1) מהם הספרים האהובים עליכן?

תמר: הו וואו, יש הרבה. מזל שזה מפוצל לספרים וספרי ילדים, אבל עדיין תקצר היריעה: מטבח משפחתי של גיל חובב. קראתי אותו לבד בבית, וצחקתי בקול רם עד שכאב לי הצד. במיוחד הסיפור על העוגה הכי טעימה בעולם (שכשמה כן היא). זו גם המשפחה המטורפת שלו, גם השפה – שלו ושל המשפחה בכלל ושל סבתא שלו בפרט. גוף שני יחיד של סייד קשוע – ספר שהמשכתי לחשוב עליו הרבה אחרי שסיימתי לקרוא אותו, וגם על השם. יש בו שני סיפורים שזורים זה בזה, אחד בגוף ראשון ואחד בגוף שלישי, אבל משחק המילים גוף שני יחיד מתאר כל כך יפה את נושא הספר. אני זוכרת איך בחרתי את צ’חלה וחצקל של אלמוג בהר. פתחתי את כל הספרים במדף בחנות הספרים ובדקתי איזה מהם רוצה שאמשיך לקרוא אותו. השפה כישפה אותי. הביתה של אסף ענברי – מצד אחד תיאור היסטורי כל כך מדויק ומצד שני זה נקרא כמו ספר עלילתי, שפה שגורמת לך להרגיש בלי לומר לך מה להרגיש. הוא אפילו גרם לי לנסות לשלוח ידי בעט.

ענת: אני לא בטוחה מה נחשב ספר ומה נחשב ספר ילדים, אבל ספר אחד שמאוד אהבתי ואני יודעת שאינו ספר ילדים הוא “The Girl King” מאת מג קלוטייה. הספר מספר על המלכה תמר ששלטה בגאורגיה במאה ה-12. הוא אחד הספרים היחידים שאינם ספרי פנטזיה או מד”ב שאני באמת אוהבת. הכתיבה והקצב של הסיפור מעניינים, ואהבתי מאוד את הגיבורה, שהייתה לאו דווקא התגלמות הפמיניזם, אבל בסופו של דבר היא עשתה מה שהיה עליה לעשות למען ממלכתה, והיא עשתה זאת בעצמה. סדרה נוספת שמאוד אהבתי, למרות שאני פחות בטוחה אם לא תסווג כסדרת ילדים (רשמית היא מסווגת כ- Young Adult), היא סדרת “נערי העורב” של מגי סטיווטר. הסדרה מספרת על חבורה של בני נוער בעיר הבדיונית הנרייטה, וירג’יניה, שחייהם נקשרים אלו באלו דרך המסע למצוא את המלך הישן, גלנדוור, והקסם של הנרייטה. הדמויות בספר היו מדהימות, אמיתיות יותר משקראתי בזמן רב, והסיפור עצמו היה חזק מאוד, עם שילוב מאוזן של מאבקים קסומים ומאבקים אנושיים.

1

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליכן?

תמר: שלושים וחמישה במאי של אריך קסטנר. אני לא יכולה לספור כמה פעמים קראתי אותו. בתרגום הישן, כמובן. פעם אחת קראתי אותו בתרגום החדש וזה פשוט לא זה. אין תחליף ל”לו היה זה למצער כדור תותח!”. אגם הצללים של רוני גלבפיש, כמובן. בנוסף למתח, לעלילה, לדמיון ולחיבור לדברים שאנחנו מכירים (נופים, שירה עברית), חלק מהספר מתרחש במערות מדבר יהודה ויש לי חולשה למערות (נדבקתי מעמוס פרומקין, מייסד המרכז לחקר מערות ובעלה של דודתי) ולדמויות הראשיות יש שמות מהמשפחה שלנו: תמר, יערה, ענת, נגה. כשהתחלנו לגלגל את רעיון ספר המיתולוגיה האיראנית גיליתי את גילגמש הצעיר ביער המכושף של שירלי גרץ, שמביא את המיתולוגיה השומרית העתיקה לילדים שלנו. נגמר לי מהר מדיי. וכילדה אהבתי גם את סדרת הדוד אלברט של ראסל סטאנרד, שמסבירה פיזיקה בצורה סיפורית שילדים יכולים להבין.

