1) מהם הספרים האהובים עליך?  

את ‘יש ילדים זיגזג’ של דוד גרוסמן קראתי על חופי סיני. יש בספר נקודת שבירה – הנסיעה ברכבת – שאם צולחים אותה כבר לא יכולים לעזוב את הספר. הנופים הדוממים של סיני, השקט, תחושת השלווה והניתוק שמאז פלישת אל קאידה ושליחיו – כמותה לא ידעתי – היוו קונטרסט חיצוני וככל הנראה מאזן – להרפתקה אליה נקלעתי כשהספר בידי. במקביל למסעו של נונו גיבור הספר הרגשתי שגם אני עובר מסע חניכה, ואת הזיגזג הרגשתי היטב במעברים מהמתח והאינטנסיביות שבספר להיעדר הזמן (אפילו הזמן הצהוב) והאין סוף של חופי סיני. הספר כבש אותי גם בחיבור לדמויות הסב והסבתא – שאמנם אלו שלי היו פחות צבעוניים – אך משמעותיים מאד בחיי וחלק מזהותי גם היום.

לפני מספר שנים גיליתי את ספריו של הרוקי מורקמי. בחגי תשרי האחרונים לקחתי את משפחתי ליפן ושם קראתי את 1Q84. זו היתה חוויה מטלטלת. יפן כמו גם ספריו של הרוקי מורקמי היא עולם אחר. החוויה היפנית שלנו היתה חוויה של מציאות מקבילה לחוויה הישראלית – מציאות של סדר, ניקיון, אדיבות ובעיקר תחושת מוגנות.

החוויה בקריאת 1Q84 היתה חוויה מוכרת אך שונה, למרות שהיה בידי ספר עב כרס שכלל את 2 הכרכים מתוך שלושה, גמעתי את העלילה הסבוכה והמתפתלת כאילו היו בקבוק מים צוננים, וכמו נרקומן עליתי בחשש כבד על הטיסה חזרה ביודעי שלא אוכל שלא לסיים את הספר ומבלי שבידי הכרך השלישי. לכל התוהה – בנמל התעופה של אינסטנבול (עצירת ביניים) אין עותק של הכרך השלישי בתרגום לאנגלית. הייתי בקריז.

‘שתיים דובים’ של מאיר שלו הפגיש אותי עם עוצמת רגשות שלא הייתי מוכן לה. בעודי מרותק לספר, לכתיבה הזורמת, לנוסטלגיה ולסאגה המשפחתית, לאסונות ולתשוקות, חוויתי חרדה הורית עזה לבני. באחד הלילות לאחר שנרדמתי עם הספר בידי, התעוררתי מזיע מפחד שאסון נורא קרה לו. אני מתאר לעצמי שהספר פגש בתוכי את ההתמודדות שלי עם החרדה כהורה לילד עם צרכים מיוחדים ואת הכאב ועיבוד אובדן התפתחותו התקינה.

אני בן אדם מאד נוסטלגי שחי כל יום מחדש את זכרונות ילדותו ונעוריו. אני גם בן לניצולת שואה מה שמעניק לי כניסה למועדון ‘הדור השני’. ‘שואה שלנו’ של אמיר גויטפרוינד, ממנו נפרדנו בצער לא מכבר, אפשר לי להיפגש מחדש עם שתי זהויות אלו – זהות הילד/הנער והווי ה’צ’כונה’ של פעם, וזהות הילד והנכד של ניצולי השואה המנסים לברוח מהזיכרון ללא הצלחה.

31-2360-B(3)

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך? 

מאחר ועוד קודם להיותי אבא הייתי גנן ילדים – את ‘ארץ יצורי הפרא’ הקראתי ה-מ-ו-ן פעמים. וכמו שפעם ילדים למדו לקרוא בחיידר גם הפוך – גם אני התאמנתי בלקרוא הפוך כי בו זמנית להקראת הספר כמובן שהייתי חייב גם להראות את האיורים הנפלאים של מוריס סנדק. זה ספר שאין אחד שלא מזדהה איתו, עם העלבון שבכעס ובענישה, עם המרד והמסע, עם ההתמודדות עם הפחד, פנטזיית השליטה וההכתרה, ולבסוף עם החזרה הביתה לארוחה שעדיין חמה.

