קריאה פרשנית ב-“הימים היו יפים מאתנו”

ספר שיריו הרביעי של תנחום אבגר,

 הוצאת “אבן חושן”, 2014

 65400002108b

סוף שנת 2014, ביקור שגרתי בחנות ספרים. “הימים היו יפים מאתנו” הביט בי מלוא חיוכו הירוק-צהוב ממדף הספרים החדשים ואני, מצדי: קניתי, קראתי, חשתי משב נועם מסויט, הסתקרנתי, החלטתי: אכתוב. אבל מתי?

הו העצלות! נוהגים לתרץ אותה כ”סדר עדיפויות”. לפתח חטאת רובץ. אפילו השיר המרכזי, אשר העניק לספר את שמו, שפורסם במוסף “גלריה” של הארץ ב-5.1.2015:

 P93

לא הזניק אותי למסע, אבל ההזמנה המפורשת להשקה המתוכננת – כן!

ההשקה התל אביבית של הספר תתקיים ביום שישי 29.5 בשעה 16:00 ב”לבונטין 7″ – עם אנשי ספרות כדוברים וקוראים ובהשתתפות מוסיקאים רבים, כיאה לבר המוסיקלי.

וכשנותרו מספר ימים בלבד, מזדרזת לכתוב את רשימתי על הספר ולפרסמה בטרם ההשקה. אני זקוקה לידו החזקה של הזמן הדוחק, כמו ילדה לא ממושמעת.

עתה קוראת את הספר אחרת: מתוך אחריות הכתיבה, ולא רק את השירים: מכריכה עד לכריכה, כולל קיפוליהן הפנימיים, כל תו ותו. וראשית – תמונת הכריכה הקדמית.  מלנכוליה היא לא שם של פרח – אומר תנחום בפתח שירו “האושר הוא כתום” בעמוד 28 , אבל רגלי ונוס האלה הדִּבְשיות-שזופות כמו חרצית תמימה, משתלבות עם זהרורי השמש בדשא הזורם מירוק לצהוב בתמונת הכריכה המרהיבה. הכריכה נגמרת, אך הרגליים הצמודות האלה ממשיכות ומתחברות לגוף הצעיר של הנערה העירומה בצילומו של תנחום אבגר משנת 2002 – כפי שרואים בקטן ובצנוע בקיפול הפנימי של הכריכה האחורית. ומתחת לתמונה – הזמנה ליצור קשר אישי עם המשורר: הנה כתובת הדוא”ל ושמו של דף ה- facebook. הכריכה האחורית מספרת שהימים היו אכן יפים: ימי כתיבת שירים ופרסום שלושת הספרים ב-6 שנים ברוכות על סף שנות השמונים ובתוכם. הרעב שמתעורר לנגוס בשירים הקדומים האלה, שירי איש צעיר שאינו עוד כזה, בא על סיפוקו החלקי בהבטחה: “חלק מ-80 שירי הספר הופיעו כבר בשלושת הספרים הקודמים“. אך השירים אינם משויכים באופן מפורש לספר בו הופיעו לראשונה ועל הקורא הסקרן לשים לב לרמזים כמו תאריך כתיבת השיר שמצויין פה ושם או למלה זו או אחרת המשותפת לשיר ולשם הספר. כך אני יכולה לנחש כמעט בוודאות שהשיר “רחב” בעמוד 41 עם 1982 – שנת כתיבתו המפורשת, הופיע לראשונה בספר “רחב” בשנת 1983.

 P41

לשיר אמירה ברורה שמובעת ב-3 גרסאות הזורמות מאחת-לשניה-לשלישית, כש “זוֹנָה” מתגלגלת ל “אִשָּׁה זוֹנָה” ול “אִשָּׁה-זוֹנָה” וגופהּ נדיר ונפשה בָּרָה. לתנחום אבגר עוד שירי זונות ויצאניות בספר, בעמודים 50,58,73 והשיר הבא בעמוד 54:

P54

 למען האמת, הנושא גברי מאוד ואיני יורדת לסוף דעתו של המשורר, אך היושר והנועזות שלו מתכתבים עם שיריי שמזמזמים בראשי ועושים לי טוב.

הקיפול הפנימי של הכריכה הקדמית מביא ציטוטים של חוות דעתם של מנחם בן משנות האלפיים ושל אנשי הספרות המרכזיים של שנות השמונים. שמותיהם של חזי לסקלי ושל יורם ברונובסקי שמתו בטרם עת בגיל 42 ו-52 בהתאמה מכמירים את לבי.

ועכשיו אני מגיעה להקדשה הטעונה בה בנשימה ובשורה אחת באים שלושת הדורות: ההורים, בת הזוג והילדים שהם כמוסות האושר- כמו תרופה במינון מדוד. ההורים באים במלה מאחדת אחת, אך היחסים של המשורר אל אביו ואל אמו שונים בתכלית, קוטביים ממש והמשורר עומד מאחורי הפער הגדול הזה ומלפניו, אינו מסתיר או מייפה, אלא זועק אותו מלוא הגרון. שיר הפתיחה הוידויי מפיו של חתול – עושה את העבודה: הרי מקובל על כולם שהחתול מכיר את אמו בלבד ואין לו כל קשר לאביו. החתול הוא רק בן דמותו של המשורר עצמו.

