*) לפני התשובות הערה שאברהם ביקש להעיר:

“כמו תל ארכיאולוגי עתיק, משום מה עלה בי עכשיו הדימוי המאובן הזה, גם אני בנוי שכבות שונות, כלומר תקופות שונות, תחומי עניינים שונים, חוויות אחרות.  תקופה, תקופה ואהבותיה וענייניה. ועל כן לשאלה כמו  מהו הספר האהוב עליך? אין תשובה אחת. הרי כבר אמרתי תקופה תקופה..”

1) מהו הספר האהוב עלייך?

כשהייתי בן 17 הספר שריתק אותי היה ‘כמעיין המתבגר‘ של איין רנד . ועד היום אני מצר שאיני ארכיטקט.

היו ימים שהתמכרתי לג’ק לונדון. ומאוד התחברתי ליעקב וסרמן ולפרנץ ורפל  ב’כינוס הבוגרים‘.

קדמת עדן‘  ו’ענבי זעם‘ של סטיינבק חשפו בפני אמריקה שלא היכרתי.

כשהתגייסתי לצבא הדהדו בראשי  פעמוניו של ארנסט המינגווי. וגם ‘במערב אין כל חדש‘ של אריך מריה רימרק נתן לי כיוון. אלא שבתקופתי בסדיר לא היו מלחמות.

ומתי דימיתי שמלחמה ושלום של טולסטוי הוא היצירה הגדולה בעולם?   איני זוכר.

ואיך אוכל שלא להזכיר בחיבה את הספרים הבאים : ‘בטרם מבול‘ של מקס ברוד. ‘החייל האמיץ שוויק‘ של ירוסלב האשק. ‘ברנשים וחתיכות‘ – דיימון ראניון. ‘אני ניו יורק וכל השאר‘ הגלגול הראשון בעברית של …. נו ואם אתם ידעו ציינו גם את שמו המקובל יותר…

לימים, ואני כבר עיתונאי הבהול על סיקור אירועים ועריכת יומנים ותוכניות,  נזקקתי פחות לספרות יפה ויותר לספרי מתח וריגול. וכך  הפכתי להיות אחד מ’אנשי סמיילי‘ (ג’ון לה קארה) ואף פיענחתי  מי הוא ‘החפרפרת‘.

מאוחר יותר גיליתי את ספריו של טום קלנסי (ממנו למדתי כי לפעמים ראוי לעסוק בהרחבה בעניינים טכניים כמו  בספרו על הצוללת הרוסית. וכמותו  נהגתי בספרי ‘אללה אוהב אותי‘ כאשר הרחבתי, אגב הסיפור, בתיאור מנגנון ההפעלה של פצצת האטום).

ואיני יכול עכשיו שלא להמשיך ולהתפעם מעוצמת ספני ה’סיירת יוליסס‘ של אליסטר מקלין (ידוע יותר כמחבר ‘תותחי נברון‘ המשובח וספרי הרפתקאות על גבול הבלתי אפשרי הפחות טובים).

מלחמת העולם השנייה, אף שאני דור שמיני בירושלים,  עודנה מעסיקה אותי. התחלתי כנער ‘במרד על הקיין‘ . ובכלל אני משבח מאוד את הרמן ווק (ואפילו את ספריו המאוחרים)  המשכתי ל’מעתה ועד עולם‘ של ג’יימס ג’ונס. ‘כפירי אריות‘ של שאו – ספרים שהיו לסרטים.  בשנים האחרונות התייסרתי עם  ‘לבד בברלין‘ ו’נוטות החסד‘ ותיעבתי את ‘נער קריאה‘.

ומלים אחדות על יצירות מעולות של סופרים יהודיים: רושם עז הותירו בי, בשתי תקופות מרוחקות של חיי, שני ספריו של חיים גראדה : ‘צמח אטלס‘ וספר ההמשך ‘מלחמת היצר‘, בתרגום נפלא מאידיש של א”ד שפיר. אני ממליץ  בחום על ‘בית קרנובסקי‘ מאתר ישראל יהושע זינגר (אחיו, הפחות ידוע והפחות סנסציוני אך יותר עמוק, של בשביס זינגר).

אם תצליחו למצוא  את ‘בית נוח עדון‘ של דוד פינסקי  (נפטר בחיפה ב-1959) אל תחמיצו. גם פינסקי וגם זינגר מגוללים את תהפוכות חייהם  של היהודים שהיגרו לארה”ב. פינסקי מספר ההגירה הגדולה בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. זינגר כתב על ההגירה ממזרח אירופה לגרמניה (בין שתי המלחמות)  וממנה, עם עליית היטלר, לניו יורק .

