כמה מילים על “רצח באוריינט אקספרס” מאת אגתה כריסטי

(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 4/6/19)

קשה להגיד משהו חדש או חכם על ספר וסופרת כל כך מוכרים, ולכן התלבטתי אם בכלל לכתוב משהו, אבל בתור מנהל הקבוצה אני מנסה לשמש דוגמה ומעודד אתכם לכתוב מחשבות על ספרים גם אם בקצרה ובלי משהו עמוק במיוחד להגיד 🙂

אז את הספר הזה בכלל לא התכוונתי לקרוא, רק שהיה איזה קופון שרציתי לנצל באודיו וזה היה הספר היחיד שהתאים לי מההיצע, ומפה לשם יצא שקראתי.

קראתי שלושה ספרים של אגתה כריסטי בשנים האחרונות – הפרשה המסתורית בסטילס, ולא נותר עוד אף אחד, ועכשיו את רצח באוריינט אקספרס, ומשלושתם הכי פחות אהבתי את האחרון. אבל! אני לא חושב שזה קשור לספר, אלא להתעייפות האישית שלי מהמבנה הכל כך מוכר של ספרי אגתה כריסטי.

כשקראתי את “הפרשה המסתורית בסטיילס” זה היה האגתה כריסטי הראשון שלי, ונהניתי נורא מהאווירה – מצד אחד יש בה משהו מאוד ספרותי ומצד שני העלילה קולחת ומתקדמת.
כשהגעתי ל”ולא נותר עוד אף אחד” כבר היה לי פחות חשק, אבל התרשתי מהמבנה הבלשי המתוחכם וזה כנראה באמת אחד הספרים הטובים שלה מבחינה בלשית (פורץ דרך אני מניח, אם כי אני לא בקיא במיוחד בספרות הבלש).

באוריינט אקספרס כבר ידעתי לגמרי למה לצפות, ובאיזשהו שלב קצת נמאס לי שהרקול פוארו מושך אותי באף בידענות הבלתי נסבלת הזאת (שאופיינית לרוב בלשי התקופה, אבל איכשהו חיבבתי יותר את שרלוק הולמס, אולי כי מדובר בסיפור קצרים ולא ברומאנים לרוב).

כך שבגדול זה אחלה ספר, אולי הפסגה מבחינת הספרים שקשורים בהרקול פוארו, אבל הטיימינג שבו קראתי אותו לא אפשר לי באמת להתענג עליו כמו שקרה לי עם הפרשה המסתורית בסטיילס לפני כמה שנים.