לפני כמה שנים שמעתי שמרצה בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת”א, דר’ הנרי אונגר, מחלק לתלמידים שלו רשימה של כמה מהיצירות הספרותיות החשובות ביותר בכל הזמנים, שמבחינתו הן בגדר חובת קריאה לכל בן תרבות. הרשימה הזאת התגלגלה לידי ומאז אני עושה בה שימוש נרחב, תוך שאיפה להגיע למצב שאוכל לסמן וי על כל ספר וספר ברשימה הזו. אחרי שהצצתי בה שוב השבוע, חשבתי שאולי כדאי לחלוק אותה עם קוראי הבלוג כדי שיוכלו גם הם לעשות בה שימוש, או לחילופין להתווכח ולהתדיין על קביעותיו של אונגר.
פה תוכלו לקרוא את שתי הרשימות שחיבר אונגר:
רשימה עשירה כשם שהיא משעשעת… ראשית, התפיסה המוזרה הזו בה במאה ה20 יצאו יותר ספרים טובים מאשר בשלושת אלפי השנים שקדמו לה, שנית, הדילוג המודרניסטי על ימי הביניים – איפה גרגנטואה ופנטגרואל, לדוגמה), שלישית ההכחשה (הפושעת לטעמי) של החלק הבלתי נפרד של עמי ערב לתרבות המערב – אלמלא חכמי בגדד איש במערב לא היה זוכר את חכמי יוון. לבסוף, ההשחלה המשעשעת של טעמו האישי של המרצה לספרים עלומים ובינוניים כמו מיס לונליהרט לתוך הקאנון הספרותי הגדול.
בכל אופן יופי של אתגר!
הנה הרשימה שאני עבדתי איתה בראשית דרכי בנפתולי ספרות המערב:
http://www.thegreatcourses.com/tgc/courses/course_detail.aspx?cid=2100
תודה תום, ניגש לקרוא את הרשימה שלך. אחרי שפרסמתי גם כאן וגם בפייסבוק שלי, אני שם לב שהרבה אנשים מתרעמים על בחירותיו של אונגר (כנראה שהייתי צריך לצפות את זה מראש) ואני מרגיש פתאום צורך להגן עליו כי לא נעים לי למרות שמעולם לא למדתי אצלו ואני לא מכיר אותו. בכל אופן, אני לא מכיר את הסיטואציה שבה ניתנה הרשימה, כך שאין לי בעיה עם הביקורת על ספרים שכן ברשימה, אבל על אלה שלא – יש לי צורך להגן ולהגיד שאולי זו רשימה שנכתבה כלאחר יד בהקשר ספציפי כלשהו…
אני מניח שגרגנטואה ופנטגרואל נופלים תחת “הרומנים הפיקרסקיים”, שמסתתרים אחרי דנטה. אבל להתחיל אותה דווקא בז’יל בלה, אחרון הרומנים הפיקרסקיים ובהחלט לא הטוב שבהם? תמוה מאוד.
גם אברהם הפנר המורה היקר שלי לתסריטאות כתב לנו רשימת קריאה בעיניו.מצאתי אותה לא מזמן,הרי אני שומרת הכולללל.ניסיתי ללכת על פיה ואני לא בטוחה שהצלחתי.אני קוראת מכל הבא ליד חוץ ממתח,שאת זה יש לי מספיק.גם מדע בדיוני לא ממש מדבר אלי.בעיקר רומנים ושירה וקצת חסידות
היי רוני, יש לך את הרשימה? יש לך אפשרות לשלוח? (אני נורא אוהב רשימות כאלה למרות הידיעה שאין דבר כזה חובה באמת וזה בלתי אפשרי לקבוע רשימה שכולם יסכימו עליה בלה בלה בלה)
זה המייל שלי אם יש לך
yarinkat@gmail.com
תודה!
ירין
תום יקר,
זו רשימה לסטודנטים! לא כולם צולחים יצירות מונומנטליות. אני מניחה שרבים מהם לא עברו מחצית העמוד הראשון מכל ספר כאן. בכל מקרה תמיד יהיו חילוקי דיעות על ספרים משובחים, ואני חשה ברת מזל על שיכולה עדיין, בתקופתנו בה תרבות הפכה לעסקי שעשועים, למצוא “רשימת קריאה” ולהגיב על דברים שנכתבו עליה (:
יו, אתה מאתגר!
אני מתביישת להווכח איזה אחוז קטן מכל זה קראתי, וגם המעט שכן – היה כל כך מזמן. בשנים האחרונות אני קוראת את הזבל המודרני. המיוצר כיום. על כל תריסר קריאות מיותרות עולה בחכתי איזו פנינה שווה.
