שבט הזקנים המשוגעים – סיפור קצר מאת תמי זר*

מאת | 2013-10-16T13:04:37+00:00 16 באוקטובר 2013|קטגוריות: סיפורים קצרים|Tags: , , , |10 תגובות

*) הזכייה של אליס מונרו בפרס נובל עוררה מחדש את העניין בז’אנר הסיפור הקצר שקצת נדחק לשוליים במשך השנים, במיוחד בישראל. בעקבות כך, החלטתי לנסות ולרתום גם את הבלוג למגמה הברוכה הזו, ולפרסם מפעם לפעם סיפור קצר בעברית. את הפרוייקט החדש הזה של הבלוג תפתח הסופרת תמי זר (טרינידד), שהסכימה לתרום את סיפורה “שבט הזקנים המשוגעים” מתוך קובץ סיפורים בהתהוות שייקרא “סיפורי גן עדן”, ועל כך אנחנו מודים לה מקרב לב. הנה הוא לפניכם:

 

***

 

 

שבט הזקנים המשוגעים/ תמי זר

הכל התחיל בגלל הריח. היתה לנו מאפיה ליד הבית ובבוקר מוקדם מוקדם היה מסתלסל משם ריח של לחמניות טריות. הריח היה מטפס עד לקומה השלישית וממלא את החלומות שלי בשיירות של לחמניות מרוחות בחמאה. הייתי מתעוררת ורוצה לרוץ למאפיה. אבל אם רק הזזתי את הרגל מהחמימות שאגרתי בין הסדינים כל הלילה, היתה תוקפת אותי המחשבה – מה השתגעת? נורא מוקדם! מה פתאום לצאת מהמיטה ועוד בשביל לחמניה!!! מאותו רגע לא ישנתי. הדילמה הרסה אותי – לחמניה עם חמאה או מיטה חמה. זה היה עינוי יומיומי שהתחיל בארבע או חמש בבוקר ולא הפסיק עד הרגע בו הייתי שומעת את הנהמה האמהית –

נו מה? את רוצה שוב לאחר לבצספר? בריצה מטורפת הייתי יוצאת מהבית מופסדת מכל הכיוונים.

שנאתי את זה.

אבא שלי היה קם מוקדם בבוקר, מאוד מאוד מוקדם בבוקר. הדרך העדינה בה טרק את הדלת היתה מטבלת באשמה את עינויי הבוקר שלי – מסכן הוא צריך ללכת לעבודה כל כך מוקדם בבוקר – ומה את? שוכבת במיטה וחושבת על לחמניות, תתביישי. יום אחד הרגשתי כל כך אשמה שכתבתי לאבא מכתב עם הרבה ציורים. איחלתי לו שלא יעבוד כל כך קשה ויוכל לישון עד מאוחר ולאכול לחמניות עם חמאה. את המכתב הגנבתי לתיק שהיה לוקח איתו כל יום לעבודה.

למחרת אבא לא אמר כלום וגם ביום שאחרי זה. ציפיתי שילטף אותי לפחות בראש, חשבתי שאולי לא מצא את המכתב והצצתי לתיק, אבל המכתב לא היה שם.

ביום שבת נשארנו בבית רק אני ואבא. בואי הוא אמר לי, נזלול משהו במטבח. אכלנו לחמניות עם חמאה ודבש ואני כל הזמן היה לי על קצה הלשון לשאול אותו, אבל לא שאלתי. אבל אז כשאבא טפטף עיגולי דבש על החמאה הוא הציץ עלי ואמר.

אני לא אוהב לישון עד מאוחר.

לא?

בכלל לא, אמר אבא.

אז אתה לא סובל שאתה צריך לקום כל כך מוקדם בבוקר?

בכלל לא, אני גם לא צריך לקום מוקדם, העבודה שלי מתחילה רק ב- 9 בבוקר.

אז למה? שאלתי לא מצליחה לגמור את המשפט

אה, אם את רוצה לדעת למה אני יוצא כל כך מוקדם מהבית, תצטרכי לקום מוקדם מאוד.

אני קמה מוקדם מאוד. טוב לא קמה, אני ערה.

אז אם את רוצה לדעת, תקומי ותהיי לבושה בחמש בבוקר.

חמש?

טוב, חמש וחצי.

בשעה הזאת ביום למחרת כבר דילגתי עם אבא במדרגות.

הכל היה שקט. כמה ציפורים התעוררו אבל לא עשו הרבה רעש. שום מכונית לא עברה ברחוב והמאפיה רק התחילה לכשף בניחוחות שלה.

רציתי להיכנס למאפיה אבל אבא אמר שאין זמן.

נכנסנו לאוטו ואבא לא הדליק את המנוע רק הגליץ את המכונית בירידה כדי לא להעיר את השכנים.

אחר כך, כשהגענו לכביש הראשי התחלנו לדהור.

לא שאלתי את אבא לאן כי ידעתי שהוא לא יענה. רק נשענתי על החלון מנסה לשלוט בצמרמורות ההתרגשות.

עצמתי את העיניים וכשפתחתי אותן ראיתי את הים. אבא עצר וירדנו מהאוטו. תוך שניות כבר הלכנו על החוף. החול היה עדיין קר מהלילה, רטוב קצת, נעים בכפות הרגליים היחפות. אבא הושיט לי את בגד הים שלי שהחביא בשקית שלו ולימד אותי להחליף מבגדים לבגד ים כשאני מסתירה את עצמי במגבת. זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי. לאט לאט הבחנתי שיש עוד אנשים על החוף. כולם עם שיערות שיבה. היו כאלו שנכנסו למים בריצה. היו שעשו התעמלות משונה ועמדו על הראש. אבל כולם היו חברים של אבא, חייכו אליו ורצו לדבר איתו. אפילו המציל, אלי, ירד מהסוכה ואבא אמר לו – הנה זאת הילדה שלי. ואלי הנהן ואמר לאבא – תיקח חסקה תעשה לה טיול. ואבא דחף את החסקה למים ושטנו עמוק לתוך הים.

