כמה מילים על הספר “על חוף צ’זיל” של איאן מקיואן (עם עובד)

(פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של קורא בספרים ב-23/2/19)

השבוע קראתי (שמעתי) את הספר “על חוף צ’זיל” של איאן מקיואן, והנה כמה מילים עליו:

תיאור קצר למי שלא קרא או ראה את הסרט – העלילה מתארת זוג בריטי בתחילת שנות ה-60, שמגיע לחוף צ’זיל לבלות את ליל הכלולות שלו. שניהם חסרי נסיון מיני של ממש, והספר מתאר את כל המבוכות, המחשבות, האי נעימויות, התשוקות והתסכולים שמלווים בדרך כלל מפגש כזה (אני מניח שבשנים ההן עוד יותר מהיום).

בהתחלה התיאורים האלה מצאו חן בעיני, באיזשהו שלב קצת השתעממתי מהם, אבל דווקא החלק האחרון של הספר נתן איזו תכלית ומשמעות לכל התיאורים שקדמו לו, והפך אותו מספר קצת פיוטי מדי ומשעמם לפרקים, לספר חזק וטוב יותר.

לגרסת האודיו ששמעתי הוסיפו בסוף גם שיחה עם המחבר, וזה היה פשוט מצוין, כי הרבה פעמים זה בדיוק מה שדרוש בסיום ספר – הצורך לעבד אותו עוד קצת במחשבות; והצורה שבה התנהלה השיחה הזאת, ברוגע ועם המון מקום להרהורים, היה בה משהו מאוד נכון ונעים.

בקיצור, נהניתי. המשכתי הלאה בינתיים לבלשי הפרא של בולניו, וקניתי גם את “תחושה של סוף” של ג’וליאן בארנס שרציתי פעם לקרוא ספר שלו.