אולי באמת כדאי לי לחזור אחורה אל הקלסיקות שברשימות שלך.
תודה ☺
זה לא אני זה הנרי אונגר!:)
כמה עצוב… ברשימה של אונגר- אשה אחת. ברשימה שאחריו- יוק. אח”כ עוד פעם אשה אחת, וברשימה הרביעית- ואו! שלוש נשים! מתוך שלושים ושבעה סופרים.
ברשימות מופיעות יצירות נפלאות, באמת. אין ויכוח. אבל שאלה לגברים: מה אתם יודעים על העולם, אם אתם קוראים עליו אך ורק מהעיניים שלכם?
הדבר נכון גם לספרות שאינה של האדם הלבן, אבל לפחות הקורס של אונגר- הראשון ברשימה- מכריז על עצמו כמבוא לתרבות המערב.
שוב אני מוצא בי את הצורך להגן עליו. אין לי מושג באיזה הקשר הוא כתב את הרשימה, אני רק אגיד כך: כיוון שמשחר ההיסטוריה בהחלט קיימת הבעיה הזו של הדרת נשים, ושהעולם מתנהל על פי אמות מידה גבריות ובשליטת גברים, אין סיבה מיוחדת שהספרות הקלאסית לא תושפע מכך. אני לא רוצה להגן על בחירותיו של אונגר, ויכול להיות שיש המון נשים ראויות שאכן לא נכנסו, אבל מבחינה סטטיסטית, לפחות עד המאה ה-20, אין סיכוי גבוה שסופרות יכנסו לרשימה של קלאסיקות, פשוט כי הן מעטות במספרן (אם קיימות בכלל).
אולי אונגר הוא מיזוגן ושוביניסט, אין לי מושג. רק שאני לא חושב שכדאי להסיק את זה דווקא מהרשימה הזאת. אולי אם הביקורת מופנית לגבי הרשימה של הספרות במאה ה-20 אז זה יותר רלוונטי. חוץ מזה, אשמח אם תמליצי על ספרות קלאסית שכתבו נשים. אני העליתי את הרשימה הזאת כדי לנסות לפתוח דיון ושיגיעו עוד המלצות, כך שתוספת של רשימת חובה של ספרים שכתבו נשים או אנשים שחורים, היא מבורכת ואני אשמח:)
לא אמרתי שאונגר מיזוגן או שוביניסט (בהכרח:). בכלל, אין צורך לגונן עליו או על כל מחבר רשימה אחר, כי הדיון הוא עקרוני. ולכן השאלה ששאלתי היא עקרונית ומופנית לגברים באשר הם. הרי אם הספרות יכולה לשמש צוהר לעולם פנימי, ורק עולמם הפנימי של גברים מרכיב את הרשימות האלה, הרי שכולנו מפסידים תמונה טובה יותר של העולם. וכן, גם של המרחב התרבותי שבתוכו: מילא קורס המבוא לתרבות המערב, שמתחיל ביוון הפאלוצנטרית. אבל חסרות סופרות ראויות מן המאה ה-20? אפילו בלי איין ראנד וג’יין אוסטין (עניין של טעם), ואפילו אם נתחיל מסוף המאה ה-19: אמילי דיקנסון, לוסיל אורור דופין (ג’ורג’ סאנד), מרי אן אוונס (ג’ורג’ אליוט), קתרין מנספילד, מרי שלי, קייט שופן, האחיות ברונטה, גרטרוד שטיין, לו אנדראס סלומה, לואיזה מאי אלקוט, וירג’יניה וולף, וכמובן הסופורת הרוסיות- אולגה שפיר, מריה זוקובה, אנסטסיה ורביטסקאיה, נדז’דה מנדלשטם ועוד רבות. מהחלק השני של המאה ה-20 אי אפשר להחסיר את טוני מוריסון, אליס ווקר, דוריס לסינג (למרות שאני לא אוהבת את מחברת הזהב..), מרגריט דיראס, נטליה גינצבורג, אליס מונרו והאמת שאני לא יודעת איפה להפסיק.
אני באמת מאמינה שהאקדמיה חייבת להיאבק בעיוות המובנה הזה ולשפר את ההיכרות שלנו עם יצירתם של מי שלא נולדו גברים לבנים. מה שכתבת על הנסיבות הסוציולוגיות שבעטיין יש פחות סופרות הוא כמובן נכון, אך לא רלוונטי לטיעון שלי. יש סופרות, ויש ליצירתן תרומה מכרעת בשיח התרבותי של המאה ה-20.
