הקדמה: בשבוע שעבר פרסמנו כאן את הסיפור האחרון במדור "הסיפורים הקצרים" של קורא בספרים, ובכך הגיעו לקיצן שנתיים שבהן התפרסם המדור מדי שבוע בשבוע. המדור היה באחריותה הבלעדית של הסופרת [...]

בשלב מסוים של הלילה הקלטת עם השיר של לו ריד נגמרה. וגם אני שתקתי. גוף הנרות נזל אל תוך עצמו. מרון קם למערכת להחליף את המוזיקה, וכשהוא שיחק עם הכפתורים [...]

כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג. למראית-עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם. לא, אי-אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה. אבל תראו, אף זה רק למראית עין. (פרנץ [...]

אומרים שהמקום בו נולדת מושך אותך אליו בצורה חייתית עד סוף ימיך; המדינה, העיר ולפעמים החדר עצמו. חברות התעופה השכילו לשמר את האמרה הישנה הזו וכך, כל עולל שיוצא לאוויר [...]

א ריפדנו את השתיקות בינינו במין, וגם זה כבר נמאס לי, אבל לא יכולתי להגיד לך. הגוף שלי כבר היה רגיל לשגרת המגעים שלך. נדמה לי שהתשוקה היחידה שעוד פיעמה [...]

חוגרים אותי במושב האחורי ונוסעים אל שיעור השחיה. אני מתפללת בשירותים של הקאנטרי שאעבור את זה בשלום. אני עומדת - הגב לאסלה והפנים אל דלת התא - ומבצעת: שילוב ידיים [...]

"אלהינו ואלהי אבותינו ואימותינו, אלהי האדמה והאדם, הצמח בנו הכוח לשמוט אחיזה מדוּמה מכל אשר שלך הוא, ואשר אליך ישוב" הימים מתקצרים וכך מתקצרים גם הזמנים בהם נהגתי להשקיף מבעד [...]

בתם השלישית נולדה באישון לילה ביום הכי גשום של השנה. בערב, בזמן שירד ברד כבד עוד ישבו כולם לאכול וקינחו בעוגת לימון קטיפתית שיפעת אפתה. לאחר ששככה המולת הערב והילדות [...]

"אז למה את רוצה למות אנה?" הוא כמעט צעק לתוך הטלפון. "למה שאני אחיה? בשביל מה לי לחיות?" היא ענתה בקול רגוע, רגוע מדי. אולי היא לא רוצה באמת להתאבד, [...]

כולם יודעים שאחותי שמנה. ואז, בלילה שלפני המבחן הכי גדול בתושב"ע, פרצו לבית שלנו, ואבא אמר, זה בסדר, היום אל תלך לבצֶפר. אני כבר הייתי מוכן לצאת מהמיטה, להתחיל להתארגן, [...]

יעל הלכה כמה עשרות מטרים לפני בטכס האזכרה השנתי. הלכנו בצעדים איטיים לאורך שדרת עצים בפנים רציניות ואפילו קצת חמורות. יעל לבשה חולצה בהירה וחצאית צרה במותניים שהלכה והתרחבה כלפי [...]

  הוזמנתי להשתתף במסיבת יום הולדת שלוש של נכדתי, בגן הילדים. היא פוסעת לידי, טופפת ברגליה הקטנות, מדלגת בשמחה על אבני המרצפת כשהיא מניחה את ידה הקטנה בידי. שמחת החיים [...]

בסלון ביתה בקומה השלישית בבניין ללא המעלית גרה ציפה ליכטנשטיין. היה לה מספר על היד והיא נהגה למרוח קוטג' על פרוסת לחם מידי בוקר. "זה לא באשמתך" אמרה לקַאמֻשִיק, החתול [...]

כשיגאל מסיים להדביק את דף הנייר על לוח המודעות שבמבואת בנין מגוריו – הוא פוסע לאחור וקורא שוב את תכנו, אותו סיים לנסח דקות ספורות לפני כן.  כיו"ר ועד הבית  [...]

קיץ. נסעתי לבקר אצל דודי אברהם. הוא גר במושב, בבית קטן מוקף גדר גבוהה. שיח מטפס ירוק-עלים עלה על הגדר וכבש אותה כל כולה, עד שלא נראו עוד אבניה האדומות, [...]

מתילדה יושבת על ספסל ליד תחנת האוטובוס. יש לה הרגל קבוע, לדמיין איך העוברים ושבים, עדיפות לזרים, עושים את הסקס שלהם. לפעמים היא מחברת בין שניים שרק עוברים כתף אל [...]

