מתוך ההודעה לעיתונות:
כתב העת לשירה עכשווית “הבה להבא” העניק את פרס אלפא קנטאורי ע”ש יואב עזרא בעודו בחיים לשנת 02014.
הפרס הוענק לשיר הנשגב, המורכב, הקשה, היקומי, הקיומי, האוונגרדי, המטאפיזי, הפילוסופי, המיסטי, המודרניסטי, האוטופיסטי, האסקפיסטי, הלא-קומוניקטיבי, מטא-אקטואלי וטרנס-אנקדוטלי ביותר לשנת 02014.
בנוסף לפרסום בגיליון הבא של כתב העת הבה להבא, הזוכה במקום הראשון זכה ב-1,000 שקל, השני ב-500 שקל והשלישי ב-250 שקל בתווי קנייה בבית הקפה וחנות הספרים הנסיך הקטן.
על מנת להימנע מפרסטיטוציה, התחרות נערכה בעילום שם אובייקטיבי-טקסטוקרטי מלא.
והזוכים בפרס אלפא קנטאורי ע”ש יואב עזרא בעודו בחיים הם:
במקום השלישי – “מכות נגד האימפריה” של לארי וייסמן
במקום השני – “אומנות התאמת החיות זו לזו” של בן פישר
ובמקום הראשון – “רון לגחלילית” של מיכאל בן זאב.
מנימוקי השופטים לבחירה בשיר “רון לגחלילית”:
“השיר ‘רון לגחלילית’ הוא שיר נשגב, מורכב, קשה, יקומי, קיומי, אוונגרדי, מטאפיזי, פילוסופי, מיסטי, מודרניסטי, אוטופיסטי, אסקפיסטי, לא-קומוניקטיבי, מטא-אקטואלי וטרנס-אנקדוטלי.
זהו שיר רחוק מאוד מעולם בני האדם.
הוא לא יהיה מובן עד המאה ה-25, לכל הפחות, אבל במאה ה-29 ישמש כהמנון הלא-רשמי של גלקסיה אחת לפחות.
זהו שיר הלל. זה ברור. אבל הלל למה? הלל להלל, הלל לגחלילית, שכולה הלל, הלל לגחלילית שיורה עצמה אל האור מבלי שתהיה לה מטרה. כי האדם הוא גחלילית כשהוא נימול מן המילה ועולה למעלה,
עולה למעלה אל מעל לעול, עד שהאפור הופך סגול, הופך לעל-סגול.
ואתה, הקורא, גע לגחלילית, גע לגחלילית בקול, ושמור על מסורת דת העתיד.
והגדת לבנך על בנות הלילית ובני האגג, על הצופג ועל עץ הציליליר.
והגדת לו על כוזלי המאושרת, המאושרת לגוביר.
כי רק כך תחצה את המבול. עם סיפור המבול אין חוצים את המבול.
את המבול חוצים עם סיפור אחר.
ואת הארץ חוצים כגחלילית.
השירים הזוכים:
רון לגחלילית / מיכאל בן זאב
שֶׁמְגֶּה רַע
עַשׁ רָשֶׁמְגֶּה
שַׁעַר רַעַשׁ שַׁל לָשׁוֹן
בְּלִילְשׁוֹנוֹת שָׁרִים לַשֶּׁמְגֶּה
בְּמִשְׁגַּל גָּרוֹן גַּע רֹן
גַּע לַגַּחְלִילִית
גַּע לַגַּחְלִילִית בַּשָּׁג
אָז בְּנוֹת לִילִית וּבְנֵי אֲגַג
יַפְלִיגוּ אֶל הַלּוּל
הַמְּזֻרְגָּג
הַצּוּפָג יָגִיץ פָּעוּר
עֵץ הַצִּילִילִיר יִשְׁאַג
בְּרֹאשׁ גָּמוּר
מֵעֹשֶג
גּוֹעַ וּוִירָג
עֲרָשֻׁגָּרִים
עֲרָשֻׁגָּרִים
עֲרָיוֹת וְעֻבָּרִים
חֲזִירוֹת וְחַיְזָרִים
תּוֹגַרְמִיּוֹת וְכּוּזָרִים
עֲרָשֻׁגָּרִים
עֲרָשֻׁגָּרִים
אַבִּירוֹת וּמַזְכִּירִים
חֲמוֹרוֹת
מַמְזֵרוֹת וּמַמְזֵרִים
עֲרָשֻׁגָּרִים
עֲרָשֻׁגָּרִים
כּוֹזָלִי הַמְּאֻשֶּׁרֶת
בֵּין עָלִים וּבְנוֹת אֵלִים מוּשֶׁרֶת
דַּת עָתִיד בְּנוֹף אֲשֶׁרֶת
הָאָדָם מִן הַמִּלָּה נִמּוֹל
עוֹלִים לְמַעְלָה
הָאָפֹר הוֹפֵךְ סָגֹל
הוֹפֵךְ לְעַל־סָגֹל
עוֹלִים לְמַעְלָה אֶל מֵעַל לָעֹל
גַּע לַגַּחְלִילִית
גַּע לַגַּחְלִילִית בְּקוֹל
לְהַפְלִיג אֶל תּוֹךְ הַלּוּל
לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשַּׁבְּלוּל
לַחֲצוֹת אֶת הַמַּבּוּל
– אֶרֶץ – אֶרֶץ
אֶרֶץ אֲפֹהֶרֶת
עֵץ הַצִּילִילִיר
כּוֹזָלִי הַמְּאֻשֶּׁרֶת
מְאֻשֶּׁרֶת לֵגוֹבִיר.