בוודאי הבחנתם שאני מתעלם  מסופרים ישראלים. יש לי מה לומר עליהם – בעד ונגד  ואפילו הרבה . אבל קטונתי. אולי בע”ה לאחר הספר השני שלי ארשה לעצמי…

ולבסוף שני ספרים, שאם נגזרת הייתה עלי גלות באי בודד הייתי נוטלם אתי: ספר קהלת (מפתח תנכ”י להבנת העולם בלי אשליות וללא תקוות. כי הכל הבל הבלים) ו’ספר האגדה‘, מדרשי חז”ל שכינס (ותרגם קצת מארמית) ח.נ ביאליק.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

השאלה מעלה באפי ובעיני את הפטינה  של ספרית ‘בני ברית’ ברחוב חזנוביץ, לא הרחק  מבית הורי. הספרייה הציבורית הראשונה  של ירושלים שבילדותי שימרה עבורי את ההוד הישן של המוסד שלימים יהיה לספרייה הלאומית, עם אולם קריאה מלבני. כסאות מעוצבים עם משענת גב גבוהה, ארונות עץ מגולפים  ומוטות להחזיק בהם עיתונים יומיים. והייתה גם ספריית גאולה של משפחת מרקוס. וכאשר שקעה שמשה של בני ברית קמה ספרית הפועלים בבית ההסתדרות ברחוב שטראוס. וגם בביתנו היו המוני ספרים.

אני זוכר בהנאה ילדותית  את ספרה של מירה לובה (עם ימימה טשרנוביץ ) ‘אי הילדים‘. קראתי אותו הרבה פעמים ואח”כ העברתי אותו גם  לילדי. ואם תרשו לי אוסיף לרשימת להיטי הכוללת את : חסמב”ה, ואת התעלומות וההרפתקאות מבית היוצר של ז’ול וורן, ו’הידיים‘ של קרל מאי וכמובן ד”ר דוליטל ומסעותיו לאיים הרחוקים פרי דמיונו של יו לופטיג, והבלשים והתאומים והפצפונת והאחיות התאומות של אריך קסטנר. וכמובן את מרק טווין הנפלא של תום סוויר והקלברי פין ובן המלך והעני.

הספר הראשון שעורר בי (ואני בוודאי זה אך התחלתי לקרוא) התרגשות, הזכורה לי עד היום, הוא ‘הנסיך המאושר‘ (ספרון עם ציורים צבעוניים שהועתקו ממהדורה באנגלית) של  אוסקר ויילד. וכאשר נחתתי לראשונה באירופה חיפשתי את הכיכרות עם הנסיכים על העמודים את הצריחים וגגות הרעפים שציפורים קיננו בהם.

ספר שמאוד ריתק אותי היה ‘הקנאים הצעירים‘ של יעקב חורגין על ימי המרד הגדול ברומאים.

עוד בין הספרים האהובים : ‘ילדי בית הספר בווילבוי‘(כיום יצא בתרגום חדש) והשד מכתה ז’ של מיקושינסקי. ואיך אפשר שלא להעלות באוב את ‘אנשי בראשית‘ של אליעזר שמאלי שנטע בי אהבה רבה לחלוצים והיווה משקל שכנגד לספרי הרפתקאות  שהוליכו אותי לרעות בשדות זרים.

אבל כספר הנעורים האהוב עלי אני מכתיר את ‘קים‘.

ואתם צודקים בקובלנתכם כי ספרו של רודיארד קיפילינג אינו בדיוק ספר ילדים. קיבלתי אותו כפרס על פתרון תשבץ (מעריב) בהיותי בן 15. ועד היום אני חוזר אליו מדי פעם. קים הוא סיפור מופלא על נער אנגלי בהודו, יתום, בנו של איש צבא בריטי ועל כל המוצאות אותו בהודו בעידן של תככים בין המעצמות, וכאשר פקיסטן עוד הייתה חלק מהודו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

עיניים כחולות מדי‘ המענג של  ידידתנו מירה מגן.

ועכשיו אני קורא בספרו של  ידידי יצחק מאיר,  ‘חוף מבטחים‘ ספר המשך ל’אשה אחת‘ המגולל את סאגת הבריחה של יצחק מאיר, אחיו יעקב (נפל במלחמת ששת הימים בקרבות של  חטיבה 10) ואמו ההרה רוזליה ממרסיי לשוויץ  ועלייתם ארצה באוניית  המעפילים שמפוליון .

התחלתי לקרוא את ‘בני שכונתנו‘ של נג’יב מחפוז.

