מה הטעם בהגיון אם הוא מוביל בכיוון הלא נכון?

מפת מנהטן נמתחת לפני הקורא על רחובותיה, שדרותיה ופארקים גדולים כקטנים. שלל דמויות מתרוצצות במרחב זה הלוך ושוב, מותחות חוטי עלילה הנמשכים ונקרעים, נשזרים ונקשרים וחוזר חלילה. ההמון המסתובב בספר, מורכב ממבחר טיפוסים רובם “עולים חדשים” בדרגות ותיקוּת שונות.

רוטפלד – צעיר יהודי, עולה על ספינה המפליגה לאמריקה אולם למחוז חפצו הוא לא יגיע. לעומתו, שלמן – אשמאי זקן ומכשף, יגיע גם יגיע.

עוד מתקבצים להם אברהם מייר – רב; רדזין – בעל מאפיה; מייקל לוי – מנהל בית מחסה; אנה – זנזונת.

מהצד השני של הקשת הפוליטית נאספים אריבלי הסורי – פחח; פדולי – רכלנית; סאלח – רופא ומוכר גלידה; מעלוף – בעל קרקעות; מתיו – ילד; סופיה – בת הטובים ופדווה – בת המדבר.

 הכל מתרוצצים, ובקרבם מתנהלים בקצב שונה שני אחרים, שני זרים: ג’יני מן המדבר שהשתחרר מקנקן  נחושת זעיר לאחר 1000 שנים, וגולם-אישה בעלת שני אדונים מתים.

וכך, יום בהיר אחד נפגשים שני היצורים. “הוא הביט בה בהיסוס ואז ראה שהיא לא אדם אלא גוש אדמה חי. הוא קפא על מקומו. באוויר סביבה היה שמץ אובך וניחוח של משהו כהה ועשיר. ‘מה את?’ שאל, ‘את לא אדם. את עשויה מאדמה’. ‘ואתה עשוי מאש’, אמרה” (180). בקצב הטנגו נעים שניים אלו זה לעברו של זה – צעד קדימה ושניים לאחור. הם מנסים להיקלט בסביבה שגם כשהיא אוהדת, אינה מבטלת את תחושת הזרות והבדידות שלהם.

ואיך הכל התחיל?

ובכן… “הבחור רוטפלד, כשבדידותו גברה על יהירותו, ניגש אל יהודה שלמן הזקן כדי שזה יכין לו אישה עשויה חומר. ‘איזה אישה אתה רוצה’ שאל שלמן והוסיף, ‘אני יוצר לך אישה. חשבתי שתרצה להביע דעה בעניין’ “. ואכן לרוטפלד יש דעה בעניין. הוא רוצה אישה סקרנית וחכמה, אישה שמתאימה לאדון מכובד. צייתנית היא תהייה בכל מקרה, כך הוא למד, “שהרי זה טבעו של הגולם – להיות כפוף לרצון אדונו” (10).

הלן וקר פותחת את ספרה במעשה חתרני. לא רק שהיא יוצרת גולם אלא שגולם זה היא אישה (לפניה ידוע רק על מקרה אחד בהיסטוריה שהיה או לא היה, ובו ברא המשורר שלמה אבן גבירול בן המאה ה-11 גולם נקבה). נזכרתי באותו גולם שבראה לה שהרה בלאו ב”יצר לב האדמה” ורציתי גם כאן לחוות יצריות, מיניות ותאווה אבל הסופרת לא התחשבה ברצונותיי. היא העדיפה להתחבר לתלמוד בו כתוב: “אשה גולם היא…” (תלמוד בבלי, סנהדרין כב:ב). וכך מסתובבת לה הגולם בין דפי הספר כשהיא חמורת סבר, מאופקת וכנועה – מנסה לרצות את מי שרק אפשר. גם לג’יני קשרה הסופרת צמיד המעקר אותו מתכונותיו. הרכיבה על הרוח למרחבים, החופש, הכניסה לחלומותיהם של אחרים, יכולים להתקיים רק בזיכרון.

ועוד באשר לגולם.

כל היודע דבר וחצי דבר בענייני גולם, וכל אחד שניסה לברוא גולם, יודע גם יודע שיש חוקים העושים את הגולם לגולם. מאז ומעולם ניטל מן הגולם כוח הדיבור. “רבא ברא גברא. היה זה מדבר אליו ולא היה זה עונה” (סנהדרין סה:ב) כך במאה ה-4, בעזרת ספר יצירה נברא בבבל גולם אילם. גלמים מפורסמים נוספים כמו הגולם מחֶלֶם וכמובן הגולם של המהר”ל – לא התבטאו בעל פה אלא רק בשפת גוף. הלן וקר בוחרת גולם מפטפטת. תכונה גולמית נוספת מחויבת המציאות היא עצם איום התעצמותו והתחזקותו של הגולם מיום ליום עד שהוא מהווה סכנה ליוצרו ולסביבה כולה. גם כאן האיום אינו מתממש ועל כן עולה השאלה האם אכן יש לנו גולם במעגל הסיפור.  

שפע יש בספר הזה: שפע רדיפות ומעקבים, שפע מעשיות עם ואגדות וגם – שפע של כישופים, דיבוקים ולחשים קבליים. חבל שבתוך המהומה הרועשת הזו, הסופרת מפשיטה את שני יצורי העל שלה מהפנטזיה ומשאירה אותנו רק עם שגרת איש ואישה בשר ודם.

 

3 הערות

  1. חובבי פולקלור ילקקו את האצבעות.
  2. תפקידי זכר/נקבה מכתיבים אווירה קלישאתית.
  3. העלילה מתנהלת לאור המשפט: “מה הטעם בהיגיון אם הוא מוביל אותך בכיוון הלא נכון”(266).

 

עוד הערה…

מילים אלו נכתבו מפרספקטיבה של המתעניין במאגיה. במידה ומטרתה של הלן וקר הייתה לכתוב על הזר, האחר והשונה, וכן למתוח ביקורת על החברה האתנוצנטרית והשיפוטית שלנו – הרי אפשר לראות את ספרה כמלאכת מחשבת.  

***

הסופרת דורית קידר הוציאה לאחרונה את ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית“.