ב‘מטילדה’ של רואלד דאל התאהבתי במקביל לילדי. הספר הזה הכניס שפה למשפחתנו –כשכעסנו הפכנו למנהלת תפוסדרוס (או שאולי היה זה טרופדרוס?), כשהיינו נחמדים – היינו כמו העלמה מרשמלו, וכל חוויה קשה קיבלה פרופורציות כי לפחות לא נעלו אותנו ב”חנקרון”.

את ‘אני לא גנב’ הקראתי לבני כבר בגיל שידע לקרוא היטב בעצמו. חווית ההקשבה לסיפור היא חוויה שמהרגע שלומדים לקרוא אנו כמעט ולא שבים אליה. זוהי חוויה קסומה המאפשרת חיבור והתמסרות עמוקה. הספר הזה מאד מתחבר לזהות שלי כמחנך הומניסטי המאמין בכוחם של ילדים ובאחריות של קשר עם מבוגר משמעותי המחזק אותם ומטפח את הכישורים שלהם ואת תחומי העניין שהם בוחרים בהם.

את ספרי ד”ר סוס אני אוהב בגלל המקצב והשיגעון שבהם. אני מרגיש בתוכם כמו בפארק משחקים בלתי צפוי בו הכל אפשרי. מתחת לטרוף אני מצליח לעיתים גם למצוא מסרים חתרניים וערכים שאני מאמין בהם.

ארץ_יצורי_הפרא_מחודש(1)

 

3) מה הספר האחרון שקראת?

אמיר גוטפרוינד- אגדת ברונו ואדלה. את הספר הזה קראתי בנסיעה יחד עם שני אחי ואחותי לחגוג לאחותנו הגדולה יומולדת עגול וגדול. נהנתי מאווירת ספר המתח, ומהשילוב בין פנטזיה ומציאות והגיון שאינו בהכרח רציונלי. הקריאה בספר זרמה לי והרגשתי שאני ממש יכול ‘לראות’ את הספר כמו סרט המוקרן במטוס.

55873470990100490768no

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

חמישים גוונים של אפור” – למרות ההבטחה, הפנטזיה והארוטיקה – השתעממתי ולא שרדתי אפילו את הפרק הראשון. כמו שיובל סמו אומר בפרסומת לישראכרט – חמישים גוונים של אפור מתנ”ס.50_Shades_of_Grey_Hebrew

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

פינוקיו יורד מהפסים מאת דני לסרי. דני לסרי הוא איש חינוך שאני מאד מעריך ושניתן לומר שהוא וספריו נותנים לי השראה. אני אוהב ספרים המציגים חשיבה אחרת, שמעזים לשים סימני שאלה במקום סימני הקריאה. הספר עורר בי מחשבות על משמעות הדיאלוג והמקום של בית הספר בחברה שלנו, מה זה אומר להיות חלק מהתרבות המודרנית… כשקראתי לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את הקטע מתוך הסרט The Wall של הפינק פלויד על מערכת החינוך כמטחנת בשר ופס ייצור של נורמליות לכאורה.

43562

6) מיהם הסופרים האהובים עליך? 

כבר ציינתי כמה מהסופרים האהובים עליי (הרוקי מורקמי, דוד גרוסמן, אמיר גוטפרוינדד ז”ל) אבל בהחלט אוסיף את ניק הורנבי. ניק ואני חולקים לפחות 3 אהבות במשותף – אהבה למוסיקה, אהבה לכדורגל ואהבה להומור האנגלי. ניק הוא גם אנגלי וגם בעל הומור, אני לעומתו יודע רק להעריך הומור טוב. quote-everyone-knows-how-to-talk-and-no-one-knows-what-to-say-nick-hornby-34-72-05

7) ספר שנתן לך השראה? 

