1) מהם הספרים האהובים עליך?
אני הכי נמשכת לספרי מתח עם רובד פסיכולוגי, והפייבוריטס הם כאלה שמשאירים אותי עם תחושת “וואו, למה אני לא כתבתי את זה?”
כמה דוגמאות: כל הספרים של גיליאן פלין, “חייבים לדבר על קווין” של ליונל שרייבר, “אני חושבת לגמור עם זה” של איאן ריד.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
יש מקום שמור בליבי לספרים של לורה אינגלס וילדר, הספרים “בלי תמונות” הראשונים שקראתי.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“כל הג’אז הזה” של סנונית ליס.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“על הכתיבה” של סטיבן קינג. קראתי אותו פעמיים ואני עדיין לא מצליחה להבין איך הוא הפך להיות התנ”ך של הכותבים. הרגשתי שכשקינג לא מדבר על עצמו, הוא מדבר על כתיבה בעיקר ממקום פריבילגי ומציב סטנדרטים שהם בלתי אפשריים עד מגוחכים לרוב בני האנוש.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
בהחלט “אני חושבת לגמור עם זה” של איאן ריד. ספר קצר, עוצמתי ומבריק.
אני ממש ממליצה לקרוא אותו באנגלית – כשתקראו תבינו למה. (I’m Thinking of Ending Things, Iain Reid)
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
מעדיפה סופרות, ואני מודה, אני יותר נוטה לנהל איתן סטוצים מאשר מערכות יחסים ארוכות טווח. כבר יותר מדי פעמים קראתי ספר וחשבתי שמצאתי את אהבת חיי החדשה, ואז בספר הבא חוויתי שברון לב טראומתי. אבל אם אני חייבת לבחור, אז גיליאן פלין, שבינתיים לא מאכזבת.
7) ספר שנתן לך השראה?
ראו תשובה לשאלה 1.
8) ספר עיון מומלץ?
“שקט – כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר” של סוזן קיין. ספר מומלץ מאוד לכל מי שמלקה את עצמו על כך שהוא לא מצליח ליהנות במקומות הומי אדם, מעדיף לשבת בבית ולעשות בינג’ לסדרות על לצאת עם חברים לפאב ושונא לדבר בטלפון.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
יש לי פטיש לאוטוביוגרפיות של אנשים עם מחלות נפש.
חביבים עליי במיוחד:
The Center Cannot Hold של Elyn R. Saks
Loud in the House of Myself: Memoir of a Strange Girl של Stacy Pershall
***
שרה הורניק, ילידת 1976, היא אמנית ומתרגמת המתגוררת בתל אביב עם שני חתוליה האהובים, אלכס ואיזי. במשך חייה היא עסקה במגוון צורות של אמנות ויזואלית, ביניהן עיצוב גרפי, יצירה בזכוכית חמה, ציור ורישום, תכשיטנות ועוד, אבל התשוקה ליצור במילים בערה בה מאז שהיא זוכרת את עצמה. לאחרונה ראה אור ספר הביכורים שלה “אסור לדבר על דפנה” (הוצאה עצמית).
לרכישת הספר לחצו כאן.
עוד על הספר:
לפני תשע-עשרה שנים, אלונה טרקה את הדלת על אימה ועל הדירה שבה גדלה, ונשבעה לא לפתוח אותה יותר לעולם. כיום, תחת לחצים מצידו של זאב, אחיה הגדול והמצליחן, וטלפונים בלתי-פוסקים מטלי, הפקידה מהבנק, היא נאלצת לחזור לגור באותה הדירה. לא תהיה לה ברירה אלא להתמודד עם החיים הכאוטיים שאימה השאירה אחריה ועם כל הזכרונות הקשים שהיא כל-כך ניסתה לשכוח במשך השנים.
רחל רביד הייתה ציירת מצליחה ומפורסמת בעברה. כיום, היא מתגוררת במחלקת האלצהיימר והדמנציה של בית אבות ברמת גן. היא מנותקת מהעולם, לא מזהה את הסובבים אותה וסבורה שאלונה, ביתה, היא מישהי בשם דפנה. רחל בקושי מדברת וכבר לא יכולה ללכת, לאכול או להתלבש בכוחות עצמה, אבל יש יכולת אחת שהיא עדיין לא איבדה: היכולת לצייר. לרוב מדובר סתם בקשקושים, עד שיום אחד, בין דפיו של בלוק הציור בחדרה בבית האבות, צצה דמותה של אישה הצורחת מתוך הדף, מדממת, זועקת לעזרה.
מי היא האישה הזאת ומה קרה לה? האם זאת דרכה של לרחל להעביר מסר לבני משפחתה? ומי זאת דפנה, לעזאזל? אלונה מבולבלת, זאב מודאג ויש להם הרבה שאלות, חלקן משותפות, חלקן אינדיבידואליות. מה עושים כשהאישה היחידה שיודעת את התשובות כבר לא מסוגלת לדבר?
בשפה המשלבת הומור, שנינות ורגישות, מכניסה אותנו שרה הורניק לעלילה רווית מסתורין, מתח ודמויות מורכבות ומעוררות הזדהות.
[…] 26) השאלון עם שרה הורניק, מחברת הספר "אסור לדבר על דפנה" (עברית) […]