***
אומנות התאמת החיות זו לזו / בן פישר
אֻמָּנוּת הַתְאָמַת הַחַיּוֹת זוֹ לָזוֹ
אֻמָּנוּת עַתִּיקָה הִיא
וּמְדֻבָּר בִּמְלָאכָה עֲדִינָה
וּבְמֻמְחִיּוּת לָדַעַת
אֵילוּ חַיּוֹת יִשְׁכְּנוּ בְּשָׁלוֹם וּבְאַחְוָה
וּבְסוֹצְיָאלִיזְם שֶׁל אֲסוּרִים יַחְדָּו
וְאֵילוּ יִתְכַּתְּשׁוּ עַד דָּם
רְאֵה
אֶת גַּן הַחַיּוֹת בְּקִבּוּץ מַעֲגַן מִיכָאֵל
שָׁם יִשְׁכְּנוּ יַחְדָּו בְּנוֹת יַעֲנָה עַל מִדּוֹתֵיהֶן הַבֻּלְבּוּסִיּוֹת הַחוּשָׁנִיּוּת
וְטָפְרֵיהֶן הַשְּׁלוּפִים הַמְּחַיִּים עִתּוֹת עַתִּיקוֹת
וּבֵינֵיהֶן יְהַלֵּךְ צָב רְחַב מְמַדִּים
שִׁרְיוֹנוֹ הוּא שִׁלְדּוֹ
לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקַל הָאָרֶץ
וְהוּא זוֹלֵל בְּתַאֲוָה קֶלַח כְּרוּב
לֹעוֹ מְיֻתַּם־הַשִּׁנַּיִם פָּעוּר בְּאֵימָה
כְּמוֹ עֲגוּרָן שֶׁל צִים בִּנְמַל חֵיפָה הַנּוֹבֵר
בָּאֳנִיָּה הַנּוֹשֵׂאת מִטְעָן שֶׁל כְּרוּבִים
וּבְנוֹת הַיַּעֲנָה יְהַלְּכוּ בַּעֲדִינוּת מֵעָלָיו מִצְּדָדָיו
וְלֹא יַחְמְסוּ אֶת הַכְּרוּב
וְלֹא יִמְעֲכוּ הַשִּׁרְיוֹן
אוֹ יִפְצְחוּ בְּמִשְׂחַק דַּמְקָה
שֶׁל יְעֵנִים
וּרְאֵה
אֶת פִּנַּת הַחַי בִּרְחוֹב פְּרוֹפֵסוֹר שׁוֹר בְּחוֹלוֹן
שֶׁהָיָה שׁוֹר אָדֹם
וְהֻזְבַּח
וְכָל גְּעִיּוֹתָיו הַמִּתְחַנְּנוֹת
וְעֵינָיו הַמִּתְבַּלְּטוֹת
לֹא הוֹעִילוּ
וּלְאַחַר מוֹתוֹ הָעֳנַק לוֹ תֹּאַר פְּרוֹפֵסוֹר שֶׁל כָּבוֹד בְּפִילוֹסוֹפְיָה
מִטַּעַם הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית
וְנִקְרָא עַל שְׁמוֹ רְחוֹב וְהוּקְמָה לְזִכְרוֹ פִּנַּת חַי (לְלֹא שְׁוָרִים)
שָׁם
הַבַּרְוָז וְהָאֲוָז
יִפְסְעוּ מִתַּחַת לְפִטְמוֹתֶיהָ הַגְּדוּשׁוֹת שֶׁל הַכִּבְשָׂה
וְלֹא יִשְּׂאוּ מַקּוֹרֵיהֶם לִטְעֹם
טַעַם שֶׁל בֵּית טַעַם שֶׁל יַלְדוּת
הַשָּׁמוּר בְּזִכְרוֹנָם הַקּוֹלֶקְטִיבִי הַבַּר־אֲוָזִי מִמְּקוֹר מוֹצָאָם בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן
לְיַד נְוֵה נֶאֱמָן מַמָּשׁ
לִפְנֵי אִחוּדוֹ שֶׁל יוּבַל הַנַּחַל
הַקָּרוּי נַחַל “סָנוֹ”
וְתָנוּ רַבָּנֵינוּ וַחֲכָמֵינוּ שֶׁפַּעַם הָיָה שְׁמוֹ “שָׂנוּא”
וְהוּא הֻלְעַז כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עֲבָרוֹ וּלְהַכְתִּים אֶת עֲתִידֵנוּ
וְלֹא תִּשַּׁק הַכִּבְשָׂה אֶת הָאֲוָז וְלֹא תְּלַחֲכוֹ
רַק כְּדֵי סִפּוּק רַעֲבוֹנָהּ לְעֵשֶׂב וְלִפְעִיַּת שֶׂה