ענת: קודם כל, מן הסתם, סדרת “הארי פוטר” של ג’יי קיי רולינג. איך אפשר לאהוב ספרי פנטזיה בעידן המודרני ולא לאהוב את הארי פוטר? אני לא חושבת שיש צורך להרחיב על זה. כלומר. זה הארי פוטר. ברצינות. (חוץ מהילד/ה המקולל/ת. לא מדברים על הילד/ה המקולל/ת). סדרה נוספת שאני מאוד אוהבת היא סדרת “פרסי ג’קסון” של ריק ריורדן, וכל הספרים מהעולם של סדרה זו. עכשיו, כשאני קוראת את ספריו, הכתיבה והעלילה מרגישים ילדותיים למדי, אבל כבר התאהבתי בעולם בילדותי (היותר ילדותית), ואני עדיין קוראת את הספרים כל פעם שיוצא אחד חדש. הם מעניינים ומלמדים על מיתולוגיות בתרבויות שונות, והסופר משתדל להכניס בכל הספרם ייצוג, דבר מאוד חשוב, בעיקר בספרי ילדים.

2

 

3) מה הספר האחרון שקראתן?

תמר: האחרון שסיימתי הוא גילגמש הצעיר והיער המכושף, אבל אני קוראת תמיד כמה ספרים במקביל. אני כמעט מסיימת את “פטל” השלישי. בשפות שהן לא עברית אני קוראת עכשיו שוב וביתר עיון את השאה נאמה, השיר המקורי והתרגום לפרוזה במקביל, וספרים עלילתיים מרתקים בפרסית אמצעית, ששמם כנראה לא יגיד הרבה לקורא הממוצע.

ענת: הספר האחרון שקראתי הוא “פאנגירל” מאת ריינבו ראוול. הסיפור עוקב אחרי השנה הראשונה בקולג’ של קאת’, כותבת ספרות חובבים (פאנפיקשן) פופולרית ב”פאנדום” של סדרת הפנטזיה הבדיונית “סיימון סנואו”. כפי שמתואר בתקציר, זה סיפור על פאנפיקשן, משפחה ואהבה ראשונה.

3

 

4) איזה ספר גרם לכן לתהות ‘על מה המהומה’?

תמר: אני מתאכזבת מכל ספר שאני מקבלת עליו המלצות חמות מדיי. למשל “הוא חזר” של טימור ורמש. בלי ההמלצות שקיבלתי, אולי הוא היה נכנס לרשימה בשאלה הראשונה, אבל באתי עם ציפיות גדולות מדיי, התאכזבתי ולא סיימתי אותו. אולי עוד אחזור אליו. הוא טוב, אבל לא צחקתי בקול רם כמו ממטבח משפחתי.

כמו כן, כל ספר ניו אייג’ ועזרה עצמית, החל מהשני ואילך. הראשון שקראתי היה פוקח עיניים, וואו גדול. ואז השני אמר את אותם דברים, והשלישי גם, וכן הלאה, עד שגם הראשון נראה סתמי. את “הסוד” לא פתחתי בכלל, אבל ראיתי את הסרט. הקישור לפיזיקה מעניין, הסוד עצמו ממש לא סודי.

ענת: עדיין לא קרה.

2091581-46

 

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתכן?

תמר: הרמה מטורפת להנחתה, אז סליחה מראש, אבל אנחנו חשופים המון למיתולוגיה יוונית – הילדים שלי גם קראו אותה בבית הספר וגם נחשפים אליה דרך ספרי פרסי ג’קסון ודומיו, אבל כל הספרות הקלסית מאסיה לא זוכה למספיק הערכה ולמספיק חשיפה. מעטים יודעים למה לא סוגדים לברהמה (או בכלל שיש אל כזה) או למה התחתן ג’משיד עם אחותו התאומה. אילו אנחנו (האיראנים) היינו מנצחים את אלכסנדר מוקדון, אולי דברים היו נראים אחרת…

ענת: “Seraphina” של רייצ’ל הארטמן. אני לא בטוחה שהספר אפילו תורגם לעברית, ואני לא מכירה אף אחד שקרא אותו, בטח לא את ההמשך שלו. הוא ספר פנטזיה קלאסית לבני נוער, עם כתיבה מצוינת וגיבורה מעניינת.

