הרשימה להלן נכתבה ע”י שחר אבן-דר-מאנדל ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות


בפתיחתו של Player One  נקלעות ארבע או חמש דמויות (תלוי איך סופרים) לבר של מלון בשדה התעופה של טורונטו בדיוק בערב שבו מזנק מחיר הנפט באלפי אחוזים וממוטט את יסודות החברה המערבית. מחוץ לבר מתחילה להשתולל אפוקליפסה חברתית וסביבתית קטנה, צלף עם מניעים לא ברורים מצטרף לתמונה ומאיים על חייהן, והדמויות הכלואות בבר ממשיכות לעסוק בנסיון להבין את היכולת שלהן להפוך את חייהן לסיפור, ובגיבוש עמדתן לגבי תפקיד האמונה באל בעולם בו הן חיות. כמו במקרים קודמים, קופלנד מבקש להשתמש באפוקליפסה האקולוגית הקרבה לא רק כדי להטיף לנו לנסות ולמנוע, אלא בעיקר כדי לגרום לנו לחשוב על מה שיבוא אחריה, על מה שהופך אותנו לאנושיים ושבזכותו גם האפוקליפסה היא לא סוף העולם.

כך זה אצל קופלנד מאז ומעולם, הגבול שבין התחבולה הספרותית לבין ערטולה הוא מטושטש מאוד, כמעט לא קיים. כשהוא ביקש לצייר דיוקן של דור שהתבגר לתוך עתיד לא ברור הוא קרא לספר Generation X ושזר לאורכו הגדרות מילוניות למושגים חדשים שביקש לטבוע כדי לתאר את הדור הזה. כשביקש לעסוק באופן שבו המחשב, ומאוחר יותר האינטרנט, משנה את חיינו, כתב ספרים שבמרכזם העמיד צוותים של מתכנתים (Microserfs ו-jPod בהתאמה), וכשביקש להכות על החטא של Generation X ולנסח אמירה אופטימית יותר על העתיד שאליו אנחנו צועדים קרא לספר שלו Generation A.

Player-One

כל זה נכון אף ביתר שאת במקרה הנוכחי. Player One מוגדר אמנם כרומן אבל הוא מתבסס על סדרת הרצאות רדיופוניות שהעביר קופלנד במסגרת פרוייקט מאסי היוקרתי. כל פרק בספר שודר כהרצאה אחת בת שעה, המורכבת ממונולוגים מתחלפים של הדמויות המרכזיות. המעבר לדפוס, נדמה, מחדד ומדגיש את הנקודות הרבות בהן קופלנד מוותר על הגיון עלילתי או על אפיון אמין של דמויות במטרה ברורה להעביר את המסר שלו. יותר מידי פעמים נדמה כאילו החלפת הדוברים היא שרירותית כמעט, כולם משתתפים באותה חגיגה אפוקליפטית של אבחנות תרבותיות שנונות והרהורים קיומיים. יש משהו צורם מעט בתחושה הזו, לפחות עד שנזכרים שהפגמים האלה הם זיקוק של כל מה שהפך את קופלנד להצלחה, שבדיוק בגללם, בעצם, אנחנו בוחרים לקרוא אותו.

___________________

Player One, What Is to Become of Us by Douglas Coupland | House of Anansi Press, 2010

***

שחר אבן-דר-מאנדל הוא כותבו של הבלוג המעט אקלקטיתודעה כוזבת“. מעת לעת הוא מפרסם גם טורי ביקורת במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונותלמען הדורות הבאים ולרגל מותו של הפרינט החלטנו לאסוף את הטורים האלה בבלוג

לקריאה בבלוג “תודעה כוזבת” לחצו כאן