10 עובדות על אדגר אלן פו (1809-1849)

מאת | 2013-11-06T18:58:39+00:00 6 בנובמבר 2013|קטגוריות: 10 עובדות מעניינות על סופרים מפורסמים|Tags: |4 תגובות

1) אדגר פו נולד בשנת 1809 בבוסטון, בנם של דיוויד פו, שחקן ועורך דין אמריקאי, ושל אליזבת פו, שחקנית אנגליה. הוא נקרא על שם מנהל קבוצת תיאטרון שהוריו היו חלק ממנה. הוא היה ילד סנדביץ’  בין אחיו הגדול הנרי, לאחותו הקטנה רוזלי.

2) כשהיה בן שנה אביו נטש את המשפחה, ואמו שנאלצה לגדל את שלושת הילדים לבדה, חלתה בשחפת מיד לאחר מכן ומתה בשנת 1811, כשאדגר בן שנתיים (גם אביו מת מאוחר יותר בשנה זו). המוות של אמו (הראשון מבין מיתות רבות שיתקל בהם בחייו), השפיע באופן ניכר על יצירותיו.

3) אדגר אומץ ע”י משפחת אלן. גברת פרנסיס אלן, אשתו של סוחר טבק אמיד מריצ’מונד, וירג’יניה, היתה מכרה של אליזבת ונהגה לבקרה על ערש דווי. לאחר מותה שכנעה את בעלה ג’ון, למורת רוחו, לאמץ את אדגר היתום לביתם. הם אימצו אותו באופן לא רשמי והטבילו אותו תחת השם “אדגר אלן פו”.  ג’ון אלן מעולם לא רצה בזאת ויחסיו עם בנו המאומץ היו קרירים ומרוחקים. בשנת 1815 לקח ג’ון אלן את משפחתו לאנגליה בתקווה להקים שם סניף חדש לחברה שלו. הוא שלח את בנו המאומץ בן השש לבית ספר בעל משמעת קפדנית שנמצא בסקוטלנד אך לאחר מחאות נמרצות מצידה של פרנסיס הוחזר ללונדון בכדי לגור עם משפחתו וללמוד בבית ספר מקומי בסטוק ניוינגטון. השנים בבריטניה חידדו את שליטתו של פו בשפה האנגלית והדבר ניכר יותר מאוחר גם ביצירתו. כעבור חמש שנים ולאחר שעסקיו של האב לא התקדמו כמצופה, חזרו האלנים לריצ’מונד, וירג’יניה, ואדגר, שהפך זה מכבר לנער משכיל וחכם, החל לכתוב את שיריו הראשונים שמרביתם היו שירי אהבה.

4) יצירתו הראשונה, קובץ שירים שנקרא ‘טמרליין ושירים אחרים’, פורסמה בשנת 1835,  אך  זכתה לתשומת לב מועטה ביותר. פו, שהסתכסך עם אביו המאמץ, הסתבך עם נושים והפך אלכוהוליסט, נאלץ מתוך עוני ודלות להתגייס לצבא כשהוא משנה את שמו לאדגר א. פרי.

5) בשנת 1836 הוא התחתן עם בת דודתו וירג’יניה, שהייתה בת 14. בשנת 1847, בגיל 25, גם היא מתה משחפת (כמו אמו של פו שמתה משחפת בגיל 24). כמעט כל קרוביו ומשפחתו מתו משחפת (חוץ מאשתו ואמו, מתו מהמחלה גם אחיו, אמו המאמצת ועוד שתי נשים שהיה מאוהב בהן). ברבים מסיפוריו, הדמויות הנשיות נתקפות במחלות מסתוריות.

6) לאלכוהול היה חלק ניכר בחייו למרות שהוא ניסה להיגמל ממנו כמה פעמים ואף הצטרף לקבוצת גמילה שנקראה “The Sons of Temperance” . הוא נהג להשתמש מידי פעם גם באופיום ויצירות רבות שלו הושפעו מהשימוש בסם (ובשילובו עם אלכוהול).

7) יצירתו של פו נגעה בעיקר בתחום סיפורי האימה והגותיקה. הסבל והבדידות בחייו באו לידי ביטוי ביצירה אחוזת ביעותים ודמוית חלום בלהות. סיפוריו מלאי הזיות וחודרים לעולמם של טרופי הדעת, מביעים את פחדם וכאבם ומתארים סיוט מתמשך שלא נגמר. תחת השפעת האופיום היה נובר בתת הכרתו ושולף מתוכה חרדות עמוקות אודות השתוללות מגפות, עינויים במערות קבורה וכאב חסר גבולות בעולם הזה.