P7

תהייתו של החתול בסוף ווידויו “האם באמת יש לזה חשיבות” היא קריצה מסוגננת לעבר הפסיקה “אין לזה חשיבות” בשיר הוידוי של המשורר עצמו “אוטוביוגרפיה קטומה” בעמוד 15.

נשים לב לעוד רעיון מרכזי המובע בשיר: המשורר מתוודה שיחסו המפוכח-מסתייג לחיו קבוע בזמן : “לא אז ולא בהמשך חיי” וכך גם כתיבתו השירית מתאפיינת באחדות נושאית שמעידה על בגרות כתיבתו המוקדמת והרעננות של זו המאוחרת.

ועוד דמיון בין חיו של החתול לאלה של המשורר הוא בנדנדה הספק-מבודחת: חיו ה- “אומללים-מאושרים-אומללים” של החתול ו “החמצה אחת נפלאה” – מפיו של המשורר בשיר “כשהשמש מעריבה” בעמוד 56.

אחזור לדמויותיהם של ההורים. תרתי את הספר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ ומצאתי 2 התייחסויות מסויגות בלבד של המשורר לאביו: “תלינו – אחי אחותי ואני–  מבט שואל באבי. / אך הוא, כצפוי, הפנה מבט תוהה לעבר אמי” בשיר ביוגרפי מכונן “האושר הוא כתום” בעמוד 28 ו – “אבי הצנוע הוריש לי את היכולת / לחבב אותו / ואת הכשרון להיות / אומלל ב א מ ת” ב- “שיר אושר” בעמוד 63. אמו של המשורר מאכלסת את שירי הספר בצפיפות אישיותה השולטת וההפכפכה. זאת רשימה – ככל הנראה לא מלאה – של עמודי הספר בהם האם נוכחת :

7, 10, 13, 15, 17, 28, 35, 45, 62, 63 .

המפתח להבנה/אי הבנתה של אישיותה של האם נמצא בשיר “האושר הוא כתום” (עמוד 28)– לפליטת שואה מותר הכל: “כפליטת שואה היו לה את ההרגלים המוזרים שלה / שאף אחד במשפחה לא העז כמובן להלעיג עליהם.” בקוטב האחד של השפעתה של האם נמצאת הקביעה הפסימית “החיים הם לא מי יודע מה” (עמוד 10) שהיטיבה להיקלט בתודעתו של הבן הרגיש וגרמה לקפה שלו להיות תפל בכל בוקר, ואפילו האיום המפורש “שיום אחד היא תשים רעל במרק” של בנה (עמוד 13). ומהצד הבהיר הממכר האם “מדיפה ריח חמצמץ של גן עדן אבוד” (עמוד 15) ומגייסת את כל תושייתה בהגנתה על בנה כנגד פסילתה של המורה לחשבון: “מי שמכיר אותו היטב יודע שבעצם / בתוך תוכו יש לו לב מאוד טוב.” (עמוד 17). מילותיה האחרונות “אני מאושרת. לא יכול להיות / שזה הסוף” (עמוד 35) מדמיעות אפילו אותי בקריאה העשירית.

האֵם היא רק אחת הדמויות הנשיות שבספר הזה שאינו אלא שיר הלל מפואר לאשה: אשת חוק ואשת חיק, הזונה, ואפילו הקוקסינל – “אולי היצור האידיאלי / לגבר הבלתי-מושלם” (עמוד 60). מבין שירי אהבה רבים בספר לכד את לבי  הקטע 3 מתוך “3 שירים לאורנה א.” בעמוד 12:

P12

יש לי בקורת בנושא אחד.

כותרת השיר – עוד במה להתבטא בה: להוסיף רעיון, מבט שונה במקצת, המתגרה בשיר עצמו. עוד פסגה לסמן ע”י דגל השיר.

שירים אחדים מתהדרים בכותרות מועילות:

P90

כל כך מקורי ויצירתי לראות שני בתי שיר בתור שני שירים עצמאיים נפרדים.

P59

חיו של אדם הם למטה, נחותים יחסית לטבע הדומם ואינם ממשיים אלא גלויה בלבד.

אך ברוב השירים הכותרת חוזרת על מלות השיר ובמיוחד – על השורה הראשונה ומחמיצה את ההזדמנות.

 

השם “תנחום אבגר” מהדהד לי בראש, הרי כל היומיים האחרונים – שבת-חג השבועות –  עסוקה בכתיבה על “הימים היו יפים מאתנו” גם בתת מודע כשלמתבונן מהצד נראה שעושה עבודות בית או מטפלת בילדיי. אך מרגישה שלשם  הזה שורשים יותר עמוקים בתודעתי. נזכרתי: תנחום אבגר בדק ותיקן את הניקוד של שני ספרי שיריי מטעם הוצאת “כרמל” – סימן שיותר מקרא את שיריי וגם אני יותר מקוראת את שיריו – כי כותבת עליהם.

                               חגית בת-אליעזר, 24.5.2015

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.