השאלון עם רויטל איתן, מחברת הספר “איילה עפה” (הוצאת כרמל)

צילום תמונת השער: שירי אברמוב

1) מהו הספר האהוב עלייך?

בן-חור מאת אואלס בעיבוד של דובניקוב. בידי נמצא עותק משפחתי ישן נושן, כרוך בכריכה דמוית עור, עליו כתוב “הודפס בפלסטין” 1924 בהוצאת יזרעאל. ספר זה היה אחד הראשונים שקראתי בילדותי ומכיוון שעדיין לא קיננה בי הרוח הפציפיסטית וגם המודעות הייתה עדיין בשלבי גיבוש – הספר ריתק את דמיוני כמעשייה היסטורית בלבד, הפורשת תקופה רחוקה ואקזוטית של ימי בית שני. את חלקו השני העוסק ברוח הנוצרית וביחס ליהודים, לא הכרתי כלל, וכן נסתרו מעיני בזמנו גילויי האלימות. תמונות תיאטרליות מרהיבות כמו זו של העבדים החותרים בבטן הספינה והצלת הטריבון מטביעה, בן חור המשתלם ברומא וכמובן קרב המרכבות מול מסלה- הפעימו את דמיוני כספר הרפתקאות משובח. וככזה, הוא הולך עמי עד היום, ללא כל קונוטציה מתלהמת ומתלאמת. ממנו למדתי את כוחו הבסיסי של הסיפור.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

 מעשה בילדה מאת מרים ילן שטקליס. בידי עותק מ 1956 עם ציורים נפלאים מאת יוסף שטרן. על שיריה וסיפוריה של המשוררת גידלה אותי אמי הסופרת והם הדהדו בביתנו ערב ערב, עוד הרבה לפני שהולחנו בלחניו המיתולוגיים של שמוליק קראוס. ההומור העדין, הרגישות לחלש ולדחוי, העין הצדה פרטים קטנים – כל אלה משכו את לבי כילדה ואף כבוגרת.

ספר אהוב נוסף הוא משפחתי וחיות אחרות מאת ג’רלד דארל – בגלל ההומור המשגע, בגלל האנושיות החמה ובגלל נופי יון הזורמים בדמי.

3) מה הספר האחרון שקראת?

תמיד כמה רובצים בנאמנות ליד המיטה ואני מדלגת ביניהם. חלקם חדשים ולפחות אחד מוכר ומנחם: סטונר של ג’ון ויליאמס, חיים יקרים של אליס מונרו, סוס אחד נכנס לבר של גרוסמן, על העיוורון סארמגו.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

מחמת כבוד היוצרים אומר רק שלעיתים, ואפילו ממש לאחרונה, “רב מכר” שהביקורת והקהל נשפכים עליו, נראה לי שגרתי.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

קוריקולום ויטה של יואל הופמן. בין מחנה המחייבים והשוללים את כתיבתו של הופמן, אני נמנית על הראשון. הוא קול אחר, יפה, יוצא דופן, עצמאי וייחודי בכתיבתו. אלי הוא מדבר.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

בעולמי מרבים לשהות מחזאים, אולי אף יותר מסופרים. מביניהם, אחת מאהבותיי הגדולות נתונה לצ’כוב. יכולתו להתבונן בבני אדם “רגילים” המתנהלים בחיי יומיום קטנים, שגרתיים, נינוחים לכאורה, חסרי כל “דרמות'”- היא יכולת יוצאת דופן לגלות את המיוחד והייחודי שבסתמי. דמויות כמו וניה, סוניה, מאשה, נינה, אסטרוב, קוסטיה- כולן ממחזותיו החשובים והגדולים, הן אנושיות, מרתקות ומפתיעות בפעולותיהן הגלויות והנסתרות. יכולתו לשזור בתוך הבלי היומיום, באמצעות השתקפויות ובבואות שחלקן תת-קרקעיות, מצוקה אנושית וחמלה- היא יכולת וירטואוזית. ובכל זאת סופרים? מאיר שלו – הארץ, הטבע, הנופים, החי, הצומח – הכל נושם ונוכח כל כך.  וגם הרוקי מורקמי – בגלל העמימות, בגלל הדואליות, בגלל המורכבות הרב-שכבתית.

7) ספר שנתן לך השראה?

כל ספריו של מילן קונדרה- הוא מתבונן בעולם בהומור מושחז ומקדש את הפשטות.  חדר משלך וירג’יניה וולף – ברור לא?

8) ספר עיון מומלץ?

אוהבת מאד ספרים שהם לא ממש עיון ולא ממש פרוזה. מסות, הרהורים, וגם כתיבה על הכתיבה: הכחול האמיתי של רנה ליטוין , בעיקר על אהבה ו- סוד אחיזת העיניים של מאיר שלו, באור התכלת העזה של עמוס עוז.

ובלי תיאטרון אי אפשר- הדרמה המודרנית עורך מתי מגד – ותיק, אבל מממשיך להשתבח עם הזמן.

***

ד”ר רויטל איתן היא מרצה לתיאטרון בסמינר הקיבוצים, מנחת בימוי וכתיבה דרמטית ובמאית בתיאטרון הפרינג’ והרפרטוארי. מנחת קורסים מעורבים לנשים ערביות ויהודיות ישראליות, בתחומי העצמה נשית ותיאטרון. במשך שנים שיחקה בתיאטרונים שונים בעיקר באוריינטציה חברתית-פוליטית (באר שבע, ארנה פורת, המרכז לתיאטרון עכו ועוד). ההצגה “נמר חברבורות” בבימוייה, תועלה בתיאטרון הבימה בסתיו. בימים אלה ראה אור “איילה עפה” בהוצאת כרמל.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן. 

עוד על הספר:

“אז יש לי היום יומולדת. אני בת שמונה-עשרה-ועוד-פחות-ועוד. בטוח שאני עשר. וגם בת. ועוד שמונה. ואז, בהתחלה שלי, אז, כולם לא האמינו. חשבו שאני לא אהיה פה. אבל אני כן ‘כנגד כל הסיכויים. נס רפואי’ – ככה קראו לי שמה בבתחולימים שהייתי.”

איילה בת שמונה-עשרה. נערה גבוהה ויפה. היא זוכרת איפה כל דבר נמצא גם כשהאחרים שוכחים. היא מבחינה בדיוק איך סבתא פותחת וסוגרת את כף היד. היא שומעת את הפרחים צומחים בלילה. תמיד בצהוב.

אח שלה, הוא גיבור-על. המילים שלו חכמות וגבוהות ואיילה צריכה לחפש סולם כדי להגיע אליו.

אמא שלה מתיזה בלילות את ליבה לתוך המקלדת ובבוקר איילה רואה פרפרים עפים משם. איילה מבינה אחרת ומרגישה יותר. יש לה הכול, אבל אין לה מילים. במסע תזזיתי בתוך מעבה הנשמה היא רודפת אחר קולה שאבד. תרה בין קרעי חלומות, פתיתי צחוק ורסיסי געגוע.

בכישרון רב לאומנות הסיפור, פורשת בפנינו המחברת, פיסת חיים עירומה וחשופה עד כאב. ביכולת מופלאה היא מצליחה להטמיע בתוך שלוש הדמויות העיקריות בסיפור – איילה, אחיה ואמה – את קולם, את תחושותיהם ואת כל מה שבין המילים, גם ובעיקר כשאלו לא בנמצא.

ספרה של רויטל איתן צועק סיפור מלא אומץ, כן עד כאב של איילה וזועק את שתיקתה של סביבתה.