1) מהו הספר האהוב עלייך?

פנין מאת נבוקוב.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

שלושה בסירה אחת מאת ג’רום ק. ג’רום.

3) מה הספר האחרון שקראת?

אופטימי” מאת אורי אבנרי.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

freedom  של ג’ונתן פראנזן.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

ספינות טרופות מאת  אקירה יושימורה.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

יעקב שבתאי.

7) ספר שנתן לך השראה?

החיים כמשל.

 

8) ספר עיון מומלץ?

שומרי הסף מאת דרור מורה.

***

יוסי קליין נולד בשנת 1948 בכפר סבא. הוא למד עיצוב גראפי ב”בצלאל” ושהה שלוש שנים בניו יורק, שם אייר כתוּבות לפרנסתו וצייר את נוסעי הרכבת התחתית להנאתו.  ב-1979 הקים וערך את “כל העיר”, מקומון ירושלמי, שהיה המקומון הראשון של רשת שוקן. ב-1984 הקים וערך את העיתון היומי “חדשות”. בין היתר, קליין הוא האיש שבחליט לחשוף את פרשת קו 300 מעל דפי עיתון “חדשות”, ועורר בכך שערורייה שטילטלה את כל מדינת ישראל. כיום הוא וכותב טורי פרשנות ב”הארץ”. “על זה לא מדברים” (הוצאת אחוזת בית) הוא ספר הביכורים שלו. 

על הספר מתוך הקומוניקט:

מי רצח את גניה הירש, אישה יפהפייה ואם לשניים, השכם בבוקרו של הארבעה ביולי 1962? התעלומה הזאת, שלא פוענחה במשך עשרות שנים, עומדת במרכז הרומן “על זה לא מדברים”, ספרו הראשון של יוסי קליין, שייסד וערך את העיתון המיתולוגי “חדשות” וכיום כותב בעיתון “הארץ”.

הגיבור הבדיוני – ששמו הוא קליין, כשם המחבר – הוא עיתונאי בן שלושים ותשע שחי בגפו בדרום תל אביב ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים, במיוחד עם נשים. זמן קצר לאחר פיטוריו מדסק החדשות הוא מקבל שיחת טלפון מפתיעה מגזבר המושבה שבה גדל, וזה מבקש ממנו לכתוב “ספר יובל” למושבה, אשר הפכה בינתיים לעיר. השיחה הבלתי צפויה מעלה בזיכרונו של המספר את האירוע העלום ביותר בילדותו – “הרצח הנורא”. כך כוּנה מקרה הרצח של גניה הירש, מהגרת שופעת חיים שנישאה לפליט שואה עגמומי ונרצחה במיטתה ללא כל סיבה נראית לעין.

עד מהרה הופך קליין לאובססיבי בנוגע לרצח, בלי שיבין למה. “רציתי לחזור אליו כמו שחוזרים לאהבת נעורים שדחתה אותי פעם בבוז,” הוא אומר בניסיון להבין את מניעיו. “זה הכול? אומַר לעצמי, בגללה לא ישנתי בלילות?” כשבקרבו מקננות שאיפות לכתוב רומן גדול בכסות של “ספר יובל”, הוא יוצא למסע כמו-בלשי אל מחוזות הזיכרון. הוא מבקר במושבה, מלקט ידיעות בארכיוני עיתונות, מראיין קשישים שהיו אז צעירים, שומע על רומנים ותשוקות שהסעירו את המקום, חושף מעורבות מסתורית של אנשי שב”כ, ותוהה – מה בדיוק קרה שם? מדוע יש מי שמנסים להרחיק אותו מסיפור הרצח הנורא ולתעתע בו? ולמה אף אחד מהדוברים לא נשמע אמין? אט-אט הוא הולך ומסתבך, ויחד איתו מסתבך גם חברו היחיד, אילן נוימן, שנעשה מעורב באופן מתמיה.

בכסות של ספר בלשי הנמסר באיפוק, בעדינות וללא עיטורים מיותרים, מספר לנו קליין על עולם שתושביו הולכים ונעלמים: אנשים מבוהלים שנמלטו ממחנות הריכוז, היגרו לישראל והדחיקו את העבר, על סודותיו הנוראים. במעמקי העלילה המותחת והמהירה רוחשת שכבה רגשית ואינטימית שבוחנת סוגיות כבדות משקל: מהו טיבו של הזיכרון, האם יש טעם בכלל לעסוק בעבר, האם ניתן לחשוף אמת שנקברה, והאם חשיפה כזאת יכולה להביא איתה רגיעה. 

לעמוד הספר באתר הוצאת אחוזת הבית לחצו כאן

לעמוד הפייסבוק של הספר לחצו כאן

עטיפה  ק על זה לא מדברים

*) צילום תמונת השער: אלדד רפאלי.