צילום תמונת השער: מיטל וייס
1) מהו הספר האהוב עליך?
את הרשימה החלקית והלא ממצה הזאת, בחרתי לפתוח ביסורי ורתר הצעיר של גתה. הספר המסוים הזה, לכד את התחושות שחוויתי כנער באופן מרגש ומדויק כל-כך, עד שהתחושה היתה של דפדוף בין דפים מכושפים, שבמקום שאני אקרא אותם, קוראים הם את מחשבותי. עם כל שורה התכווצתי, ולעיתים תכופות היה עלי להניח את הספר מידי כדי לשאוף אוויר. נהגתי להעניק את הספר במתנה, בכל פעם למישהו אחר, ואז לקנות עותק נוסף. רציתי לגלות אותו לכל אדם.
בין הספרים הנוספים ברשימה – “הדבר” של אלבר קאמי, To Have and Have Not והזקן והים של המינגווי, “רעב” של קנוט האמסון ו”סיפורים” של פרנץ קפקא. הנובלה “והיה העקוב למישור” של ש”י עגנון היא אחת מן היצירות המטלטלות שקראתי, ו”העבד” של יצחק בשביס זינגר הוא ככל הנראה סיפור העלילה המהודק ביותר שנתקלתי בו, מושלם כמעט עד להכעיס. תש”ח של יורם קניוק הוא הרומן הישראלי האהוב עלי ביותר, בגלל הישירות הכנה שלו.
אל הרשימה הזאת מוכרח להצטרף גם הספר “יו-הה”, שאולי אינו מוכר לקוראים רבים, מאת הסופר הפיני יוהני אהו. זהו סיפור על איכר פיני זקן, הנושא לאישה כפריה צעירה. הנערה נחטפת ממנו על-ידי גבר מחוספס מן הצד הרוסי של הנהר, ואולי בכלל בורחת ממנו אל זרועותיו של החוטף. הזקן יוצא למסע ביערות להשיבה. היד של אהו כבדה על העט כמו היד של רודין המכה על גוש ברזל. כל תנועה משאירה צלקת, והיא מדוייקת כאילו נחרטה בסכין מנתחים.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
את ספריו של דוקטור סוס לא קראתי מעולם. הם הוקראו לי, על-ידי אימי, פעם באנגלית מתורגמת סימולטנית לעברית, ופעם בגרסה המתורגמת. דוקטור סוס (או זוס) הוא המפגש הראשון שלי עם טירוף וריחוף מחוץ להכרה הקולקטיבית המעייפת. רבות נכתב על דרגת האמנות שצפונה בחריזה ובמקצב של דוקטור סוס, אבל כילד כל זה לא שינה לי. בקצה כל משפט הייתה תלויה סוכריה אדומה ונוצצת, ואני גלגלתי אותה על הלשון ובלעתי מהר, לפני שיגיע המשפט הבא.
3) מה הספר האחרון שקראת?
סטונר, מאת ג’ון ויליאמס, הוא הספר האחרון שקראתי. מלכתחילה נטיתי לגלות חשדנות כלפי הספר, משום שהוא הוצג על גב הכריכה כ”רומן אבוד” שזכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות. העמודים הראשונים שבו אותי. קראתי אותם בהליכה מהחנות אל המכונית, וזאת היתה הליכה איטית מאוד, משום שכל משפט שני או שלישי עצר אותי – אחד היה מבריק, אחד חינני, אחר מקורי להפליא. אבל, אחרי העמודים הראשונים התאמתו החשדות. הספר אכן היה מדוד ושקול כמו חיבור של תלמיד שקדן, ולא היו בו חיים משל עצמו. הוא תמיד נשען על כתפו של מחברו. ובכל זאת, הספר היה מספק, במובן חולני כלשהו. היה בסופו את השובע הבורגני החנוק, של חיים שנוצרו, כשלו, התקוממו ולבסוף נכנעו, עד שתמו, חסרים ותפלים כמו כל חיים שאי-פעם נוצרו. כמוהם כספר.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
הברית החדשה היתה הבחירה הראשונה שלי, אבל בלי סיבה מיוחדת אשתף דווקא בשניה. “מרד הנפילים” של איאן רנד גרם לי לתהות מיד בעמוד הראשון. האבחנה הראשונה היתה – “רגע, רק משפט אחד מכל שלושה בספר הוא נחוץ”. ההבנה שאין ליחס לכל משפט משמעות היתה כמעט הקלה, בהתחשב בכך שאורכו של הספר הוא מעל ל-1,000 עמודים (זאת היתה גרסת המקור, באנגלית). לא יכולתי להתגבר על התחושה שאני קורא סרט. כאילו עצמה רנד את עיניה ודמיינה שהיא צופה במסך קולנוע, ואז תיארה את מהלכי השחקנים. התוצאה היתה שלא האמנתי לרגע לרנד – זה הלא סרט, שצפתה בו בעיני רוחה – לא משהו שיש בו ממש. לא המשכתי לקרוא את הספר עד תומו, ואם אשוב אליו ואשנה את דעתי – אעדכן.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
כריסטוס של דגים, מאת יואל הופמן. יואל הופמן, לצד יורם קניוק, הוא אחד מן הסופרים הישראלים האהובים עלי. הוא כותב פרוזה בשירה או שירה בפרוזה (בחרו בעצמכם איפה אתם מעבירים את הקו), וניכרת בו נאמנות לאמנות שלו. זאת כתיבה פואטית של הוויה הכרתית ולא של כרוניקות, ובי, לפחות, הכתיבה הזאת משקיטה מעט את החרדה.
