1) מהם הספרים האהובים עליך?
“מאה שנים של בדידות” של גבריאל גארסיה מארקס- ספר שהשאיר עלי רושם עז ורגש אותי מאד, בעיקר השילוב של הפנטזיה והריאליזם בו, או מה שמכנים הריאליזם המאגי, ז’אנר שאני מתחברת אליו מאד. אני זוכרת ממש כמה הייתי נפעמת למראה התיאור של רמדיוס היפה מתעופפת עם הסדינים שהיא תולה ונעלמת לשחקים או למראה התיאור של הפרפרים הצהובים שמלווים את מאוריסיו לכל מקום והם פוקדים מקומות אלו גם לאחר מותו.
המוטיב המרכזי בעלילה של הספר הוא בדידות, נושא שמדבר אלי מאד וגם מופיע בספרי המאפיה של הציפורים, כאיש העצוב שגר בקצה הרחוב.
סיפורים פטרבורגיים מאת גוגול. האף במיוחד. סיפור קצר וסאטירי המתאר אירוע מוזר של פרשת איבוד אף, אירוע שלמרות חריגותו, מקבל נימוקים לגמרי הגיוניים לגמרי בסיפור.
השטן ממוסקווה של בולגאקוב.
“תאונות” ו”רביעי בערב” של יעל הדיה.
“הדקדוק הפנימי”, “בגוף אני מבינה” ו – “עיין ערך אהבה” של דויד גרוסמן.
אינטימיות והגוף של חניף קוריישי.
“קופסה שחורה” ו”סיפור על אהבה וחושך” מאת עמוס עוז.
“בחסד נעורייך” מאת אייל מגד.
“פעם בחיים” ו”אותה האהבה כמעט” מאת מירי רוזובסקי.
“חיים יקרים” ו”בריחה” של אליס מונרו.
“עד שיום אחד” של שמי זרחין.
נכון שזה לא עוד ספר אבל בכל זאת! המחזה “קרנפים” של יונסקו, המחזה “מחכים לגודו” של בקט וכמובן כל המחזות של חנוך לוין.
התסריט לסרט עירום של מייק לי…שנון וחריף וכל כך חכם.
ויש עוד…
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
עד גיל 8, גדלתי בניגריה שבאפריקה המערבית, במסגרת שליחות של החברה בה עבד אבי. לכן נחשפתי לכל הקלאסיקות של ספרי הילדים כמו דירה להשכיר, האריה שאהב תות או מיץ פטל, רק כשהפכתי להיות אם בעצמי, הרבה שנים אחרי. הספרים להם כן נחשפתי הם הקוסם מארץ עוץ, עליסה בארץ הפלאות, פיטר פן, האסופית, בילבי, היידי בת ההרים, ספרי דר סוס, האגדות של האחים גרין, סוד הגן הנעלם ונשים קטנות. כשחזרנו לישראל, אני זוכרת שנחשפתי גם לספריה של דבורה עומר כמו -ע ל הגובה, “אליפים” מאת אסתר שטרייט וורצל, וגיא אוני של שולמית לפיד.
ספרים עליהם אשמח להמליץ הם:
“לאבד ולמצוא” מאת אוליבר ג’פרס, הסופר והמאייר. ספר פיוטי וקסום המדבר על חברות הנרקמת בין ילד לפינגווין, על מסירות וגם על בדידות.
הספר השני הוא “זאב גדול וזאב קטן” מאת נדין ברון-קוזם, מאיירת אוליביה טאלק. זהו גם סיפור קסום ופיוטי על קבלה של אח קטן למשפחה.
3) מה הספר האחרון שקראת?
הספר “אותה אהבה כמעט” של מירי רוזובסקי. משום מה הוא התגלגל לידי רק לאחרונה. אני מאד אוהבת את כתיבתה של מירי, היא מעניינת עמוקה מאד ומרגשת אותי כל פעם מחדש. בעיני היא מומחית בלקלף כל פעם עוד רובד ועוד רובד תוך כדי סצנה עד שהיא מצליחה לזקק את המהות של הרגש בסצנה. מצפה כבר לקרוא את ספרה החדש שעומד לצאת.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
שאלה שקצת מביכה אותי. למען האמת אני חושבת שהעובדה שאיני מתחברת לספר מסוים אינה הופכת אותו לבלתי ראוי. אני כן יכולה להעיד על עצמי כי אני פחות נמשכת לספרי מתח ובלשות.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
וואו. אני לא חושבת שאני מספיק בקיאה בלהעריך כמה הערכה זכה או לא זכה ספר מסוים.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
גבריאל גרסייה מרקס, אליס מונרו, חניף קוריישי, ריצארד ייטס, גוגול, דויד גרוסמן, עמוס עוז, יעל הדיה, מירי רוזובסקי. ג’.פ. דונליווי. מייקל שייבון. אייל מגד. יאן מרטל. הרוקי מורקמי…בטח יש עוד המון ששכחתי. כן ירבו.
