השאלון עם איריס לעאל

1) מהו הספר האהוב עלייך?

מובן שאין אחד שאוכל להגיד שהוא האהוב עלי ביותר אבל אוכל להשיב לאלו ספרים היתה ההשפעה הגדולה ביותר עלי בתחילת דרכי כסופרת . חלקם, אגב, כבר לא חשובים לי כלל: הר הקסמים /תומס מאן. נילס לינה/פטר יעקבסון. אפי בריסט/תאודור פונטנה. רגטיים/דוקטורוב. אריאל/סלביה פלאת.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

קל מאוד: נשים קטנות. ג’ו היא האמא הרוחנית של כל הסופרות, הלא כן? ואני לא יוצאת מן הכלל הזה.

3) מה הספר האחרון שקראת?

עיר המלאכים, או המעיל של ד”ר פרויד/ כריסטה וולף. זה מתחיל טוב, בצעדים נמרצים – ספר אוטוביוגרפי על שהותה של הסופרת המזרח גרמנית ברזדנסי בלוס אנג’לס כפי שניתן להבין מהשם- אבל ממשיך בצליעה כבדה. המעברים בין הגופים, ההתעכבות על אפיזודות חסרות הקשר, שבירי מכתבים וספורים מקוטעים, מעייפים ללא צורך ומתגמלים מעט מידי.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

איזה לא? רבים הספרים שאני לא מצליחה להבין מדוע עוררו התרגשות, חלקם ממש גרועים בעיני אבל אולי דווקא דוגמא הפוכה תהייה מועילה: “התיקונים” של ג’ונת’ן פרנזן, שק החבטות החדש של המדליקים בעיני עצמם, נראה לי מלאכותי, יהיר, מנופח, וכו’ בקריאה הראשונה. בקריאות השניה,שלישית,רביעית הבנתי שזה ספר מלאכותי מעט, מחזיק מעצמו במופגן, יהיר, אך יש בו עמודים אדירים ווירטואוזיות מבנית.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

בארץ, מידלסקס של ג’פרי יוג’ינדיס, סופר מהשורה הראשונה באמריקה וכאן לגמרי לא התקבל. אצרף אליו את ברוקלין היתומה של ג’ונתן לת’ם, גם הוא נחשב ביותר בארצו (היה מוכר בחנות ספרים כמדומני) ואצלנו, כלום.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

תומס מאן.

7) ספר שנתן לך השראה?

 חמדת של טוני מוריסון, והוא אפילו לא אחד מהאהובים עלי, למען האמת מקומו בליבי הוחלף די מהר. אבל ההשראה ששאבתי מהלשון, מהמוזיקאליות, אין שניה לה, והיום שבו ראיתי את טוני מוריסון מקריאה מדפי הספר בלונדון ונדבקתי לכיסאי בתדהמה לא ישכח.

8) ספר עיון מומלץ?

 מצד ההגות: המשוטט והרהורים של וולטר בנימין. משנתו של מרטין היידיגר של ג’ורג’ סטיינר. הכובד והחסד של סימון וייל.

 מצד הנון פיקשן:  נתיבי שיר של ברוס צ’אטווין, חשיכה נראית של וויליאם סטיירון, ואבל ומנלכוליה של פרויד (שלאחרונה התחיל לעצבן אותי).

 ***

איריס לעאל, 54, סופרת, מבקרת ספרות וראש המחלקה לכתיבה בבית הספר לאמנות קאמרה אובסקורה.  ספרה הראשון “חוות מרפא” (1993) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה וב-2003 זכתה בו שוב. שניים מספריה, אושר פתאומי (כתר, 1999) ואש בבית (זמורה ביתן, 2008), היו מועמדים לפרס ספיר. לאחרונה יצא לאור ספרה החמישי במספר “חובות אבודים” (בהוצאת כתר) שעוסק בהשפעות המשבר הכלכלי העולמי משנת 2008 על זוג ישראלים שחי בלונדון ובישראל. 

לעמוד הפייסבוק של איריס לעאל לחצו כאן

לקריאת ביקורת שפורסמה בבלוג על הספר “חובות אבודים” לחצו כאן

 

One Comment

  1. יונתן פיין 29 בדצמבר 2013 ב- 0:35 - Reply

    יפה, מעניין. השכלתי.

השאירו תגובה