6) מיהו הסופר האהוב עלייך?
בשנים האחרונות הסופר האהוב עלי הוא צ’רלס בוקובסקי. צ’רלס בוקובסקי הוא סופר ומשורר שחי וכתב כל חייו בלוס אנג’לס. הרומן הראשון שלו, Post Office, יצא לאור רק כשהיה בן 45. עד אותו זמן, היה כותב ושולח לכתבי העת שירים וסיפורים, שחלקם פורסם. מסופר עליו שכתב טורים בפנזינים עלומי שם, הנודע שבהם הוא הטור – “רשימותיו של אשמאי זקן”. בשיריו ובספריו הוא מתאר חיים שחוקים, תחת עול קיום בנאלי, של אדם נטול מקצוע שמנסה לשרוד בעבודות דחק רק כדי להשיג, בסוף היום, כמה שעות של פנאי כדי לכתוב. הוא היה אלכוהוליסט מוצהר שמתרועע עם המוקצים, זונות ואנשים חסרי גורל. הכתיבה שלו, עירומה מיומרה סגנונית, היא תיאור נא של הוויה רציפה, אנושית.
7) ספר שנתן לך השראה?
מסע אל קצה הלילה, של פרדינן סלין. סלין כותב על הפחדנות, בתוך מציאות בה מהוללת הגבורה. זהו ספר חף מהתנצלות. לא משולם מס-עט לאיש.
8) ספר עיון מומלץ?
“המבנה של מהפכות מדעיות” מאת תומאס קון, אינו רק ספר בפילוסופיה של המדע. לרעיונות שמובאים בו יש לדעתי השלכות על הפירוש שלנו של מתחים פוליטיים אקטואליים, על ההבנה שלנו לגבי תורות מוסר וגם על ההבנה של ספרות. תומאס קון היה מדען שהמיר את תחום המומחיות שלו מפיסיקה לפילוסופיה של המדע בשלב מוקדם יחסית בקריירה האקדמית שלו. בשנות השישים הוא פרסם את הספר “המבנה של המהפכות המדעיות”, שהציג ניסיון להסביר את התהליך שבו תורה מדעית קיימת מוחלפת באחרת. החלפת תיאוריה מדעית היא לפעמים החלפת התיאור של המציאות כולה, ויכול להיות מושווה להחלפת דת. גליליאו גליליי נשפט והושלך למאסר-בית על-ידי הכנסייה, בגלל השתתפותו במהפכה מדעית, כלומר, בגלל שניסה להחליף את תמונת המציאות. זהו תהליך קטקליזמי, וקון מנתח את הדינמיקה של התהליך הזה. קריאה רדיקלית גורסת, שקון משחק ברעיון שלא מדובר רק בהחלפת תיאור המציאות, אלא בהחלפת המציאות עצמה.
הניתוח של קון וההסבר שלו לקשיים העומדים בפני מהפכנים שחותרים לשנות תפיסות יסוד, יכולים להסביר גם את הקשיים העומדים בפני מי שמציע חזון פוליטי שונה מן הקיים, או, את הדינמיקה בה תרבות ספרותית חדשה מחליפה את הנוכחית. אם לנסח זאת בפשטות – לדעתו של קון, אנשים אינם באמת נכונים לשנות את תפיסת עולמם. כדי שתקרה מהפכה תפיסתית, על כהני התפיסות הישנות להסתלק קודם מן העולם, ולהיות מוחלפים על-ידי המהפכנים.
***
אלי שמואלי, סופר ומשורר, נולד (1977) וגדל בירושלים, על קו התפר שבין הקטמונים לשכונת קטמון הישנה. במהלך השנים עבד לפרנסתו בעבודות דחק מזדמנות, אליהן נשלח על-ידי חברות כוח-אדם. הרומן “אישוליים” מבוסס על חוויותיו מהתקופה בה עבד כקלדן מיקודים במרכז המיון של דואר ישראל, בירושלים של שנות התשעים.