החינוך שילדינו ראויים לו – אלפי קון. אלפי קון נחשב לדמות מובילה בחינוך הפרוגרסיבי והוא מבקר נלהב של הגישות המסורתיות בחינוך.  בספר הוא סוקר ניסויים ומחקרים בתחום, והישגים בבתי ספר שונים. אילו שיטות למידה עוזרות באמת לילדים ללמוד, להבין ולשמר סקרנות? ואילו שיטות למידה מדכאות את אלו? לכולנו כוונות טובות וכולנו רוצים עבור ילדינו את אותם דברים אבל הגישות השונות חולקות על כיצד להשיג את זה. כמו דני לסרי, גם אלפי קון מעז לקרוא תגר על מוסכמות חינוכיות כמו חשיבות שינון וידע של עובדות, הצורך בשעורי בית במבחנים ובציונים, השימוש בפרסים ועוד.

8) ספר עיון מומלץ? 

הכתבים הפדגוגים של יאנוש קורצ’ק. למרות שנולדתי כמעט 90 שנה אחריו, אני מרגיש מאד קרוב לעמדותיו החינוכיות של יאנוש קורצ’אק והוא מהווה עבורי דמות מופת של מחנך ומעניק לי השראה רבה. כתביו הפדגוגים רלוונטים עבורי ברמה הרעיונית והמעשית היומיומית. הוא גם מסמל עבורי את מהות החינוך הדמוקרטי ואת המשמעות העמוקה של הקשר והדיאלוג המכבד שבין האיש הגדול (המבוגר) והאיש הקטן (הילד).

979110

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?

הספרים של יונס יונסן (‘הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם’, ‘האנאלפביתית שידעה לספור’). מודה באשמה – אני אוהב ספרים שמעלים בי חיוך ואפילו פרץ של צחוק. לא מדובר פה בספרות דגולה,  אבל העלילה מאוד יצירתית וכך גם עיצוב הדמויות הצבעוניות, יונסן יודע לכתוב בקלילות, בכיפיות ובחוש הומור. הדמויות הראשיות בספרים הזכירו לי קצת את פורסט גאמפ שגם הוא אנטי גיבור הנקלע לאירועים גדולים ומבלי לדעת משפיע על מהלך ההיסטוריה. 3003003152

***

רן כהן אהרונוב (רנדה) הוא איש חינוך ומנהל תחום הגיל הרך במכון לחינוך דמוקרטי. מלמד במכון חפ”ן במכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין בבית הכרם, ירושלים. בימים אלה רואה אור ספר הילדים השישי שלו – “ילדי בית העץ – מבצע חורשה” (איורים: יניב שמעוני, הוצאת התו השמיני) – והוא מהווה חלק מפרויקט רב-תחומי בשם “ילדי בית העץ” שיצר יחד עם אחיו, יאיא כהן אהרונוב, הכולל גם אלבום מוזיקלי, הצגה ומופע.

עוד על הספר:

מי לא חלם בילדותו להשתייך לחבורה הרפתקנית הנפגשת בבית עץ? איזה ילד לא רוצה שאבא יבנה לו בית עץ, מקום משלו אליו יוכל להזמין חברים? ואיך מחברים בין החלומות והפנטזיות של ילדים ל”עולם המבוגרים”?

לערן, מאיה ויואב יש בית עץ משותף. שלהם ורק שלהם מאז שהיו קטנים. זהו המקום שבו הם נפגשים, מדברים, שמחים, עצובים, שרים, משתוללים, רבים ומתפייסים.

עכשיו נודע להם שבית העץ שבסכנה, והם חייבים לפעול, ומהר.

אבל איך מצילים עץ?! שלא לדבר על חורשה שלמה?…

“ילדי בית העץ – מבצע חורשה” הוא חלק בפרויקט הרב-תחומי המצליח “ילדי בית העץ”, של רן ויאיא כהן אהרונוב, הכולל גם אלבום מוזיקלי, הצגה ומופע. זהו פרויקט ראשון מסוגו, שבו הטקסטים של האלבום, שנכתבו כולם על ידי רן, והולחנו ועובדו מוסיקלית על יאיא כהן אהרונוב (“הדג נחש”) – מתכתבים עם הסיפור שבספר.

את הסיפור המותח  והמרגש על חברות, אומץ, התפכחות והרבה תקווה, מלווים איוריו רבי הקסם של המאייר יניב שמעוני (“הדוד אריה”, הסיפור המושלם”).    

רן כהן - בית העץ