותי מאוד, ואני חושבת שזה הוסיף להתפעמות שלי מהספר.
ועם זאת, הספר מומלץ לכולם, ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות-חברתיות.
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
הספר של אדאמס שמוזכר כאן הוא ברשימת עשרת הספרים האהובים עליי. אדאמס הוא כותב קומי מבריק, והנושא מוציא ממנו את המיטב. וכמו תמיד אצלו, היופי טמון במטאפורות שהוא שואב מנושא הכתיבה לפסיכולוגיה האנושית (למשל, ההשוואה בין ציפור הדגרתל שמוכנה להשקיע שבועות מזמנה בחפירה ושימור של תל עשבים מרקיב רק כדי לחסוך לעצמה את הצורך לדגור על הביצים שלה מדי פעם, לאדאמס עצמו שהשקיע שבועות מזמנו בבניית תוכנה שתחשב עבורו את נפח הקן של ציפור דגרתל רק למקרה שהוא יזדקק לכך אי פעם בעתיד. מאז כל פעם שדחיינות קדחתנית מכה בי אני לא מסוגלת שלא לחשוב על ציפור הדגרתל).
[…] 9) השבוע בקורא בספרים: שאלונים עם אלי שמואלי ושלומית מירון; סיפורים מהפרובינציה עם המלצות על ספריהם של דאגלס אדאמס…(עברית) […]
[…] 9) השבוע בקורא בספרים: שאלונים עם אלי שמואלי ושלומית מירון; סיפורים מהפרובינציה עם המלצות על ספריהם של דאגלס אדאמס…(עברית) […]
הספר של אדאמס שמוזכר כאן הוא ברשימת עשרת הספרים האהובים עליי. אדאמס הוא כותב קומי מבריק, והנושא מוציא ממנו את המיטב. וכמו תמיד אצלו, היופי טמון במטאפורות שהוא שואב מנושא הכתיבה לפסיכולוגיה האנושית (למשל, ההשוואה בין ציפור הדגרתל שמוכנה להשקיע שבועות מזמנה בחפירה ושימור של תל עשבים מרקיב רק כדי לחסוך לעצמה את הצורך לדגור על הביצים שלה מדי פעם, לאדאמס עצמו שהשקיע שבועות מזמנו בבניית תוכנה שתחשב עבורו את נפח הקן של ציפור דגרתל רק למקרה שהוא יזדקק לכך אי פעם בעתיד. מאז כל פעם שדחיינות קדחתנית מכה בי אני לא מסוגלת שלא לחשוב על ציפור הדגרתל).