אביחי קמחי וצדוק עלון בדו-שיח ירושלמי ספרותי ב-“הולצר ספרים”

ירושלים, רחוב יפו, יום ה’ 7.8.2014

 

בדרך ל “ירושלים – של מטה, של מעלה” – ערב של שירים וסיפורים על עירם של שני המשוררים-סופרים תושבי העיר : אביחי קמחי וצדוק עלון.

דרכי ממקום עבודתי בגליל התחתון מתארכת בשל עומסי התנועה של יום חמישי ויש לי הרבה זמן להתכונן לירושלים ולהרהר בה.

גרתי בירושלים בעשור השני לחיי –  השנים הגורליות להתפתחות האישיות ומאז אני מבקרת את הורי – תושבי העיר.

מהי ירושלים – עובדתית?

1. הר –אם כי נמוך בקנה מידה עולמי. ומכך נגזרים התנאים האקלימיים של יובש, צלילות האויר, בהירות השמים בשעות היום וצינת הלילה – בדומה לעיר הררית אחרת בעולם, אבל מי שרוצה – יכול לכתוב על כך שירים.

2. בירה – מוסדות השלטון שלה מספקים פרנסה לתושבים ורחובותיה נחסמים מדי פעם לטובת מעבר שיירות אח”מים מחו”ל.

3. עיר עתיקה –  אבניה ההיסטוריות זזות ומפנות את המקום לכבישים בכל המפלסים בהם זורמים נפחים נוסעים וגדֵלים של התנועה ולמבני מגורים ומשרדים שלא עונים על דרישות יופי או אחידות סגנונית.

אני לא מבחינה בין ערים כלל : מארגנת אירועי שירה בחיפה ובתל-אביב, מבקרת בערבים ספרותיים בכל רחבי הארץ, כי כל הארץ היא כבישים חדישים, מסילת רכבת מככבת ומעל לכל: זאת אותה השפה העברית וקהילת משוררים אחת.

 images (1)ירושלים

האירוע מתקיים בקומה השנייה של החנות “הולצר – ספרים”. יאמר לזכותו של אביחי קמחי שהוא מקפיד על תחילת האירועים  בזמן – לטובת הנוכחים המדייקים שהגיעו מבעוד מועד. אני הגעתי באיחור מסיבה די מוצדקת וממעלה המדרגות נגלה אלי היכל רוח והגות בו קהל רב מילא את הספסלים המרופדים לאורך הקירות וכן היה ישוב על השטיח המרכזי.

אביחי קמחי וצדוק עלון ישבו בצלע המלבן ונראו ונשמעו היטב בכל מקום בחדר. הם ניהלו דו-שיח מתואם והרמוני. כל אחד בתורו קרא שיר או קטע סיפור פרי עטו, לאחר מכן חברו הוסיף דברי פרשנות קצרים והנוכחים הגיבו בתובנות משלהם. כך התפתחה שיחה מתרחבת ומעמיקה מתוך קשב וחשיבה וההערצה המשותפת לירושלים האחת.

 1795697_682716195114488_2127451441_nהולצר ספרים

דוד ברבי – המשורר המלחין וחברם הטוב של אביחי וצדוק הנציח את מראה היכל השירה בתמונתו המוצלחת שנצפתה ע”י חברי facebook רבים וזכתה לשובל תגובות אוהדות. בתמונה נראה קהל נשים בלבד. אומנם אין זה עקרוני אם הנוכח באירוע שירה הוא גבר או אישה, אך למען דיוק התיעוד, דוד ברבי עמד בתוך החדר כשפניו אל המופיעים צדוק ואביחי וצילם את רוב החדר, כשגבו אל החלק בו ישבו 4 גברים וביניהם המשורר הירושלמי יעקב יעקב, שמטבע הדברים לא נכנסו לתמונה.

 האירוע של אביחי וצדוקצילום: דוד ברבי. בתמונה מתחת: הצלם עצמו:)

דוד ברבי

אביחי קמחי מציג את נושא הערב “ירושלים – של מטה ושל מעלה”, את עצמו- סופר, משורר, סגן יושב ראש אגודת הסופרים העברים ואת צדוק עלון- דוקטור לפילוסופיה, כותב שירה וסיפורת ליריות-הגותיות ופותח את הערב בקטע משירו של המשורר הירושלמי הדגול יהודה עמיחי –  “ירושלים של אמצע” מתוך ספרו האחרון “פתוח סגור פתוח“:

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבוֹט אֶת ראשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה

 

וקורא את שירו:

ירושלים / אביחי קמחי 

סְבִיב גּוּפֵנוּ חוֹמָה בְּצוּרָה
הַחֲפִיר מָלֵא מַיִם עַד גְּדוֹתָיו
הַשּׁוֹמְרִים עֲרוּכִים בַּצְּרִיחִים
בּוֹאִי נִתְפַּשֵּׁר וְנַחֲלֹק
אַתְּ תְּרַחֲפִי בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה
אֲנִי אֶתְהַלֵּךְ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה
וְאֶבְנֶה לָנוּ מִקְדָּשׁ וּבוֹ מִזְבֵּחַ
עָלָיו נִתְיַחֵד בִּשְׁלֹש הָרְגָלִים
   
כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו

OLYMPUS DIGITAL CAMERAאביחי קמחי

צדוק עלון מיטיב להכליל: ירושלים היא העיר בה נולדנו להורינו. בירושלים גם התוודענו לאהבה ובה נישאנו. ולכן המעגל הזה של ירושלים, הורינו ואהבתנו הוא טבעי. וציטט מנאומו של הסופר ש”י עגנון לרגל קבלת פרס נובל לספרות: “מתוך קטסטרופה היסטורית של מעשהו של טיטוס מלך רומי שהחריב את ירושלים וגלה את ישראל מארצו –  נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים”.

ועוד שיר יפה של אביחי על הרומנטיקה בירושלים

אובדת / אביחי קמחי 

בִּירוּשָׁלַיִם
הַקַּיִץ מוֹפִיעַ
בַּעֲרָבִים נִבְחָרִים
בַּיֶּתֶר
אֲנִי לוֹבֵשׁ חֻלְצַת
שַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים
נוֹשֵׂא בְּיָדִי זָ’קֶט
וְהוֹלֵךְ בַּסִּמְטָאוֹת
לְחַפֵּשׂ אַחֲרַיִךְ
כְּשֶׁאֶפְגֹּש בָּךְ
אֲכַסֶּה אֶת כְּתֵפַיִךְ

 

ועכשיו צדוק עלון בשירו: 

בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם / צדוק עלון
חָשַׁבְתִּי לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ בְּיַחַד עִם מֶזֶג-הָאֲוִיר הַמִּתְחַלֵּף,
עִם הָעֲנָנִים הַמַּתְחִילִים לִלְבֹּשׁ גְּוָנִים אֲפֹרִים –
שְׁחוֹרִים וּמְבַשְּׂרִים אֶת הַגֶּשֶׁם
וּלְבָנִים כִּי הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֲחוֹרֵיהֶם.
הַחֻלְצָה מְחַמֶּמֶת עַד פִּרְקֵי  אֶצְבְּעוֹתַי
וַאֲנִי מִתְכַּנֵּס דַּרְכָּהּ פְּנִימָה כְּמִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי הַחֹרֶף
וְנֶהֱנֶה מִן הָעַצְמִיּוּת שֶׁהִיא שֶׁלִּי.

בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם
חָשַׁבְתִּי לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ וּלְהַנִּיחַ לְרוּחַ לִנְשֹׁב עַל פָּנַי
הַחֲשׂוּפוֹת בִּשְׁלַב-זֶה.
יְרוּשָׁלַיִם עֲטוּפָה בִּסְתָו וּבִילָדִים הַשְּׂמֵחִים לְמַרְאֶה הַסְּתָו
הַמַּחֲלִיף אֶת הַקַּיִץ, וְאוּלַי עֲדַיִן אֵינָם שָׂמִים לֵב לְשִׂמְחָתָם.
חִלּוּף הָעוֹנוֹת מַגְבִּיר בִּי אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁל עַצְמִיּוּתִי אֲנִי
שֶׁמְּעַט הִשְׁתַּחֲקָה  בַּקַּיִץ הָעוֹמֵד לַחֲלֹף.

בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם
לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ, כַּדֶּרֶךְ בָּהּ הַקַּיִץ הָאָצוּר בְּתוֹכִי פּוֹגֵשׁ אֶת הַסְּתָו.

צדוק עלוןצדוק עלון

כתגובה לשיר היפה הזה אביחי מצטט שורות משירו של נתן יונתן “לכל אחד ירושלים”:
“לכל אחד ישנו מקום בירושלים
שהוא קורא, קורא לו אהבה”

אביחי קימחי פרסם עד עתה 2 ספרי שירה : “ללכת” בהוצאת “צור אות” בשנת 2012,  ו- “לנווט לבד בחושך” בהוצאת “כרמל/עמדה” בשנת 2013. בחודשים הקרובים עומד לצאת לאור ספר שיריו השלישי “הולך בירושלים” בהוצאת “קשב לשירה”. שמו של הספר לקוח מהשיר “פה ושם” אשר מובלט על הכריכה האחורית של הספר:

פה ושם / אביחי קמחי

לִפְעָמִים כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בִּירוּשָׁלַיִם
אֲנִי צוֹעֵד עַל חוֹף לְיַד הַיָּם
לְעִתִּים כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵד עַל חוֹף הַיָּם
נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בִּירוּשָׁלַיִם

 

צדוק מגיב – בשיר “פה ושם” מובע רעיון יפה: כשאתה בירושלים אתה יכול לחוש את כל העולם, ובכל מקום בעולם לא יהיה מנוס מלחוש את ירושלים.

השיר חושף את משיכתי הבוזמנית לירושלים ולתל אביב – אומר אביחי – והיכן אני מרגיש בבית? הבכורה – של ירושלים!