א. זו אחר זו שאגו מכונות הדפוס, מגוללות מטרים רבועים של נייר פרסומות. ראשי הדיו העצומים רעדו, נעים מצד לצד, שופכים דיו צבעוני. יוֹרקֶה פילס את דרכו בין המדפסות, מוודא [...]

"הצעיף הזה מגוחך," אמרה קטיה. "חם נורא." "זה צעיף קיץ דק - הוא עשוי משי." "אתה נראה בו כמו משורר, לא כמו סופר." "הוי, כמה שלא מתחשק לי ללכת לשם." [...]

אישה עוזבת עגלה עמוסת בקשות בספורמרקט. בין הבקשות ניתן למצוא מלוני קיץ, אבטיח, חטיפים ושתיי שישיות בירה מהסוג הלא נכון. ליד הקופות כוחותיה נוטשים אותה. הדם נוזל בבת אחת מראשה [...]

השעה מוקדמת מאד והבוקר לח וחמים. כל אחד בעולמו. רכון. מתקמצן. סוגר חלונות. אטום. לא מדבר עם הזולת. את שותקת. חתול אפור מילל מתחת לפח האשפה, כשהוא נובר אוכל בין [...]

אני מביטה במראה שבכניסה לחדר המדרגות. דמותי בעלת העיניים האדומות נשקפת אליי. העייפות הזו תהרוג אותי אני ממלמלת לעצמי ומבטיחה שהלילה אשן שינה רצופה, יהיה אשר יהיה. הלילה אני אפתור [...]

הקול של בנִי עובר דרך הדלת הסגורה של חדרו, מסתנן מהחריץ המואר שמתחת לדלת, מגיע אל החדר שבצד השני של הדירה. זה חדרי, וגם הדלת שלי סגורה. אנחנו גרים בדירת [...]

שמש. אין ענן. 40 מעלות בצל - 90 אחוזי לחות - הפסקת חשמל. אני יושבת בלי תנועה. אני נמנעת מתזוזה, אפילו לא מצמוץ. המלצרים ניצבים כפסלים. נראה כאילו התאדו נוזלי [...]

עיניה אפורות והיא יושבת במין כורסת מנהלים מאחורי שולחן גדול ומולה איש גדול בכיסא פלסטיק וביניהם קפה בכוס נייר, ושתיקה, והיא מתעסקת בכוס וזו חצי ריקה, ורואָה את הילד מתבוסס [...]

זה היה מיד אחרי החגים, כשפרפרים שחורים התעופפו בשעות הערב אל תוך החדר. החתול ניסה לתפוס אותם אך הם חמקו  מבין ציפורניו, נעלמים  לשנייה ואז צצים - כנפיהם השחורות כמו [...]

זאת שאני אצלה עובד תמיד מחייכת אלי בבקר כשאני בא. השערות שלה עוד פרועות מהלילה והעיניים חצי עצומים. מה שלומך ולדי? היא שואלת, טוב, אני עונה, ברוך השם. כי ככה [...]

תחרות הכתיבה של כיתה ד' התקרבה במהירות. על כל התלמידים היה להגיש חיבור או סיפור בן 350 מילים מקסימום שייכתב בשעה וחצי. החוקים של התחרות היו פשוטים אך נוקשים מאוד, [...]

"האדמה עובדת", כך פסק קבלן השיפוצים לאחר שבדק את הסדקים בתקרה, בקירות, באריחי החרסינה, ברצפת הסלון. הם בנו את הבית לפני 13 שנים וכבר כולו חרוץ סדקים והסיד נושר מהתקרה, [...]

עומדת במסדרון הצר של חדר-המדרגות, מגששת ידי אל מתג החשמל, האור נדלק. מתנשמת ומתנשפת בניסיוני להסדיר נשימה. נהגתי כמו מטורפת כל הדרך הנה. מהבוקר רצה, דוהרת, מלהטטת כלהטוטנית קרקסית כדי [...]

שלום לכולם,  ההגרלה הגיעה לסיומה. הזוכים הם: גלעד נדלר, רוני שטיר, אורית וייצמן, נחום שי ומיכל ורטהיים. ברכות! הספרים בדרך אליכם ההגרלה נעשתה באמצעות האפליקציה הזו: http://www.miniwebtool.com/random-name-picker את השמות אני מכניס [...]

חמישה עותקים דיגיטליים מהספר "גדולות וכחולות כמו הים" מאת תמי לבנת מלכה (הוצאת בוקסילה) יוגרלו בין הקוראים שתמכו ב"קורא בספרים" במטרה לאפשר לו להמשיך לפעול (לא משנה באיזה סכום).  כל מי שיתרום סכום חודשי של דולר [...]

