1) מהם הספרים האהובים עליך?
לשאלת הספרים האהובים עליי, אצטרך להביט לאחור עקב גילי המופלג (סתם לא באמת מופלג, 25) ולנסות להיזכר בסופו של איזה ספר התחלתי לבכות. בעיני זו האינדיקציה לספר טוב, אחד כזה שהפרידה ממנו קשה יותר מפרידה מאהובה, או אהוב, תלוי את מי שואלים. אז ככה: “זכרונותיה של גיישה” (בכיתי מלא), “רודף העפיפונים” (בכיתי בהפסקות מתחילת הספר ועד סופו) ו”פתאום דפיקה בדלת” (לא בכיתי אבל ללא ספק חשתי סוג של אובדן).
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
ספר הילדים האהוב עלי הוא גם הספר הראשון שקראתי מרצוני החופשי ולא כי הכריחו אותי לכתוב עליו יומן קריאה. שם הספר הוא “דברים שאני לא מגלה” של גדי טאוב ועד היום הוא זכור לי כאחד הספרים היותר טובים שקראתי. הספר השני הוא “אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו” של אפריים סידון, שרק לפני זמן לא רב הבנתי שהשפיע על אחד הסיפורים בספר שלי (מי שיגלה איזה סיפור זה מתוך הספר יזכה בפרס מיוחד ממני!)
3) מה הספר האחרון שקראת?
הספר האחרון שקראתי הוא “חרפות וגידופים” של אמלי נותומב, ספרון קצר יחסית שמספר על זוג פנסיונרים שהשכן שלהם מחליט להתנחל להם על הספה ולא מוכן להפסיק לבוא לבקר אותם. ספר מומלץ למי שאין לו כוח לקרוא משהו ארוך ושיש לו שכנים מעצבנים.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
אני מודע לכך שמה שאני הולך לכתוב עכשיו גובל בחילול הקודש אבל לא נפלתי מהרגליים מ”סוס אחד נכנס לבר” של גרוסמן. כבודו במקומו מונח ופרס מאן בוקר מונח ושמור בארונו, אבל לצערי אני פחות התחברתי לסיפור. אני זוכר שבמהלך הקריאה כל הזמן חיכיתי לרגע הזה שכל הדברים יפלו במקום ואבין מה הוא רוצה ממני, דבר שבסוף כאמור, לא קרה.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
הסיפור שלי עם ספרו של יהושוע בר-יוסף “אפיקורוס בעל כורחו” הזוי כמעט כמו הספר המדהים והלא מספיק מוערך הזה. בעת שירותי בלהקה הצבאית נהגתי לישון בבית החייל בבאר שבע. יום אחד עליתי במדרגות הבניין לכיוון חדרי, ולפתע ראיתי את הספר הזה זרוק על אחת המדרגות. מיד הרמתי אותו כי לא ככה מתייחסים לספרים ומהרגע שפתחתי אותו לא הצלחתי לסגור עד שסיימתי (וזה לא קורה לי הרבה). ספר מומלץ לכל האפיקורסים שבינינו. 
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
ולרשימת הסופרים האהובים: אתגר קרת שכבר הזכרתי קודם לכן את ספרו “פתאום דפיקה בדלת” הוא ללא ספק האידול שלי ומודל ענק לחיקוי. חוץ ממנו יש גם את יואב בלום ששני ספריו הראשונים הם סוג של יצירות מופת בעיניי. אשכול נבו הוא בכלל תופעה ואפרים קישון שהוא בעצם הרבה יותר במאי, אבל היה גם סופר גדול בפני עצמו.
7) ספר שנתן לך השראה?
ספר שנתן לי השראה הוא “סיפור” של רוברט מקי שנחשב לתנ”ך של התסריטאות. בתור סטודנט לקולנוע קראתי את הספר כמה וכמה פעמים ובכל פעם לקחתי ממנו דברים ורעיונות חדשים. מומלץ גם לסופרים ולסתם חובבי קולנוע.
8) ספר עיון מומלץ?
כספר עיון מומלץ הייתי כותב על “סיפור”, אבל כבר הכנסתי אותו בקטגורית ההשראה, לכן הייתי בוחר במקומו את “קיצור תולדות האנושות” של נח הררי אבל אובמה כבר המליץ עליו לפני…
***
תומר קאופמן, יליד 1992 נולד וגדל בירושלים, למד בתיכון ליד”ה, שירת בלהקה צבאית וכעת לומד לתואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. הוא זוכה תחרות הסיפור הקצר של סטימצקי וסיפוריו הקצרים התפרסמו בעיתון במחנה ובמקומות נוספים. לאחרונה ראה אור ספר הביכורים שלו – “מאפיה ושמה תשוקה”, המורכב מ-35 סיפורים קצרים.
[…] עם ד"ר בלהה בלום ועם תומר קאופמן […]