5

6) מיהם הסופרים האהובים עליכן?

תמר: גיל חובב, בעיקר הטרילוגיה המשפחתית, אבל אני יכולה לקרוא גם פוסט שהוא כותב בפייסבוק על קציצות עדשים ולהתמוגג. מאיר שלו – ולא משנה אם עיון, סיפורת, הכינה נחמה או שירים למבוגרים. אגב, מאיר שלו היה נהג האמבולנס שלקח את אמא שלי לבית חולים ללדת אותי לפני 43 שנים.

ענת: הסופרים, או, יותר נכון, סופרות, האהובות עליי הן ג’יי קיי רולינג ומגי סטיווטר. ג’יי קיי רולינג פחות או יותר עיצבה את הילדות שלי (עד כה). מגי סטיווטר, חוץ מהכתיבה המדהימה שלה בספריה שקראתי עד כה, נראית ממש מגניבה לפי מה שקראתי עליה ולפי חשבון הטאמבלר המשעשע שלה, שמלא, חוץ מדברים שקשורים לספריה, במכוניות ומוזיקה.

08cd07210036628e7fe97bddb4036eab

 

7) ספר שנתן לכן השראה?

תמר: אם צריך רק אחד, אז “די זמן לאהבה” של רוברט היינליין. במיוחד שלושה קטעים: שתי דמויות קובעות לסקס, בדרך הביתה אחד שואל את השני: מה המין שלך? והשני אומר לו: זה משנה?; סצנת הלידה תוך שימוש בהיפנוזה וכבידה; אחת העצות מצרור העצות שנותן לזרוס לונג: Do not handicap your children by making their lives easy.

אבל בעיקרון כל טקסט שאני קוראת נותן לי השראה. התראיינתי פעם למשרת הוראה בחו”ל, והשאלה שנפלתי בה הייתה מיהם הסופרים האיראנים האהובים עליי. חשבתי יותר מדיי זמן ועברו לשאלה הבאה. בחוכמה שלאחר מעשה, הייתי צריכה לומר את האמת – אני מתלהבת מחוקי החג’אב ומראיון עיתונאי באותה מידה שאני מתלהבת מהסופר המוערך צאדק הדאית. אני בלשנית, אני קוראת את השפה. אם יש שימוש יפה בצורת פועל מסוימת או במבנה תחבירי יפה – זה מעורר השראה, בלי קשר לתוכן.

ענת: סדרת “נערי העורב” של מגי סטיווטר. יותר בקריאה השנייה, שבמהלכה אני וחברתי אתגרנו אחת את השנייה לצייר דמות אחת מהסדרה ששתינו אוהבות בסיטואציות שונות. אני ציירתי בשבועות האחרונים כמות גדולה מאוד של “פנארט” של הדמות הזו, ובגלל הסדרה למדתי גם איך לצייר עורב מציאותי (יחסית). הסדרה גם עזרה לי להתגבר על הפחד מתספורות של בנים (בציור. אין לי בעיה עם שיער באופן כללי).

7

 

8) ספר עיון מומלץ?

תמר: ישראלית שפה יפה של גלעד צוקרמן. אני לא מסכימה עם כל הדברים שכתובים בו, אבל הספר מציג זווית אחרת שגרמה לי לבדוק מחדש את דעותיי (ולרוב להתחזק בהן). גלעד גם טבע כמה מונחים חשובים בתחום הלשונות במגע, שלצערי החוקרים בארץ נוטים להתעלם מהם בגלל שהם של צוקרמן ובגלל מה שהוא אומר על השפה שלנו (ולפעמים גם בגלל שהוא “יורד מתבולל”, שמה זה קשור בכלל לביקורת על התיאוריה).