כמי שקורא ספרי עיון , כיום יותר מספרות יפה, הגעתי לעמוד 193 (מ-966 ועוד הערות ומפתחות) בספר החשוב של טוני ג’אדט ‘אחרי המלחמה‘ – תולדות אירופה מאז 1945.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אתחיל בקוריוז : אני מעדיף את הסיפורים הקצרים של עגנון על פני הרומנים שלו. כי בהם  תהילתו. ואילו  הרומן הידוע שלו ‘תמול שלשום‘ יסלחו לי כל מוזות הספרות מעורר בי בחילה. ואם תשאלו על מה ולמה? אשיבכם דבר. הייתי אז בן 16. חולה בקדחת השיגרון ואז במיטה בעודי בדפים הראשונים אחזה בי בחילה נוראה. חליתי  בנוסף בצהבת. תוך כדי מחלה קראתי את  הרפתקאות יצחק קומר והכלב בלק והמגיד גרונם יקום פורקן . ומאז ‘תמול שלשום’ מעורר בי רגשות לא נעימים.

וביתר רצינות : אני לא מבין את פשר ההערצה  לחתן פרס נובל  גבּריאל גָארסיה מרקֶס.  אני לא נמשך אחרי הפנטזיה שבספריו. גם פול אוסטר ‘מעצבן’ אותי. אולי הרקע שלי כעיתונאי, שדבק בעובדות ומאמת כל פיסת מידע, גרם לי להתרחק מספרות סוריאליסטית. וגם מדע בדיוני לא מעורר את התלהבותי.  ויסולח לי על שאיני  נרעש ונרגש מפיליפ רות ומספרו ‘מה מעיק על פורטנוי‘.

כבר כתבתי לעיל על  הערכתי הרבה לג’ון לה קארה ( מפגש הראשון שלי אתו היה מעל דפי מוסף הארץ בגלגולו הראשון בעריכת נתן דונביץ שם פורסם בהמשכים  ספרו הנפלא המרגל שחזר מן הכפור) אבל תהלת העולם חלפה לה. ומאז ‘המתופפת הקטנה‘ הוא הולך ומתדרדר. וספריו האחרונים משעממים, משמימים ולוקים בתקינות פוליטית לצד הלא ראוי , לדעתי .

מבין ספריו של דן בראון רק הצופן של דה וינצ’י מצדיק את היותו מחבר רבי מכר. ממנו למדתי כי ניתן לשלב פרקי היסטוריה בספר מתח (ובאללה אוהב אותי שילבתי אך בדרך שונה) לעומת זאת ‘מלאכים ושדים‘ מטופש (קראתי או שמעתי כי רק לאחר הצלחת צופן דה וינצ’י התרצתה ההוצאה לפרסם את הספר הזה שהוא באמת הראשון שלו) ‘הסמל האבוד‘ מבחיל . ואל ‘התופת‘ אני אפילו לא קרב.

אני מנסה  שוב להתמודד עם ‘החטא ועונשו‘ בתרגומו המצוין של פטר קריקסונוב, אלא שדוסטובייסקי הגאון נתפס אצלי כמין טרחן. נראה שהספרות החדשה קלקלה קורא כמוני והוא מתקשה לקבל את והשפע והאטיות והעומק שמשפיע דוסטוייבסקי. אבל במחשבה שנייה נראה לי מה שחסר לסופרי ימינו (בפרט הישראלים) היא  דווקא המסה שיש בשפע בקלאסיקה הרוסית עם שפעת הגיבורים, המקומות והתסבוכים והמחשבות.  לכן אני מנסה בכל זאת לא להיכנע ולהשלים את הקריאה בו.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

מלך בשר ודם‘ של משה שמיר.אין זה אלא שהממסד הספרותי לא סלח לו את המעבר ממפ”ם לארץ ישראל השלמה.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

כולם אהובים, כולם גיבורים וכולם משובחים . ואחד מאלף לא מצאתי להצביע דווקא עליו. גם בספרות יש מקום לפלורליזם .

7) ספר שנתן לך השראה?

אני בוחר בסדרת ספריו של אליעזר שטיינמן ‘באר התלמוד’. שטיינמן  סופר, עיתונאי, מסאי ועורך עברי ויידי שפעל בפולין ובישראל. חתן פרס ביאליק (1959) ופרס ישראל לספרות עברית לשנת תשכ”ג (אביהם של הסופרים דוד ונתן שחם) ודווקא סוציאליסט זה, שזנח את הישיבה והתנסה בקומוניזם,  הצליח להפוך את חז”ל לדמויות מעוררות השראה. וחבל שאין מוציאים אותו במהדורה חדשה עם יצירות מופלאות אחרות שלו. אין כמוהו לעורר עניין בתורה שבעל פה. גם השפה לעילא ולעילא. באר התלמוד אינו ספר לימוד, גם לא ספרות לשמה הוא ספר יהודי משובח  שמעורר הערצה לחכמי ישראל.

