יש הרבה ספרים שאהבתי וכל מה שאומר הוא רק חלק קטן מרשימה ארוכה מאוד. אני מאוד אוהבת את “יריד ההבלים” של וויליאם מייקפיס ת’קרי, סופר אנגלי שחי במאה ה-19 ושם ללעג ולקלס את החברה האנגלית בטענה שכל מה שמעניין אותה זה כסף, זה ספר נורא מצחיק, ומי שאוהב הומור אמתי, כדאי לו לקרוא אותו. גם את “מידלמארץ'” של ג’ורג’ אליוט אני נורא אוהבת. יש שם שתי אחיות, שכשהייתי צעירה נהגתי לדמיין שהן אחותי ואני. בכלל, אחד הסימנים לספר טוב, זה שהקורא מצליח לשבץ בתוכו את חייו: את הנופים שבהם גדל, את המשפחה שלו. זה סימן שהספר מעורר הזדהות. אני אוהבת גם את “עיר ימים רבים” של שולמית הראבן, ואפרופו לשבץ את החיים שלך בספר, אני זוכרת שהגיבור בספר הזה, אורי ברזל, עשה עלי כזה רושם, שממש שאלתי אנשים אם הם הכירו אותו. אז עדיין חשבתי שספר יכול להיות באמת. זה עבר לי בינתיים. אבל יש ספרים שקרו באמת כמו למשל “סיפור על אהבה וחושך”, וגם את “המאהב” של א”ב יהושע אני נורא אוהבת וגם אותו דמיינתי לי, וחשבתי שאני דפי, הגיבורה. זה לא כל כך חשוב אם מה שכתוב בספר קרה באמת או לא. אלה ספרים שאני אף פעם לא שוכחת אותם, הם תמיד אתי.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
אני אוהבת בעיקר את הספרים שהורי והמטפלת בבית ילדים קראו באוזני כשהייתי ילדה. “אצו רצו גמדים” של מרים ילן שטקליס, ספר השירים של אנדה עמיר, “ברמלי”, ו”המפוזר מכפר אז”ר” שבמשפחה שלנו היינו צוחקים שהוא נכתב על סבתא שלי, שהיתה הרופאה של כפר אז”ר ואשה מאוד מאוד מפוזרת. אחר כך, כשגדלתי, אהבתי גם את “גבעת ווטרשיפ” שכשלמדתי באוניברסיטה הבנתי שזאת מין פרפרזה על האיליאדה והאודיסיאה, וגם את הספר “כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט לקרשינדו ולי” שהאמנתי בכל לבבי ובכל מאודי שקרה באמת, וכשסיימתי אותו והתברר שהכול קרה בחלום, קראתי אותו שוב, כי פשוט לא הייתי מסוגלת לקבל את זה שזה לא קרה באמת. נו, הייתי ילדה די תמימה.
3) מה הספר האחרון שקראת?
אני קוראת כל הזמן ולא רק ספר אחד, כי יש לי מדור שבועי בעיתון “הארץ” שבו אני כותבת על רבי מכר, ועכשיו קראתי את “שלגייה חייבת למות”, ספר מתח גרמני לא רע בכלל, ויש לי מועדוני קריאה בכל הארץ שגם אליהם אני מתכוננת, ולקראת מועדון הקריאה הקרוב של הוצאת עם עובד קראתי את “מים רבים לא יכסו” של עודד קוטלר; במועדון קוראים כפר ורדים דיברנו השבוע על “שלג” של אורהאן פאמוק, אז גם אותו קראתי לאחרונה, ובמועדון הקוראות בכרמל, שהוזמנתי אליו לסדרת הרצאות דיברנו לפני כמה ימים על “הר החול” של יואנה באטור. ככה שיש כמה ספרים אחרונים שקראתי.
4)איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
איזה מהומה יכולה להתעורר סביב ספר? אני לא מקשיבה לאף אחד, אז אני לא יודעת על איזה מהומות מדובר. אם אני קוראת ביקורת על ספר זה רק אחרי שקראתי אותו בעצמי, ויש רק חטא אחד שאסור לאמנות לחטוא בו, והוא השעמום. כל היתר הולך: מותר להרגיז, לעצבן, למתוח ביקורת, להגעיל, להפחיד וכמובן, גם לשמח, להצחיק, להנעים ולעורר מחשבות. ספר שעושה מהומות זה ספר טוב, אפילו אם הוא לא מוצא חן בעיני.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
הספרים של רוי יקבוסן הנורווגי. “ילדת פלא” שהוא סיפור חג המולד שכתוב על פי מיטב מסורת הריאליזם הסקנדינבי, ו”הבלתי נראים” שמתרחש בארכיפלגוג של לופוטן, ועוסק במאבקו ההירואי של האדם בטבע. בעקבות הספר הזה אסע בקיץ ללופוטן, כי אני רוצה לראות איפה קרו האירועים שעליהם הוא מספר. אני מרגישה שהקוראים בישראל קצת מתקשים לעכל את הצניעות הסקנדינבית של יקובסן, אף על פי שהוא באמת סופר מצוין.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
אני לא אוהבת שום סופר, רק ספרים, וגם, לא את כולם. כל סופר צריך להוכיח את עצמו בכל ספר מחדש, וזה נכון לגבי כל אמן. כל מבקר ספרות צריך לבוא שקוף וריק לכל ספר חדש שהוא קורא, וזה קשה כשמכירים כבר את יצירתו של סופר מסוים ואוהבים אותה, וקשה שבעתיים כשמכירים את יצירתו של סופר מסוים ולא אוהבים אותה.
7) ספר שנתן לך השראה?
“עולם ללא קלוריות” מאת קלוריה גזרתי.
8) ספר עיון מומלץ?
“תולדות מלחמת היהודים ברומאים” של יוספוס פלוויוס בתרגומה של ליזה אולמן.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
קטלוגים לכלות.
***
עלית קרפ היא עורכת, עיתונאית, סופרת ומבקרת ספרות בעיתון הארץ (בעלת הטור “למה הוא רב-מכר”). ב-18 בינואר יפתח מועדון קריאה חדש של הוצאת עם עובד – “יש לי ראיון”, במסגרתו תשוחח קרפ בכל שבוע עם סופר אחר של ההוצאה; המפגש הראשון יערך עם עודד קוטלר לרגל צאת ספרו האוטוביוגרפי “ימים רבים לא יכסו”.
[…] שאלונים פורסמו השבוע בקורא בספרים: כאן תוכלו לקרוא את השאלון עם עלית קרפ וכאן עם מאור שכטר […]