(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 16/11/20)

אתחיל בכך ש”למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?” הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות, ויש סיכוי שיכנס לרשימת הספרים האהובים עלי (קשה להגיד סופית כי סיימתי לקרוא אותו לפני כמה דקות וצריך לתת לזה לשקוע). אבל להבדיל מרוב הספרים שכלולים ברשימה הזאת, לא מדובר בספר שהתאהבתי בו מהתחלה.

אמנם כבר מתחילת הקריאה אפשר היה להבין שזה ספר חכם ומעניין, אבל עד בערך עמוד 80-90 קראתי בו באיטיות, הערכתי אותו מרחוק ולא לגמרי התחברתי אליו בכל לבי. ייתכן מאוד שהסיבה בכלל לא קשורה לספר, אלא לזמינות הקריאה שלי ולאפשרות שלי לספוג את הכתיבה של וינטרסון; כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי בתקופה עמוסה מאוד, ובהמשך זה נרגע, כך שקשה לי להגיד האם העובדה שרק ממחצית הספר התחלתי להתאהב בו קשורה בספר או בי.

“למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?” הוא ממואר של וינטרסון שעוסק לא מעט בחייה כילדה מאומצת תחת אם בלתי אפשרית ובחלקו השני מתואר החיפוש שלה אחר אמה הביולוגית. אבל כמו כל הספרים הטובים הוא הרבה יותר ממה שאפשר לתאר במשפטי תקציר; ראשית יש בו המון קטעים שעוסקים בקריאה ובספרות – הספרים למעשה הצילו את וינטרסון מהבית המורבידי והאכזרי שאליו אומצה. ושנית – סיפור חייה הוא רק מצע למחשבות ולהגות שלה בנושאים שונים ומגוונים.

באופן משונה אני יכול להגיד שהספר הזה עורר בי השראה לקריאת ספרים, אף על פי שאני קורא ספרים כל יום ואף עובד בתחום; משהו בהתייחסות של וינטרסון אל ספרים פשוט סוחף ומעורר חשק לקרוא כל דבר שהיא מתייחסת אליו.

עם זאת חשוב להבין שלא מדובר רק בספר של מחשבות והרהורים; המחצית הראשונה שלו מתארת את ימיה כילדה ונערה מאומצת בבית הוריה בצפון אנגליה, ואיפשהו במחצית השנייה של הספר קופצים בזמן כמה עשורים קדימה להווה שבו וינטרסון מחליטה לנסות ולחפש את אמה הביולוגית – זה חלק שבו נוצר מתח של ממש ואנחנו מלווים את וינטרסון תוך כדי החששות שלה והפחדים ממה תגלה אם תגלה (בסוף הספר היא מדגישה שכתבה את הספר תוך כדי החיפוש הזה ולא בדיעבד).

אני מציין לא פעם שהספרים האהובים עלי הם אלה שגורמים לי לאיזו התרחבות בלב ובנפש – משהו שלא קורה לי הרבה ובעצם אחריו אני תר בכל ספר שאני קורא (אני יכול גם ליהנות או להעריך ספרים שלא גורמים לי לזה, אבל הגביע הקדוש נמצא בספרי שיוצרים אצלי את התחושה המאוד ספציפית הזאת), ו”למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?” בהחלט גרם לי לתחושות האלה, גם אם זה קרה (בצורה לא אופיינית) בשלב יותר מאוחר בקריאה.

מומלץ בחום.