8) ספר עיון מומלץ?

מגדר: ‘עלמות אהבוך‘ : חיי הדת והרוח של נשים בחברה האשכנזית בראשית העת החדשה מאת ד”ר ימימה חובב בנמלך (גילוי נאות אשת בני מוטי) .

מדע: ‘אל הכוכבים‘ – מאטומים עד חורים שחורים  מאת  פרופסור פליקס דותן  ז”ל ( פיסיקה האוניברסיטה העברית. פרס הרמטכ”ל למפעל חיים בתחום הטכנולוגיה תשס”א .

היסטוריה של עם ישראל : ‘השיבה לירושלים‘ – חידוש הישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה , מאת ד”ר אריה מורגנשטרן.

היסטוריה כללית : ‘ארמגדון‘ –  הקרב על גרמניה 1944-1945, מאת מקס הסטינגס.

***

אברהם בנמלך, 71, עיתונאי ואיש רדיו ישראלי (ומעתה גם סופר). השנה הוציא לאור את ספר הביכורים שלו “אללה אוהב אותי” – רומן מתח אקטואלי (הוצאת כרמל). 

הסופר אמנון ז’קונט כתב על ספרות של בנמלך באתר “גיבור תרבות” :

שלא ייגמר לעולם

האינטרנט ואולי גם הקולנוע גוזרים על ספרות המתח העכשווית קוצר רוח ופעלתנות רבה, שגובים מן הספרים המתפרסמים היום מחיר רב בצורת רדידות, קמצנות מילולית ולפעמים גם נמהרות. כך נעלמים סופרים איכותיים דוגמת ג’ון לה-קארה ודומיו…

האינטרנט ואולי גם הקולנוע גוזרים על ספרות המתח העכשווית קוצר רוח ופעלתנות רבה, שגובים מן הספרים המתפרסמים היום מחיר רב בצורת רדידות, קמצנות מילולית ולפעמים גם נמהרות. כך נעלמים סופרים איכותיים דוגמת ג’ון לה-קארה ודומיו מרשימות רבי המכר ואת מקומם תופסים סופרים אחרים, שמפיקים רומנים רזים, זריזים ונחותים מבחינה ספרותית. מעטים הסופרים הישראליים שמעזים לכתוב בנוסח הישן והטוב (היחיד שעולה בדעתי הוא רוני דונביץ, שאת ספרו הנפלא ‘עמוק מבפנים’ זכיתי לערוך). אברהם בנמלך, בספרו זה, מצטרף אליהם.
בבסיסה של העלילה ניצב עיתונאי ישראלי המוצא עצמו נרדף על ידי כמה גופי ביון – המוסד, ה-FBI, המודיעין האיראני ועוד – וגם על ידי עדה חרדית קיצונית ואנטי-ציונית (את הסיבה לכך – יצטרכו הקוראים לגלות בעצמם…). הסיפור מתואר מבעד לחוויותיהן של דמויות אחדות ומתרחש במקומות רבים בעולם. זהו עושר השמור לבעליו לטובתו, משום שהכל משתלב לכלל מסכת אחת, מרתקת. גם תאוריו של בנמלך עשירים בפרטים, אך אלה נמסרים במידה ואינם מעיקים על הקורא.
העלילה מצליחה ליצור איזון בין פעולה להתרחשות פנימית. היא רצופה במפנים ובהפתעות, אך מאפשרת למחבר לשקף את העומק הפסיכולוגי של דמויותיו. לנוכח אמינותן של אלה, ניכר שבנמלך פגש או לפחות יצר היכרות עם עולמם של מי שמעורבים בעניינים בהם עוסק הספר.
זהו ספר שכדאי לקרוא לאט, לא לבלוע, שלא ייגמר העולם המיוחד שבנמלך מתאר והדמויות שנקשרנו אליהן לא ילכו להן לדרכן. הבילוי האידיאלי לכמה ערבים חורפיים.

לעמוד הספר “אללה אוהב אותי” באתר הוצאת כרמל לחצו כאן

לקריאת הסיפור “קדיש” מאת אברהם בנמלך שפורסם במוסף שבת של מקור ראשון לחצו כאן