הגולם הבולשביקי
גולם. עוד גולם יוצר לנו מיכאיל בולגקוב וגם הוא הולך מתפתח ותופח ובהתאם לחוק הגלמים יוצא מכלל שליטה. מבט השוואתי מפרספקטיבה דתית-היסטורית-טכנולוגית על מהותם של גלמים, נותן את התמונה הבאה:
- הגולם היהודי נוצר על ידי רב (המהר”ל) במאה ה-16. תהליך היצירה כלל לישה מאגית ידנית של בוץ אורגני מקומי.
- הגולם ההומניסטי נוצר בשחר המאה ה- 19 על ידי הסופרת מרי שלי ובעזרת המדען המתוסכל ויקטור פרנקנשטיין. חומר הגלם כבר איננו בוץ, אלא אברי גופות שונים שנגנבו מחדרי ניתוח ומבתי מטבחיים. בעזרת אלכימיה של חיבור והלחמה, נפח המדען חיים במפלצת כעורה.
- בתחילה המאה ה- 20, יוצר בולגקוב גולם בולשביקי. רופא מומחה להחזרת הנעורים – פיליפ פיליפוביץ’, משתיל בתוך גופו של כלב אברים של בן אנוש, אולם גולם זה – כמו בחוק שימור האנרגיה, למעשה איננו משתנה, ומעשה שהיה כך היה:
כַּדּוּר – כלב בעל אינטליגנציה כלבית גבוהה, נבחר להיות תשתית ליצירת גולם או במושגי המהפכה הרוסית – להיות אדם בעל איכות אוניברסלית. המנתח משכיב את הכלב בחדר הניתוחים ושם בעודו משמיע לחש מאגי (מתוך רומנסה של התקופה), “בתנופת סכין הוא מתח בדייקנות על בטנו של כַּדּוּר פצע אחד ארוך. תוך כמה סיבובים, תלש מגופו של הכלב את בלוטת הזרע שלו יחד עם קרעים כלשהם” (70) בלוטת זרע אחרת נשלפת מתוך צנצנת וכמה דקות לאחר מכן, אשכים אנושיים היו מחוברים אל הכלב. השלב השני ביצירת הגולם היה חשיפת עצם הגולגולת, הפרדת אונות המוח והכנסת יותרת מוח אנושית אל תוך הראש הכלבי.
הכלב כַּדּוּר עובר מטמורפוזה. פרוותו מתחילה לנשור, הוא נעמד על שתי רגליים, קול נביחותיו משתנה וטיבן הופך למעין דיבור ראשוני. הגולם, “עושה רושם של גבר קטן שלא בנוי היטב” (81). המוח של היצור קם לתחייה ומשמר את הפוטנציאל של בעליו האנושי שהיה בריון, שתיין וחסר כל. על כן אין להתפלא שמילותיו הראשונות הן: “תביא סיגריה, ננס, יש לך פס על המכנס”(83). הכלב כַּדּוּר הופך לאזרח כַּדּוּרקִין ואת התנהגותו הבוטה מסביר לו המנתח ברוסית קלה: “אתה עדיין בתחילת של גיבוש-אישיות ראשוני, יצור חלש מבחינה שכלית. כל מעשיך הם חייתיים לגמרי” (114).
האזרח כַּדּוּרקִין אינו מקיים את התקווה שתלו בו. אדם חדש הוא אינו – בלשון המעטה. יתכן אפילו שהוא אנרכיסט-אינדיבידואליסט. כַּדּוּרקִין שובר והורס, מקלל ללא סוף, נושך שכנה אחת וצובט את שָׁדָהּ של שכנה אחרת, הוא רודף אחרי חתולים וכולו מלא טרוניות: “הכל אצלכם כמו באיזה טקס. את המפית לשם, את העניבה לכאן, וכל פעם סליחה, בבקשה, מֶרסי, אבל לעשות משהו באמת, זה כבר לא, אי אפשר! אתם מענים את עצמכם כמו במשטר צאריסטי” (110). כַּדּוּרקִין הופך את חיי האנשים הסובבים אותו לגיהנום. הוא הולך ומתחזק ומציק לכל מי שבא איתו במגע. לכלוא אותו בבית לא ניתן ובבריחתו הוא מצליח להתנער מן הטַפִּילוּת ולמצוא משרה נכספת – “מנהל תת מדור לענייני טיהור העיר מוסקבה מבעלי חיים”. בתפקידו החדש את רוב מרצו, הפלא ופלא, הוא מוציא על חניקת חתולים.
בשלב זה על פי חוק הגלמים אין נותרת ברירה בידי בולגקוב אלא להשמיד את היצור. יחד עם זאת, עומדת בפניו דילמה. מחד הוא קובע: “לעולם אל תידרדר לפשע, ולא חשוב נגד מי הוא מכוון. תגיע לגיל הזקנה בניקיון כפיים” (129). מאידך הוא חי בתקופה בה: “אם הפיכת בעל חיים לאדם היא מעשה גבורה מדעי, הרי שהפיכת אדם בחזרה לבעל חיים היא פשע נגד האנושות” (171). לבסוף, בוחר בולגקוב בהיפוך, וכך על ידי ניתוח – מתגלגל האזרח כַּדּוּרקִין וחוזר להיות כַּדּוּר הכלב. ה”קונטרמורפוזה” השילה את הפְּגִימוּת מן הגולם והחזירה אותו לממדים הכלביים – הניסוי, בדומה למשחקי גולם קודמים, נכשל.
3 דברים שכדאי לדעת:
* על האוכל – “האוכל הוא דבר ערמומי. צריך לדעת לאכול, ותאר לעצמך – רוב האנשים כלל לא יודעים לאכול. צריך לדעת לא רק מה לאכול, אלא גם מתי ואיך. וגם מה אומרים תוך כדי אכילה. הו כן. אם אתה דואג לעיכול שלך, הנה לך עצתי הטובה: אל תדבר בשעת הסעודה על בולשביזם ועל רפואה”. (50)
* על קריאת עיתונים – “אל תקרא עיתונים בכלל. ביצעתי אצלי בקליניקה 30 תצפיות. ומה אתה חושב? הפציינטים שאינם קוראים עיתונים הרגישו מצוין. הנבדקים שבכוונה הכרחתי אותם לקרוא את פראוודה – ירדו במשקל, וזה לא הכל. הרפלקסים בברכיים שלהם נחלשו, הם איבדו תיאבון ומצב רוחם היה מדוכדך”. (51)
* על השתלות – “אפשר לשתול היפופיזה (יותרת המוח) של שפינוזה או של איזה פרא אדם אחר כמוהו, ולהנדס מכלב יצור נעלה מאד. אבל נשאלת השאלה בשביל מה, לכל השדים לעשות את זה? האנושות דואגת לכך בעצמה, וכל שנה, בהתמדה, אגב ניפוי אבולוציוני של המוני חלאות למיניהם, היא יוצרת עשרות גאונים דגולים שמקשטים את כדור הארץ”. (129)
___________
לב כלב, מיכאיל בולגקוב. מרוסית: פטר קריקסנוב. הוצאת ידיעות אחרונות. 220 עמ’, 88 ש”ח.
***
הסופרת דורית קידר הוציאה לאחרונה את ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית“.
השאירו תגובה