ואז רבים מהקהל – ירושלמים ברובם המוחלט – התבטאו בזכותו של השיר שדיבר אליהם ועורר אותם להרהר על יחסם לירושלים ולהשמיע אותו.

צדוק עלון פרסם עד עתה 2 ספרי שירה, “בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר” בהוצאת עתון77 בשנת 2008, “אנסה הקולמוס ואראה” בהוצאת עמדה ב-2012 ורומן הגותי “עמוד שניים ליום” בהוצאת עמדה ב-2010. עתה צדוק עומד על סף ספרו הבא “האילם ומפוחית הפה” שיכלול סיפורים קצרים בעריכתה של הסופרת והמשוררת גל קוסטוריצה ויצא עוד בשנת 2014- אחרי החגים – בהוצאת עמדה. צדוק קרא סיפור מתוך הספר:

מים/צדוק עלון

לפני הרבה שנים שוחחתי עם חברי על טעמם של המים. מהו טעם זה? האם המים חסרי טעם? ואולי בכל זאת יש להם טעם אלא שהוא תפל?

היה זה בלילה ירושלמי קיצי. הילכנו ברחובותיה של העיר, פעם ברחוב זה ופעם ברחוב זה, פעם בירושלים של מטה ופעם בירושלים של מעלה, ושוחחנו על קאנט ועל ההבחנה שהוא עושה בין התופעות של הדברים לבין הדברים כשלעצמם. מה הם הדברים כשלעצמם אם בכל פעם שאנו באים להכירם נמצאים אנו מכירים לא אותם אלא את עצמנו מכירים אותם?

פסענו שותקים, מחשבותינו ספק בתופעות ספק בדברים, דלתות הזמן נפתחות ונסגרות דרך הילוכנו. בדממת הליל הרהרתי במים הנגמעים בשקיקה ומרווים את הצימאון עד כי לעתים דומה כי באים הם היישר ממעיינות הישועה, וצמא פקד אותי. נפניתי לחברי ושאלתי אותו אם ייתכן שֶלמַים ממעיינות הישועה יש טעם שמרווה את הצימאון – את הצימאון כשלעצמו. כלבים שהתהלכו בינינו וקיימו דיאלוג עם הבריאה נשתתקו והביטו בנו, וחברי נשתתק אף הוא לזמן מה, ואחר נעצר ואמר כמו לעצמו, ואולי למים של מעיינות הישועה אין כל טעם. 

המשכנו בדרכנו. רגלינו לעתים היו מהלכות, לעתים היו עומדות בשערים. וכשרוח באה ממקום משכנה וחשתי כי נושמים אנו אותה לנשמה – הגיעה השעה להיפרד. חברי פנה לדרכו, ואני שבתי לביתי, ובשקט הלילה גמעתי מים צוננים מן הברז.

אביחי:
“כל הקורא את הסיפור הזה מרחף בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה” – אומר אביחי על סיפור חברו-  “ובדמיוני יש למים ריח מבאר המים של קטמון הישנה והטובה.”

וכפי שאביחי קמחי פתח את הערב בציטוט של שירו של משורר חשוב – יהודה עמיחי, כך צדוק עלון מסיים את האירוע החוויתי הזה של התייחדות עם ירושלים האישית של כל אחד ואחד כשם שירו של נתן יונתן “לכל אחד ירושלים”, בשירו של המשורר ארז ביטון, חתן פרס יהודה עמיחי – סיום חכם,מתוכנן, משלים המעגל.

שיר באמצע ירושלים / ארז ביטון
אִישׁ הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב
הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁאֶלֶף עֵינַיִם מְצִיצוֹת בּוֹ
כְּדַאי שֶׁיֵּלֵךְ לְאַט
שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ עָלָיו
שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַשִּׂיג כְּמִיהוֹתָיו
הוּא תָּמִיד
נוֹשֵׂא עִמּוֹ שִׁיר
וּמַה יַּעֲשֶׂה לוֹ הַשִּׁיר שֶׁהוּא מֵכִיל
הַשִּׁיר מְשַׁכֵּךְ אֶת תַּאֲוָתוֹ
לְרִיצָה לְמֶרְחַקִּים
וְעָלָיו לָדַעַת
שֶׁגַּם אִם יַעֲמֹד מִלֶּכֶת
הוּא יַגִּיעַ
מִפְּנֵי שֶׁהוּא תָּמִיד
בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם
 

ארז-ביטוןארז ביטון

נמוגה ההסתייגות שלי מנושא ירושלים אשר ליוותה אותי בדרכי לערב השירה. דימיתי את עצמי בסדנת הגות בה התלמידים המצטיינים קשובים לכל מוצא פיהם של המדריכים הרוחניים ואף מעשירים את השיחה בתובנותיהם החכמות.

ידוע שמשוררים מתגעגעים לירושלים ממרחק המקום והזמן, אך בערב הזה נוכחתי לדעת שהגעגוע שריר וקיים גם מתוך העיר עצמה, כמו באהבה רומנטית.

 

                                               חגית בת-אליעזר, 6.9.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.