סיפור קצר: “הלן” מאת רון דהן

מאת | 2013-12-25T13:31:18+00:00 25 בדצמבר 2013|קטגוריות: סיפורים קצרים|Tags: , |2 תגובות

הלן/ רון דהן

 

בעלה של הלן מת מלוקמיה. היא סיפרה לי זאת בזמן שישבנו בבר דחוס ורועש בקופנגן. מולנו השתרע האוקיינוס השחור והיה חם, חם מאוד. שתינו בירות מקומיות וזולות שמיסטלו אותנו די מהר. הבר היה מלא באנשים שנכנסו ויצאו כמו בתחנת רכבת, ומוסיקה אלקטרונית התנגנה בחוזקה. לא היה לנו נוח, הכיסאות היו נמוכים מדי ולא היה מקום לרגליים. אז הרחקנו את הכיסאות והנחנו את כפות הרגליים על חיבורי העץ בין רגלי הכסא. שוחחנו ושתינו והזענו.

     הלן נולדה וגדלה בווילס, אבל בשנים האחרונות היא מתגוררת בדבלין. למרות זאת, היא אוהבת את ווילס ורוצה לחזור לשם מיד לאחר שתסתובב קצת בעולם.

     היא לא הייתה יפה במיוחד, הלן. היו לה פנים מוארכים ופה קטן שהעניק לה מראה חמור סבר. עורה היה בהיר ומנוקד בנקודות חן רבות. על זרועה השמאלית, באיזור המרפק, התנוססה צלקת גדולה שעיוותה את העור. ניחשתי שזו כוויה אבל לא שאלתי. מה שכן, היו לה שדיים נהדרים. היא לבשה גופייה לבנה ויכולתי לראות את השתפלות העור הרך, מתעגל כלפי מטה. זה נראה טוב.

 

היא סיפרה לי על בעלה המנוח; הם הכירו ברכבת לפריז כשהייתה בת 22. הם העבירו שלוש שעות קסומות יחדיו ולבסוף התנשקו. כשירדה מהרכבת, לא האמינה שהוא יתקשר אליה. אבל הוא כן, כבר למחרת. הם נפגשו שוב ומאז היו ביחד. אחר-כך הם התחתנו ואחרי מספר חודשים הוא חלה. לא היה לו הרבה סיכוי והוא מת בייסורים קשים, אבל היא לא מתחרטת על כלום. אני חושב שהיא אהבה אותו אהבה עצומה. הפה שלה רעד כשדיברה עליו.

     אמרתי לה שזה יכול להיות סרט נהדר. היא אמרה שהיא מעדיפה ספר והסתכלה עליי במבט של “אולי אתה תכתוב אותו?” אמרתי לה שזה סיפור דביק מדי לספר, שאין שום סיכוי להעביר אותו במילים, שהדרמה גדולה מדי, בקיצור, שאני לא יכול לעשות את זה. סיימנו עוד בירה.    

     הצעתי לה לבוא אתי הביתה. היא אמרה שהיא מעדיפה ללכת לישון כי היא צריכה לקום מוקדם ולעבור למלון זול יותר. שילמתי על השתייה שלנו ולקחתי אותה למלון עם הקטנוע הקטן ששכרתי. היא חיבקה אותי כל הדרך. זה היה נחמד.

כשהגענו למלון שלה, היא הודתה לי והוסיפה נשיקה קטנה. אמרתי לה שאני ממש מצטער על בעלה, אבל גם קצת מקנא בו על זה שראה אותה עירומה. היא חייכה אליי ואחר כך עזבה. אני חושב שיכולתי לאהוב אותה כמה שעות. לא חזרתי לבר. נסעתי הביתה.

 

***

הסיפור “הלן” מאת רון דהן הוא חלק מקובץ סיפורים בשם “קונדוליסה אהובתי” שעתיד לצאת בקיץ הבא בעריכת עמיחי שלו.

רון דהן, משורר, סופר וטבעוני. הוציא שני ספרי שירה ורומן ביכורים בשם “בוא כמו שאתה” (הוצאת הקיבוץ המאוחד). מייסד אתר אינדיבוק – חנות עצמאית ברשת. 

לכניסה לאתר אינדיבוק לחצו כאן

 

2 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין 25 בדצמבר 2013 ב- 14:21 - Reply

    “אמרתי לה שזה סיפור דביק מדי לספר, שאין שום סיכוי להעביר אותו במילים, שהדרמה גדולה מדי, בקיצור, שאני לא יכול לעשות את זה. סיימנו עוד בירה.”
    והצלחת, בתוך סיפור אחר שגם הוא בדרכו המינורית הלא דביקה נוגע ללב.
    זה יפה.

  2. shoshuas 25 בדצמבר 2013 ב- 16:24 - Reply

    רון, כבר הרבה שנים שמבחינתי – אין דרמה שהיא גדולה מדי. בעיקר כשהחיים שלך משחקים אותה דיווה.

השאירו תגובה