בראש הרשימה נמצא המפה והטריטוריה של מישל וולבק. ספר נוסף שקראתי שוב ושוב הוא הסחרחורת של ז’ואל אגלוף. בפנתיאון שלי נמצאים גם הדברים של ז’ורז’ פרק, ספר הצחוק והשכחה של מילן קונדרה, פראני וזואי של ג’יי די סאלינג’ר וסוף דבר של יעקב שבתאי.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
בתור ילדה אהבתי את פו הדב של א.א.מילן ואת המיתולוגיה היוונית. לאחרונה קרה לי, לראשונה בחיי הבוגרים, שהתאהבתי בספר ילדים; חלפתי על פני אני רוצה את הכובע שלי של ג’ון קלאסן בחנות ספרים, והאיור שעל הכריכה בשילוב עם שם הספר כל כך הצחיקו אותי, שלא יכולתי שלא להרים אותו. יש בו עלילה מינימליסטית ומקצב והומור שמזכירים מחזה של בקט. כששמתי לב שאני צוחקת בקול רם בחנות הבנתי שאני חייבת שהוא יהיה חלק מהספרייה שלי.
3) מה הספר האחרון שקראת?
החברה הגאונה של אלנה פרנטה; הרומן הראשון מתוך טֶטרלוגיית הרומאנים הנפוליטניים. תהליך ההישאבות שלי לתוכו היה אמנם איטי, אבל ברגע מסוים הוא הפך לשעטה חד-סטרית לתוך העולם של הגיבורה: לֶנוּ גרקו. זה סיפור שעשוי מחמישים אחוז יומיום חד ומוחשי כמו אבן בנעל, וחמישים אחוז כישוף- אבל לא כישוף מהסוג שמאפיין ספרי פנטזיה, אלא מרכיב סודי מהפנט שמוברג על חיי היומיום האלה, ואני לא מצליחה לתמלל אותו. הדמות של לֶנוּ הקסימה אותי ועוררה בי הזדהות עמוקה. לפעמים אני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליה. לחיים שלה, לאנשים, לנעורים בנאפולי. ספר מצוין.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
התיקונים של ג’ונתן פראנזן. שמעתי לא מעט אנשים שאת דעתם אני מאוד מעריכה מדברים בשבחו, אבל אני מודה שלא צלחתי אותו. אני כן חושבת שטכניקת הכתיבה של פראנזן טובה, ואכן היו בספר קטעים מוצלחים, אבל האופן שבו הוא בחר לעסוק בדיכאון, נושא מעניין לכשעצמו, לא הצליח ללכוד אותי.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
לִילַה אומרת של שִׁימוֹ. הספר מציג את תוכנהּ של מַחברת שנמצאה בפריז וזהות מחברַהּ לא ידועה. המַחברת היא יומנו של בחור צעיר ממוצא צפון-אפריקאי המתייחס לעצמו כ’שִׁימוֹ’. שִׁימוֹ חי בשכונת מצוקה בפאריז ומתאר את חיי העליבות, הייאוש והאלימות בקצה המכוער של החברה. לסיפור נכנסת לִילַה, בלונדינית אמיתית שמסתובבת בשכונה כמו שמש באמצע חור שחור, מתגרה בו ומהווה עבורו מפלט מהזבל ומהדיכאון. את היומן המסואב הזה שימו כותב מדי ערב ב’משרד’ שלו- שארית הריסות של בניין, עד שגווע הנר שמאיר לו את המחברת. הספר הזה הוא אוצר. לא קראתי שום דבר שדומה לו.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
מישל וולבק, ז’ורז’ פרק, ג’יי די סאלינג’ר, מילן קונדרה, אגוטה כריסטוף, ארנסט המינגוויי, ג’ון סטיינבק ויעקב שבתאי, הסופר הישראלי האהוב עלי.
7) ספר שנתן לך השראה?
ענבי זעם של ג’ון סטיינבק הוא ספר שלא רק הפליא לתאר בני אדם ואת תקופת השפל הכלכלי הגדול בארה”ב, אלא גם הניע אותי לפעולה בחיים שמחוץ למחשבה התיאורטית. המסר העיקרי של הספר נגע בעניין אישי שלי בפילוסופיה של העבודה ובמרקסיזם; אני חושבת שהוא מציג את המשמעות הפילוסופית והפוליטית שיש לעבודה בחייו של האדם, ואת החשיבות שיש לאחדות בין בני אדם במסגרת העבודה שלהם. בעקבות הספר פניתי לארגון ‘כוח לעובדים’, בו התנדבתי במשך שנתיים כמלוות התאגדות עובדים במאבקם מול המעסיק.
8) ספר עיון מומלץ?
Present shock: when everything happens now של דאגלס ראשקוף. הספר מציג ניתוח בהיר של המודיפיקציה שעבר מושג הזמן בעקבות התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית. במיוחד מעניין בו הקישור שהוא עושה להתפתחות הרשת והסייברספייס, במסגרתו הוא מציג דרכי מחשבה מעניינות על הכיוונים שההתפתחות האנושית-טכנולוגית הזאת עשויה (או עלולה) לתפוס.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
צריכת הגילטי פלז’ר שלי באה לכדי ביטוי יותר בתחומים כמו קולנוע, טלוויזיה ומוסיקה. הכי קרוב שיש לי לגילטי פלז’ר ספרותי זה המנהג שלי לנסות להתחקות אחר ספרים שדמויות שאהבתי מסרטים או סדרות קראו; למשל לחפש בגוגל איזה ספרים גֶ’ס מַריאנו (מ’בנות גילמור’) ורֶיי פּלוֹשאנסקי (מ’בנות’) קראו.
***
נועה סוזנה מורג, ילידת 1988, היא סטודנטית לתואר שני במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה, “חוויית משתמש” (הוצאת כתר).
מעצב אתרים שמתמנה לעצב אתר פורנו, עובדי משרד שמוצף במים בעודם ממשיכים לעבוד כרגיל, ונערים שמוקסמים מסידור המדפים בסופרמרקט השכונתי הם גיבורי ספרה הראשון של נועה סוזנה מורג.
העולם סביבנו משתכלל, ואנחנו משתכללים איתו, אומר בספר מנכ”ל החברה לעובדיו. אבל השכלול חושף עולם אופקי וקהה, שאפילו הגשם נשמע בו כמו רחש של אצבעות מקלידות.
השאירו תגובה