הקור שיצא מהמקרר הפתוח בדיוק בצלצול הטלפון הראשון, ריענן והתיש אותי בו-זמנית. יוגורט תפוז-שוקולד או יוגורט וניל-לימון. ברוב המקרים כשעלו בי התלבטויות מסוג כזה, ידעתי- אני מתאדה מעצמי. ורוניק סלייס [...]

בלילה, וזה דבר יפה במיוחד, רואים את הכוכבים נושקים לגג הרעפים עם השיפוע השווייצרי שמעל הבית שלנו. יש שקט גמור. כמו בתוך מערה. אנשים כאן ישנים בלילות. אפילו השומרים. השומר [...]

-  אל השלגים  - תמיד העדפתי סיפור יפה על פני האמת, אבל עלי להתוודות, היא לא הייתה הראשונה שקיבלה  את אחד מהסיפורים שכתבתי ברכבת. הכל התחיל כמה שבועות לפני כן. [...]

זכרון של ריח הוא המתעתע ביותר שיש. הוא מופיע ועוטף בלי סיבה, הוא משתק ודוחק לעצמו מקום בלי אזהרה, גם ברגעים הכי לא נכונים. הגבר שישב מולה שקע במילותיו, והיא [...]

אבא נהג במכונית, נהיגה איטית זהירה ונוחה. שמחתי שהוא נוהג ולא אימא, הוא לעולם לא נסע מעל למהירות המותרת וידע לנהוג כמו שוטר תנועה, בדיוק לפי כללי התנועה. במושב שלצידו [...]

כדי להגיע לשם בזמן היא צריכה לעלות על המיניבוס של קו 23, בתחנה של החיילים. בין השעות ארבע אחרי הצהריים לשבע בערב האוטובוס מלא בהם כל כך בתחנה שליד הבית [...]

מִישוּ אמר שהשמש שוקעת בים, ושמי שמחטט באף מספיק זמן ימצא שם ארבעה מטבעות של חמש אגורות. מישו אמר שיש גמד אחד שמסרק כל ערב את הפֵיות לפני שהן נכנסות [...]

עכשיו אמצע אוגוסט ואני הולך למעבדה של אישטוואן גומבר. בפעם הראשונה שפגשתי את אישטוואן גומבר הייתי בן שש. מאז כבר עברו שלושים ואחת שנה ושום דבר לא השתנה. הכל נשאר [...]

בלי השיניים התותבות ששוכבות כל הלילה בכוס שליד הכיור, סבתא שלי לא יכולה לדבר. אי-אפשר ככה, עם השפתיים שנמשכות פנימה. צריך את השיניים שיחזירו אותן למקום וייתנו למילים שמעורבבות בפירורים [...]

שנת היופי בעצת האומנת הלכה דבורה הקטנה לישון שנת יופי מוקדמת, והקיצה רק בצהרי יום המחרת. היא מיהרה אל הראי שעל השידה, ואכן הזדהר בו יופייה. עלצה, וגמרה בדעתה להפוך [...]

כבר כשביקשה מַסלחה יעקוב בת מעטוף לא בקול אלא בלב שיאט נהג האוטובוס בירידות לים המלח, היו כאבי הראש שלה חזקים מאוד. בתחילה היססה לבקש, התביישה, שכנעה את עצמה שהנה [...]

רק כשאמרה "סליחה" בפעם הרביעית, וגם ניערה את כתפו, הוא הפנה ראש אליה. סנטרו השקוע הזכיר שלולית.   "יש לך במקרה אולי את 'העולם הזה'?" היא הצביעה בראשה על ערימת [...]

מעולם לא עשיתי זאת למען עצמי. תמיד למען מישהו אחר ותמורת מחיר גבוה. לא נזקקתי לזה לעצמי. רציתי, אבל לא נזקקתי. מי שהיה מוכן לשלם, וגם מי שלא, תמיד נכסף [...]

הנביא חזר מהעבודה רעב ועייף. הוא אכל משהו קטן שמצא במקרר ואחר התיישב ללמוד קצת ראשונים קצת אחרונים, רחץ גופו ועלה על יצועו ומיד נפל בתרדמה. חזיונות ישנים וחדשים הסעירו [...]

חזרתי להיות בשר ודם. עד לפני דקה או שתיים הייתי רובוט. פעלתי כמו מכונה וכאילו ללא מחשבה. ברגע הראשון לשובי לחברת בני אנוש לא חשתי בעייפות הרבה ורק כאשר פשטתי [...]

האמבט עמד על רגליים גבוהות חלודות שמקס ריתך. מקס גר בשכנות, בבית קברות למכוניות. בחמש השנים האחרונות הוא נעשה ממש מומחה בריתוך בגז. והנה עכשיו, הודות לרגליים האלה, היה אפשר [...]