7) ספר שנתן לך השראה?
“מאחורי הגדר” של ביאליק. לא בהכרח בגלל שהוא הסיפור הכי טוב שאי פעם קראתי. אחריו עוד היו עוד הרבה. יותר בגלל המורה לספרות שהייתה לי, שהצליחה להעביר לנו את הבערה, התשוקה והאהבה בין נוח ומארינקה באופן כל כך חי ומלבב, שאין ספק שהיא גרמה לי להתאהב…אני זוכרת איך ישבנו כולנו בכיתה מבויישים וסמוקי לחיים והאזנו לה. זאת פעם ראשונה שראיתי כיצד ניתן להתרגש כל כך מסיפור, להתאהב ולאהוב.
8) ספר עיון מומלץ?
“בעיקר על אהבה” של מאיר שלו – אני ממליצה לכל כותב, לקרוא את הספר הנפלא הזה של מאיר שלו, המאגד בתוכו הרצאות שנתן הסופר בזמן היותו סופר תושב באוניברסיטה העברית. זהו ספר אהבה לספרים, לגיבוריהם, לכותביהם ולקוראיהם ואני אסירת תודה לו על כך שחשף אותי באהבה לספרים רבים כמו מוות בונציה ויוסף ואחיו של תומס מאן, לוליטה של נבוקוב, מגילת סן מיקלה מאת אכסל מונתה, סיפורים שונים מהתנ”ך ומהמיתולוגיה היוונית ועוד…
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
מעולם לא זכור לי כי חשתי אשמה כשקראתי ספר. בעיני ספר ראוי אם הוא מעורר בי משהו, אם אני נהנית, מתרגשת, צוחקת, נפעמת, נעצבת או מחסירה פעימה…כך שקטגוריה כזו של גילטי פלזר אינה קיימת עבורי. אולי רק פלזר. אחרת מה הטעם?
***
תמי בראון אלקלס היא סופרת, תסריטאית ומורה ליוגה. לאחרונה ראה אור ספר הילדים שלה “המאפיה של הציפורים” (איורים: שירה קורח, הוצאת מטר).
לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.
עוד על הספר:
הַמַּאֲפִיָּה שֶׁל אַבָּא שֶׁל יוֹאָב הִיא הַלֵּב שֶׁל הַשְּׁכוּנָה. סַבְתוֹת קוֹנוֹת שָׁם עוּגִיּוֹת לַנְּכָדִים – אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ מַגִּיעָה לְשָׁם בְּאֹפֶן קָבוּעַ עַל וֶסְפָּה וְרֻדָּה! אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים בָּאִים לִשְׁתּוֹת קָפֶה עִם עוּגָה וּמַרְגִישִׁים פָּחוֹת בּוֹדְדִים כְּשֶׁמָּתוֹק לָהֶם בַּפֶּה וּכְשֶׁיֵּשׁ עוֹד אֲנָשִׁים סְבִיבָם. יוֹאָב מֵבִיא לַמַּאֲפִיָּה אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ מֵהַגַּן. הוּא עוֹזֵר לְאַבָּא שֶׁאוֹפֶה וּלְאִמָּא שֶׁמְּכִינָה רִבּוֹת. אֲבָל יוֹם אֶחָד יוֹאָב שָׂם לֵב שֶׁאַבָּא עָצוּב וְשֶׁאִמָּא מֻדְאֶגֶת. לַמַּאֲפִיָּה מַגִּיעִים פָּחוֹת וּפָחוֹת אֲנָשִׁים – כַּנִּרְאֶה כְּבָר אֵין לָהֶם תַּקְצִיב לְעוּגוֹת. אֲבָל רֶגַע, מָה קוֹרֶה כָּאן? בְּעִקְבוֹת רַעְיוֹן גְּאוֹנִי שֶׁל יוֹאָב מַתְחִילִים לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּאֲפִיָּה לָקוֹחוֹת חֲדָשִׁים – וּמְאוֹד מְאוֹד מְעַנְיְנִים… אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לוֹמַר שֶׁהֵם – מְעוֹפְפִים! סִפּוּר מַקְסִים עַל כָּךְ שֶׁתָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה, הַמּוֹכִיחַ שֶׁלִּפְעָמִים מַסְפִּיק לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם וּלְהַבִּיט גָּבוֹהַּ, אֶל הָעֲנָנִים.
[…] פורסמו ארבעה שאלונים בקורא בספרים. ענו עליהם: יעל ברון, תמי בראון אלקלס, גלי וינרב, ו-רלי דיבנר […]