8) פו גם נחשב למייסד ז’אנר הבלש בספרות בעקבות סיפורו “הרציחות ברחוב מורג” שיצא לאור בשנת 1841.  באמצעות גיבורו, הבלש הפאריזאי אוגוסט דופיין, הוא מתאר בסדרה של סיפורים תעלומות שנפתרות בעזרת איסוף ראיות והגיון מפוכח, וכל זאת, כחצי מאה לפני שרלוק הולמס של קונן דויל.

9) באופן מפתיע פו הצליח באירופה עוד לפני ההכרה האמריקאית בו. המשורר שארל בודלייר התאהב ביצירתו ותרגם סיפורים לצרפתית ואדגר אלן פו הפך לשם דבר בצרפת ובאירופה בעוד שהאמריקאים ברובם דחו אותו.  

10) פו נפטר בגיל 40, מדלקת במוח. כמה ימים לפני מותו, ב-27 בספטמבר 1849, עצר פו בבוסטון כדי להשתתף בהרצאה ומה שקרה שם נשאר עדיין בגדר תעלומה. אחרי ההרצאה פו נעלם לחמישה ימים. ב-3 באוקטובר קיבל ד”ר סנודגראס, מכר ותיק של פו, מכתב בו הודיעו על הימצאו של ג’נטלמן בשם פו במצב רעוע, כשהוא שרוע באחד הרחובות, לבוש בבגדים לא-לו וממלמל מילים חסרות פשר. הד”ר הבהילו לבית החולים שם שכב במצב דומה ארבעה ימים. ב-7 באוקטובר הוא התעורר, אמר (כך על פי האגדה)  “אלוהים יעזור לנשמתי האומללה” ומת. 

 

מיצירותיו: סיפורים: “חיפושית הזהב”, “הרציחות ברחוב מורג”, “הבור והמטוטלת”, “מגפת המוות האדום”, “תעלומת מארי רוז’ה”, “הרפתקאותיו של ארתור גורדון פים”, “חבית האמונטילאדו”, “מפלת בית אשר”, “הלב המסגיר”, “איש ההמון”, “המכתב הגנוב”. משיריו: “העורב”, “אנבל לי”, “אוללי”, “לנור”, “אוללום”, “טמרליין”.

 

4 תגובות

  1. עוזי אגסי 6 בנובמבר 2013 ב- 19:28 - Reply

    מכיוון שיש לי ‘פינה חמה’ לאדגר אלן פו, אוכל להוסיף שבשנת 1999 הוצאתי לאור את חוברת “שבו” מספר 3 ובה בסופה, “אדגר אלן פו:ביבליוגרפיה עברית מוּערת” בידי עמיחי גיל, לכל מה שנכתב בעברית על א.א. פו. ותתפלאו לדעת על השפע הרב. ובשנת 2000 כבר נסחפתי והוצאתי לאור את חוברת 4 של כתב העת “שבו” כשבבסיס החוברת עמד א.א.פו. אהרון אמיר כתב “העורב ואני” ותרגם לפי בקשתי את “חבית האמונטילדו” תרגום עכשווי. וכך גם משה שמיר, נרתם וכתב על התרגום של ז’בוטינסקי ל”עורב”. ועוד מיני מתיקה בחוברות הנ”ל. עֻזי אגסי

    • ירין כץ 6 בנובמבר 2013 ב- 19:34 - Reply

      תודה רבה עזי על התגובה המאלפת. לטובת הקוראים בבלוג אוסיף לינקים ל-2 הגיליונות של כתב העת “שבו” שדיברת עליהם (ניתנים לרכישה באתר של “אבן חושן”).

      גיליון מספר 3:
      http://bit.ly/18Zlyha

      גיליון מספר 4:
      http://bit.ly/17MO0Hd

  2. לי עברון-ועקנין 11 בנובמבר 2013 ב- 12:11 - Reply

    איזה יופי, לא ידעתי שיוני בלוך ביצע את השיר הזה. הוא עושה את זה יפה.
    הנה בתמורה המחווה של הסימפסונז ל-the raven

  3. […] בפוסט שפרסמתי בשנה הראשונה לקיומו של קורא בספרים – 10 עובדות על אדגר אלן פו […]

השאירו תגובה