למד יותר מעשור באוניברסיטה העברית, והוא בעל תואר ראשון בפסיכוביולוגיה ותואר שני בהצטיינות בנוירוביולוגיה. כמו-כן בילה שלוש שנים בלימודי פילוסופיה של המדע ומטאפיסיקה במסגרת תואר שני ושנתיים נוספות בלימודי דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה, ממנו פרש כדי להתמסר לכתיבה. שירים ומאמרים פרי עטו הופיעו מעל במות שונות, בהן “ביטאון שירה”, “בגלל”, עיתון “הארץ” ואתר “שיחה מקומית”.
כיום עוסק בכתיבת רומנים ושירה, ומוציא את מחייתו מכתיבת הצעות מחקר מדעיות עבור מדענים מרחבי העולם, לצורך מימון מחקריהם מקרנות ממשלתיות. הוא מגדיר עצמו “לבלר”.
אישוליים הוא ספרו הראשון.
לעמוד הספר באתר הוצאת פרדס לחצו כאן.
עוד על הספר:
אישוליים
מאת אלי שמואלי
עורך: סמי ברדוגו
סדרת מלח מים
הוצאת פרדס
* * * * * *
(286 עמודים, 59 ₪)
יהושוע עובד במרכז המיון של דואר ישראל. הוא מתגורר במחסן של שיכון, בעיבורי ירושלים. עולמו של יהושוע, גבר צעיר שמעולם לא ידע אשה, מתנהל בין אוטובוסים עמוסים לעייפה, מדרכות מטונפות ופאבים אפופי צחנה. שם הוא מחפש קרבה. כמיהתו לאהבה ולמגע היא הכוח המושל בחייו, אבל זהו רודן חסר-רחמים שמשליך את הגיבור אל תבוסה אחר תבוסה.
‘אישוליים‘ הוא מיזוג חד-פעמי של דמות ומקום, ובעיקר של הוויה קיומית יוצאת דופן וחדה, חריפה ונאבקת, נאנקת תחת עול התכתשויות היום-יום. בבירה האפילה עובר הגיבור ויה דולורוזה פרטית וכמו מציג גרסה אחרת של ישו מקומי, בזמן שמכריז על עצמו בתור “האנטילופה מן המעגל החיצוני ביותר של העדר”. הגיבור הי(הו)שועי כבול במאסר התבוננות, חיצונית ונפשית, ומנסה לפענח את חוֹק החיים שלו.
ואין רחמים, ואין גבולות, ואין “אין-כניסה” בחיפוש ובמבטים האלה. לפנינו תצוגה נרטיבית מרהיבה של שפה דוקרת, לירית-פיוטית, בעלת ביטויי-לשון חדשניים ועוצמתיים, לצד תחביר מפתיע. אלה ועוד מעניקים למחבר אלי שמואלי קול פואטי משלו, שבבסיסו מתח תמידי של ריקבון ואנושיות.
מדברי העורך, סמי ברדוגו
אישוליים הוא ספר על בדידותו של הדחוי, חסר החשיבות, וניסיונותיו למצוא חברה, בעיקר חברתן של נשים. הסיפור של יהושע הוא הווידוי של כולנו – כל אחד וחווית הדחייה והכישלון הפרטית שלו. סיפורו מתאר חוויה פנימית אוניברסלית, כלל-אנושית, שמשותפת ככל הנראה לכל בני האדם – חווית ההיוותרות מאחור.
זהו רומן על רודנותה של תאווה, ועל חולשתו של אדם נוכח הציווי הפנימי למצוא קרבה. שהרי הבדידות היא באר עמוקה לאין קץ, שההתנכרות האנושית פיסלה את דפנותיה, כך שתהיינה חלקלקות ככל שרק ניתן לדמיין. וכשיהושוע, גיבור הרומן, נלכד בתוכה, נועץ ציפורניים ומנסה לטפס החוצה, הוא רק מחליק שוב פנימה, עד לחבטה בקרקעית.
זהו גם ספר על ירושלים. אך אין זה עוד ספר על ירושלים של קדושה והיסטוריה בת אלפי שנים, אלא על ירושלים של מטה, של האנשים החיים בה. מאובקת, מלאה בתפלות אנושית, בסתמיות ובהחמצה של חיים שאין להם תכלית זולת הקיום עצמו.
[…] בקורא בספרים: שאלונים עם אלי שמואלי ושלומית מירון; סיפורים מהפרובינציה עם המלצות על […]
[…] בקורא בספרים: שאלונים עם אלי שמואלי ושלומית מירון; סיפורים מהפרובינציה עם המלצות על […]
גם ספרי ‘מרכז תשומת הלב’ ראה אור בהוצאת פרדס.