שלום לכולם, מידי פעם פונים אלי ושואלים לאן יש לשלוח סיפורים קצרים כדי שיתפרסמו ב"קורא בספרים". התשובה היא ל-תמי לבנת מלכה, שיש לה אוטונומיה מלאה בכל מה שקשור בפינת הסיפורים [...]

בהתחלה חשבתי כי בחוץ, מחוץ להריסות הללו, נמצאים אנשים אחרים, ואם הם שם הרי שיחפשו אותי. אחרי זמן מה, כשלא היה סימן לכך, הבנתי כי אין רישום של האנשים שהיו [...]

אחרי שאמא מתה היא הרגישה צורך לספר לי שוב שכל חייה היא נשאה בעול האחריות על אחיה הקטן.  את הצוו הזה הטילה עליה אמה, בשעה שעמדה יציבה ועיקשת כמו צליבת [...]

בשביל שהצבע לא יתקלף, אילן מוסיף לדליים שהוא קונה בטמבור תרכובת משלו, סוד משפחתי שהוריש לו אביו. תל אביב היא עיר שקשה לצבוע בה – הלחות הורסת כל חלקה טובה, [...]

בערב, אחרי שהתלמיד האחרון יצא החוצה עם ההורים שלו ועל הפנים שלו הייתה מרוחה הריבה של הסופגנייה וגם אנחנו יצאנו ואימא אמרה 'איזו מסיבה נחמדה', נשמעה קריאה רמה מפתח הדלת: [...]

חזרתי הביתה מהעבודה מוקדם כי נמאס לי לשבת מול המחשב ולהעמיד פנים שאני עושה משהו פרודוקטיבי. אני בדרך כלל קורא מאמרים ומחכה שהזמן יעבור עד שאני אוכל לחזור הביתה ולכתוב. [...]

הוא לא יכול היה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת בזמן שבה הכל השתנה. הוא לא זכר בדיוק איך או מתי זה התחיל. הוא זכר רק שבהתחלה הם היו מסתננים [...]

רפי   היא הייתה רעש והוא היה מיגרנה. הוא יודע שהיא מדברת אבל לא בטוח על מה היא מדברת. על רקותיו תיפוף, כלומר, תיפוף וורידים על רקותיו. בקצב קבוע, מהיר [...]

א י ש   מ ב ו א נ ו ס    א י י ר ס (מסיפוריו של סוכן-נוסע)   נסיעה ברכבת היא בכלל לא דבר מדכדך כל כך, כפי שאחרים [...]

הדוד תום   לאן נעלמו הגוזלים עם הכנפיים הרטובות הדלילות שפעם אפשר היה למצוא נפולים על האדמה? אולי רק ילדים מסוגלים לראות אותם, כי כבר יותר משלושים שנים, אני לא מוצאת גוזלים. [...]

הפרעת אכילה שהכרתי פעם הפעם הראשונה שגיליתי שלשונרא יש הפרעת אכילה היתה כשהיא לא הפסיקה לבכות, בחודש אוגוסט, כשהיא עברה לגור איתי ולא רצתה לומר לי, כבכל יום, איך היה בעבודה. [...]

צביטה גם כעבור שנים עדיין חרוטות בי עקבותיה של אמי. צביטה קלה, זיכרון לימים רחוקים. בשיכון קיפצתי על שתי מדרגות בבת אחת. ילקוט מעור תלוי על כתפיי הרזות. שערי קצוץ [...]

הבלרינה של מפעל השימורים   שבע שנה אני לעבוד במחלקה של אריזה במפעל של שימורים, 'טבע שימור' באשדוד. אני קמה כל בוקר בשש וחצי בבוקר, שותה תה, אוכלת ביסקוויט פתי [...]

תמי לבנת מלכה נפגשה עם עודד כרמלי לראיון בעקבות פרסום הגיליון הרביעי של כתב העת "הָבָה לְהַבָּא". היא חשבה שהם ידברו על פרוזה, שירה ואוונגרד, אך לא ציפתה שהשיחה תגלוש [...]

הודעה לציבור הכותבים: כפי שודאי שמתם לב, מפורסמים מידי פעם בבלוג סיפורים קצרים. הצרה היא שלי (ירין - מנהל הבלוג), אין פנאי, סבלנות וכוח לקרוא את כל הסיפורים ששולחים לי, [...]

  הדגים   היא נכנסת הביתה, מרוצה מההספק והדיוק של הבוקר הזה, מניחה את השקיות על הרצפה ומייד עולה באפה סירחון מעורר בחילה. היא מרימה רגל אחת בודקת את הסוליה [...]