אוקיי, בסדר אז בסך הכל בסוף אנחנו מסכימים. צריך להרחיב את נקודות המבט.
אולי פאלוסצנטרית זה מונח מוכר, אבל נדמה לי שאני נתקל בו לראשונה (אולי מתוך בורות), והוא שעשע אותי מאד! תודה:)
שימי לב שלמשל- פונטנה-אפי בריסט, מציג את חיי הנישואים מזווית מבטה של האישה. יש את אנה קרנינה, גם מזווית נשית. אז גם כשהוא נתן גברים סופרים חלק מהם זה סיפור בו הם מנסים להביא את החיים ממבטה של אישה. ברור שחסר פה ספרים-שנשים כתבו. אבל באמת את לא יודעת בין אם הטענה שלך עקרונית או לא, את לא יודעת באיזה הקשר נכתבה הרשימה ולמי ולמה. לכן אין להסיק מסקנות גורפות ול”העצב” מהרשימה.
לחובבי האיש וגם לשונאיו – חיקוי של הנרי אונגר – אושר צרוף 🙂
http://youtu.be/YlAq6oFE2F0
אכן, בן תרבות צריך להכיר את הטקסטים החשובים הבונים את השיח של התרבות בה הוא חי. בשוליים אפשר להתווכח אם יצירה זו או אחרת מספיק חשובה כדי להכנס ל”קאנון”, או שהיא רק שולית לו… אבל דווקא משום כך חסרים לי ברשימה הטקסט החשוב ביותר בתרבות המערב (זו המכונה judeo-christian) התנ”ך… בלי להכיר אותו קשה להבין כמעט כל מה שנכתב במערב מעליית הנצרות וצפונה.
(על הדרך כדאי להכיר לפחות כמה מן הספרים שנמצאים מחוץ לתנ”ך שלנו – לפחות אחד מהאוונגליונים אם לא כולם, מעשי השליחים וחזון יוחנן…)
אני גם חושב שכדאי להכיר את ה”תרבות הכללית” דוקא מתוך הכרות יותר מעמיקה של התרבות הפרטיקולריסטית שלנו.. אצלנו, מחוץ לתנ”ך – זו התורה שבעל פה. כאן, למשל הייתי ממליץ לקורא המתחיל על “ספר האגדה” של ביאליק ורבניצקי: מפתח שביאליק ניסה לתת בידיהם של קוראיו, שכבר לא גדלו כמוהו ב”חדר”. עוד חלונות מעניינים לשם הם קבצים של הסיפורת התלמודית, כמו אלה של רות קלדרון או אדמיאל קוסמן.
יפתח
מה שמופיע כ”מיס לונליהרטס” של נתנאל וסט יצא בעברית תחת השם “גברת לב בודד” והוא באמת ספר נפלא (ועצוב). גם “יום הארבה” שלו כמובן הוא יצירה מכוננת של האמריקניות.
רשימה מכובדת.טוב לראות שמושא הדוקטורט שלי “רביעיית אלכסנדריה” של לורנס דארל, נמצאת ברשימה.
[…] – דר' הנרי אונגר (מרצה לקולנוע שאת רשימת הקריאה המומלצת שלו פרסמתי בעבר בבלוג) מסביר למה אנה קארנינה היא יצירת מופת (וידאו, […]
[…] – דר' הנרי אונגר (מרצה לקולנוע שאת רשימת הקריאה המומלצת שלו פרסמתי בעבר בבלוג) מסביר למה אנה קארנינה היא יצירת מופת (וידאו, […]
[…] נסע לארה"ב לפני כמה חודשים הזמנתי ממנו כמה ספרים מרשימת "קריאת החובה" של ד"ר הנרי אונגר שפרסמתי פה…. אחד מהם היה "העוזר" של ברנרד מלמוד על אף שלא שמעתי […]
[…] […]
רשימה מצוינת, אולם בסיסית כי הקורס הוא בסיסי-אם כי מכונן יחיד מסוגו ופוקח עיניים, תחנות בתרבות המערב היה הקורס המוצלח ביותר והאהוב עליי מכל בלימודיי באוניברסיטה. ישנן מלא קלאסיקות שלא נכללו כאן, ובצדק, כיוון שראשית צריכים להוודע אל הבסיס.
תודה רבה על הרשימה!
היכן אלבר קאמי?!
נכון…. הזר איפה אריך רמרק במערב אין כל חדש ואונגר לא כלל את המינגווי בספריו נראה לי גם לו מגיע מקום של כבוד