אז הבנתי שאין תענוג יותר גדול מלשחות בים מוקדם מוקדם בבוקר. לשכב במים על הגב ולהסתכל בשמים הטריים הכחולים וורודים. בעיר המשוגעת שהשמש מנצנצת לה מבין הבניינים ובאופק שהיה חד ובהיר עם המון המון ים נהדר לפניו.

ככה הצטרפתי לשבט הזקנים המשוגעים בחוף הים של תל אביב. עד היום אני הולכת לים מוקדם מוקדם בבוקר. גם אם יורד מבול ונורא קר. אחרי הים אני תמיד מקפידה לאכול לחמניה טרייה עם חמאה.

***

תמי זר, עיתונאית עצמאית וסופרת. הרומן הראשון שלה, טרינידד יצא  בהוצאות מודן. זר כתבה בעיתונים ומגזינים רבים בארץ ובעולם. בין היתר כיסתה את האינתיפאדה השנייה ואת מלחמת לבנון השנייה עבור ה- Los Angeles Times. כתבה, בשיתוף עם עיתונאית נוספת, את ‘Oost West’ ספר עיון על החברה הישראלית שהתפרסם בהולנד. 

לקריאת השאלון עם תמי זר לחצו כאן

לקריאת הביקורת על ספרה טרינידד שפורסמה בבלוג לחצו כאן

לקריאת ראיון שערכה מיה סלע (‘הארץ’) עם תמי זר בעקבות ספר הביכורים שלה לחצו כאן

תמי זר - צלמת חדוה שפרעם - רזולוציה נמוכה

**) הציור ששובץ בתוך הסיפור הוא של אביגדור אריכא ונלקח מהאתר הזה

***) את התמונה של תמי זר צילמה חדוה שפרעם.

10 תגובות

  1. יעל הלוי 16 באוקטובר 2013 ב- 13:23 - Reply

    כל כך נהניתי שכמו שלא קורה היום עם כל סיפור או ספר, שקעתי לגמרי בסיפור ושכחתי שאני באוטובוס. אהבתי שאת/הילדה לא ויתרת על הלחמניה בחמאה אלא צירפת אותה אל הים עם שבט הזקנים המשוגעים 🙂

    • yarinkat 16 באוקטובר 2013 ב- 13:39 - Reply

      תודה רבה יעל! איזו תגובה משמחת!
      אמנם לא אני כתבתי את הסיפור, אבל אני עדיין נורא שמח שיש תגובות חיוביות. אני בטוח שגם תמי תשמח לקרוא תגובה כזאת.

    • Tami Zer 16 באוקטובר 2013 ב- 13:56 - Reply

      תודה:) כיף לקבל תגובה כזאת

  2. לי עברון-ועקנין 16 באוקטובר 2013 ב- 13:26 - Reply

    זה סיפור מקסים וממלא (יותר מלחמנייה ו- טוב, לא יותר מים, כי אין כמו הים), גם מבחינת היחסים בין האב לבת וגם מבחינת השבירה של קלישאות מחשבתיות (האב המסכן שקם מוקדם לעבודה…). ואין הרבה כאלה. טקסטים שהם מחזקים ומשמחים. כל הספר יהיה כזה?
    וירין, איזה רעיון נהדר. אפשר לשלוח לך סיפור אם אמצא משהו קצר מספיק? והלוואי שבזכות הנובל של מונרו תהיה עדנה לז’אנר…

    • yarinkat 16 באוקטובר 2013 ב- 13:38 - Reply

      לי, בטח שאפשר לשלוח!
      אני אמנם לא רוצה להפוך את הבלוג לכזה שיעסוק רק בפרסום סיפורים, אבל אני בהחלט רוצה לפרסם מידי פעם סיפורים. ואת , כיקירת הבלוג, תקבלי כמובן מקום של כבוד.
      אז תבחרי משהו מהארסנל שלך (לא דחוף) ותעבירי לי.

      (והתגובות פה ממש משמחות!)

    • Tami Zer 16 באוקטובר 2013 ב- 14:03 - Reply

      תודה לי, זה בהחלט מאוד נעים לקבל תגובה כמו שלך 🙂 הספר, קובץ סיפורים קצרים, שיקרא “סיפורי גן עדן” יהיה – בדיוק כמו שאמרת – טקסטים מחזקים ומשמחים, בכל אופן אני עובדת על זה…

      • לי עברון-ועקנין 16 באוקטובר 2013 ב- 14:13 - Reply

        נפלא, תמי. אני מחכה. אבל אל תמהרי. יש לי בינתיים לקרוא את טרינידד ולעבוד על שלי 🙂

  3. מומלצי הבלוגוספירה של א. 31 באוקטובר 2013 ב- 20:43 - Reply

    יופי תמי. הסיפור מומלץ אצלי
    אסתי.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) 31 באוקטובר 2013 ב- 21:04 - Reply

      מאוד משמח, תודה אסתי 🙂

      • תמי זר 31 באוקטובר 2013 ב- 21:06 - Reply

        מאוד משמח, תודה אסתי 🙂

השאירו תגובה