רַק תָּלִיט עֵינֶיהָ בְּעַפְעַפֶּיהָ הַגְּדוּשִׁים וְתִתְבּוֹנֵן אֶל הַגְּדֵרוֹת
וְהַמַּרְחִיק לֶכֶת לְקִבּוּץ יִרְאוֹן יֶחֱזֶה אוּלַי בְּנֵס
אִם יִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת אַיָּל אֶרֶךְ־קַרְנַיִם גּוֹהֵר עַל גַּבֵּי
אַלְפָּקָה שֶׁאֶת מְקוֹם לֵידָתָהּ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ לַהֲגוֹת,
מַפְעִירָהּ וּמְבַתְּקָהּ בְּכוֹחַ בַּרְזִלֵּי רַגְלָיו הַזְּקוּפִים וְכָל גּוּפוֹ קִדְמָה
וְהָרְשָׁעִים יְחַיְּכוּ בַּהֲנָאָה וְהַצַּדִּיקִים יָסִיטוּ
מַבָּטָם וְהַיְּלָדִים יִבְהוּ בְּסַקְרָנוּת מְבַגֶּרֶת וְלִפְנֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִשְׁאֹל יִלָּקְחוּ
מִשָּׁם וּבָעֶרֶב
אַף לֹא אָדָם אֶחָד
בְּחוֹלוֹן, בְּיִרְאוֹן וּבְמַעֲגַן מִיכָאֵל
לֹא יִתֵּן דַּעֲתוֹ עַל
הָאַחְדוּת
הַהַרְמוֹנְיָה
וְהָאֻמָּנוּת הָעֲדִינָה שֶׁל הַתְאָמַת חַיּוֹת זוֹ לָזוֹ
וְעַל הַסּוֹצְיָאלִיזְם שֶׁל הָאֲסוּרִים יַחְדָּו.
***
מכות נגד האימפריה / לארי וייסמן
שׁוֹדְדֵי־חָלָל מֵאָז 2020,
נִהְיֶה בְּנֵי 22 בְּנוֹבֶמְבֶּר,
אֲבָל בְּלִי הַשֶּׁמֶשׁ, שָׁנִים אֵינָן שָׁנִים.
תִּינוֹקוֹת עֲיֵפִים בְּגִ’ימְבּוֹרִי זָהָב,
אֲנַחְנוּ בּוֹלְעִים טַבְלִיּוֹת בְּגַן הַמְּיַסְּדִים
וְצוֹפִים בִּזְלִיגַת הַכּוֹכָבִים, אִטִּיִּים כְּמוֹ זְכוּכִית.
אֲנִי חוֹלֵם עַל הָאָרֶץ, מִבְצַר הַיָּגוֹן,
כְּרוּךְ צְלָלִים,
מְרוֹקָן מִכָּל בְּכוֹרָיו.
אֶת יוֹמָנוֹ שֶׁל הַטַּיָּס
מַכְסִיף עֹבֶשׁ.
נְסִיעָה הִיא חֹלִי, לְהַגִּיעַ זֶה לָמוּת.
הַפְּגָם נָסַע אִתָּנוּ.
הָרוֹפְאִים גּוֹסְסִים. הַמִּפְעָלִים גּוֹסְסִים.
הוֹרֵינוּ מֵתִים אוֹ גּוֹסְסִים.
שִׁירֵיהֶם בָּעֲרוּ פַּעַם כְּמוֹ בֶּנְזִין.
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ פּוֹרְצִים אֶת קוֹד הַקְּרִינָה
וְרוֹכְבִים עַל נְתוּנֵי הָרָקִיעַ הַכֵּהִים.
נִפָּגֵשׁ בְּבוּעַת הַמִּצְפּוֹר הַקִּדְמִי,
חֻפַּת הַבְּדֹלַח הַנְּפוּחָה בְּכוֹכָבִים.
הַכְּבִידָה תּוֹבִיל. נִצְנַח זֶה אֶל זֶה,
כָּל פְּרֻדָּה לְפִי פְּקֻדָּה,
וְהַיְּקוּם כֻּלּוֹ צֹהַר
אֶל הַגּוּף, הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן.
הֶחָלָל קָמוּר, אֹמַר לִילָדַי.
כָּל כִּוּוּן שֶׁתִּבְחֲרוּ
הוּא הַבַּיִת.
איזה מעולה זה.
איזה יופי הרון לגחלילית!
[…] […]