תנ”ך עכשיו של מאיר שלו – אמא שלי למדה אצל אמו, בתיה שלו, בבית הספר היסודי והיא אומרת שהוא למד את הדברים האלה בבית והפיץ לעולם. לא כך כתוב בתנ”ך של יאיר זקוביץ’ ואביגדור שנאן. – ספר שממש הצטערתי שהוא הסתיים ושמחתי שיצא לו המשך. המילים ככישוף והכישוף שבמילים של ש. שפרה בסדרת האוניברסיטה המשודרת – על מיתולוגיה מסופוטמית. זה חצי ספר עיון וחצי ספר עלילתי, מה שעושה אותו עוד יותר כיפי. אני גם מאוהבת בספרי העיון שאני כתבתי בעברית, אבל אין הנחתום וגו’.

ענת: אני לא ממש קוראת ספרי עיון. אני חושבת שספר העיון היחיד שקראתי הוא “חיות הפלא והיכן למצוא אותם”, מילון חיות קסומות מתוך העולם של הארי פוטר, שנכתב ע”י ניוט סקמנדר (בעולם של הארי) וג’יי קיי רולינג (בעולם שלנו. או לפחות שלי. אני לא יודעת באיזה יקום חי מי שקורא את זה). אז, אני ממליצה על חיות הפלא? הוא מעניין ומשעשע. לפחות למעריצי הארי פוטר.

8

 

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליכן?

תמר: הקטלוג של איקאה. זה בעצם יותר גילטי טורצ’ר, כי אין עריכת לשון בכלל.

4

***

 

ד”ר תמר עילם גינדין, 43, בלשנית ומומחית לאיראן. מחברת הספרים: הטוב, הרע והעולם – “מסע לאיראן הטרום אסלאמית” (האוניברסיטה המשודרת) ו”מגילת אסתר: מאחורי המסיכה” (הוצאת זרש).

ענת עילם, 14, מאיירת ובתה של תמר.

בימים אלה מתקיים באתר הדסטארט פרוייקט מימון המונים להוצאת ספר מיתולוגיות איראניות למתחילים שכתבה תמר ואיירה ענת.

לעמוד הפרוייקט לחצו כאן.

עוד על הפרוייקט:

ב-2011 טיפסה ענת עילם בת התשע על סולם גבוה בגן שעשועים בהמבורג, ולמעלה פגשה צרעה. בתגובה, עשתה ענת את מה שהיה עושה כל אדם בר דעת שפוגש צרעה בגובה שלושה מטר – ואת חצי השנה הבאה, בילתה בכיסא גלגלים. במהלך שיעורי הספורט, שבהם באופן טבעי לא יכלה להשתתף, קראה ענת את ספרה של אמהּ, ד”ר תמר עילם גינדין “הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית”. התלהבותה של ענת מפרקי המיתולוגיה בספר, הציתו בה רעיון והיא הציעה לתמר שיעבדו ביחד את מגוון סיפורי המיתולוגיה האיראנית לילדים כשתמר אמונה על התוכן ואילו ענת – על הפן האומנותי.

מאז עברו כחמש שנים, שבמהלכן פיתחה ענת (14) את כישרונותיה האומנותיים, ואילו תמר אספה אט אט עוד סיפורי מיתולוגיה איראנית ממקורות שונים, שהפכו עם הזמן לאחד הנושאים בקורסים אותם היא מעבירה במרכז האקדמי שלם. כעת החליטו תמר וענת להגשים את חזונן ולהוציא לאור את ספרי המיתולוגיה האיראנית, לכל המשפחה. קמפיין מימון ההמונים שלהן מתנהל בימים אלה באתר הדסטארט, ובמסגרתו הן מבקשות לגייס כ- 33,531 ₪.

הספר עצמו עתיד להתפרסם באביב הקרוב עם כ-15 סיפורים מהמיתולוגיה האיראנית העשירה, מעובדים היישר מהמקור האיראני. הספר, שעתיד להתאים לכל המשפחה, יכלול תקצירים מחורזים של הסיפורים וציורים לצביעה לגילאי 120-3, סיפורים מנוקדים לבני 120-6 וקטעי העשרה (בלי ניקוד) לבני 120-12 שרוצים לקרוא לא רק את הסיפור עצמו –  אלא גם עליו.

 

cover

איור: ענת עילם

ardashir

איור: ענת עילם