(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 29/6/20)

הרבה פעמים כשאני כותב כאן על ספרים שהאזנתי להם באודיו, אני מקבל תגובות בסגנון “זה ספר שאי אפשר להאזין לו – צריך לקרוא אותו”. אני לא מתווכח כי מן הסתם ברגע שהאזנתי לספר, לא קראתי אותו ואני לא יכול להשוות; אבל פעם בכמה זמן אני מאזין לספר שאני מרגיש שההאזנה אליו היא לא פחות טובה מהקריאה (על אף ההבדלים הקוגניטיביים בין האזנה לקריאה), וכך קרה גם עם הטרילוגיה הניו יורקית של פול אוסטר – ספר שיש לי כבר שנים בבית בעברית, אבל כשניסיתי לפתוח אותו לאחרונה וראיתי כתב קטן, החלטתי במקום זאת להאזין לו באנגלית.

ויש עוד סיבה לכך שהעדפתי לבחור באופציה הזו: בתקופה שלמדתי לפסיכומטרי והמליצו לקרוא ספרים באנגלית כדי לשפר את הקריאה, מצאתי שהספרים של פול אוסטר מושלמים בשבילי – מספיק ספרותיים כדי לשפר את השפה ומספיק ברורים ומובנים כדי שאפשר יהיה להבין מה כתוב ולעקוב אחר העלילה.

כך יצא שקראתי כמה וכמה ספרים של פול אוסטר באנגלית, גם אחרי שהסתיים הפסיכומטרי, ואחד מהם – שנקרא בעברית “ליל האוב” – אף עשה עלי רושם עצום בזמנו והשפיע עלי להתעניין בתחום הספרות והכתיבה.

כלומר, פול אוסטר עבורי הוא משהו שמגיע באנגלית (כשניסיתי לקרוא אותו בעברית זה איכשהו לא היה זה).

*

ואחרי כל ההקדמה הזאת אפשר להגיע לספר שלשמו התכנסנו. הטרילוגיה הניו יורקית, כשמה כן היא, מורכבת משלושה סיפורים/נובלות; לכאורה כל סיפור עוסק בדמויות אחרות, אבל יש ביניהם (בין הסיפורים) דמיון ובסוף הם גם מתחברים בצורה מסוימת. כולם מתרחשים בניו יורק, בכולם יש איזשהו קשר לעבודת בילוש, ובכולם מוזכרת ספרות או כתיבה.

הסיפור הראשון – עיר הזכוכית – היה המעניין ביותר כשלעצמו. סיפור על סופר בשם קווין שמקבל כל ערב טלפון ובו שואלים אותו אם הגיעו לחוקר הפרטי פול אוסטר; פעמיים הוא אומר שזו טעות במספר, ובפעם השלישית הוא מחליט להגיד שכן, זה הוא, ויוצא למשימה כמתחזה לבלש.

כאן אעצור ואספר על יתרון נחמד בהאזנה לספר באנגלית – בסיום ההקלטת הספר הספציפי הזה יש ראיון עם פול אוסטר שמדבר על הספר, ומספר שהרעיון ל”עיר הזכוכית” התחיל כשהוא עצמו קיבל שני טלפונים ערב אחר ערב, וכשענה להם שאלו אותו אם הגיעו לחוקר פרטי מסוים; הוא אמר כמובן שזו טעות במספר, אבל החליט שאם יתקשרו שוב הוא ינסה אולי להשיב שזה הוא ולהתחקות אחר הסיפור. רק שמעולם לא התקשרו בפעם השלישית. למזלנו בסיפור התקשרו בפעם השלישית ומכאן הוא מתחיל (בראיון הוא גם מתייחס לבחירה שלו ליצור דמות משנית בשם פול אוסטר).

כשהמשכתי לסיפור השני והשלישי הרגשתי שיש קצת חזרתיות על אותם נושאים ואותו סגנון, ולמרות שבסך הכל נהניתי להאזין לסיפורים האלה, הייתה תחושה מסוימת של מיצוי. אבל כפי שכבר ציינתי אוסטר קושר בסוף בין שלושת הסיפורים וכך מעניק איזושהו נימוק לדמיון ביניהם ולתחושה שקראת וריאציות כתיבה שונות על נושאים דומים.

*

ציינתי בתחילת הפוסט הזה שהרגשתי שהאזנה הייתה לא פחות טובה מהקריאה, וקיבלתי חיזוק לזה מפול אוסטר עצמו, שכאמור מובא ראיון איתו בסוף ההקלטה, שאמר שהדרך שבה הוא בודק את הספר שלו אחרי שמסיים לכתוב היא בהקראה של כולו, כי לטענתו רק כך אפשר להבין מה עובד ומה לא. הוא דיבר גם על החשיבות של המוזיקה בכתיבה, ואכן נדמה שהספרים של אוסטר מתאימים במיוחד להקראה – יש להם קצב מסוים והם מספרים סיפור שמובא לא פעם באופן דומה לVoice over של הבלש בסרט פילם נואר.

ועוד עניין מעט צדדי: שמעתי בעבר על הספר הזה שהוא שונה מספרים אחרים של אוסטר, ובמידה מסוימת זה נכון, אבל במובנים אחרים יש בו לא מעט דברים שנתקלתי בהם בספרים רבים אחרים של אוסטר – החל מהתנהלות הדמויות, דרך המוזיקה של הכתיבה ועד לדברים קונקרטיים יותר כמו רחובות ניו יורק ואפילו חפצים דוגמת המחברת האדומה.

*

על כל פנים אסכם ואומר שנהניתי מהאזנה לספר הזה – יש בו אווירה מושכת ולא מעט אלמנטים שמאפשרים לקורא להרהר על החיים, על הכתיבה ועל מה שביניהם.