1) ג’יין אוסטן נולדה ב-16 בדצמבר 1775 בכפר סטיבנטון בדרום אנגליה. היא הייתה השביעית מבין שמונה ילדים. אביה של אוסטן היה כומר כפרי שגם ניהל בית ספר לבנים. ג’יין הלכה לכנסייה בכל יום ראשון עם משפחתה ואף כתבה כמה תפילות.
2) היא כתבה שישה ספרים, אבל רק ארבעה מהם פורסמו בחייה (“מנזר נורת’אנגר” ו”הטיית הלב” פורסמו אחרי מותה).
3) אוסטן לא הלכה לבית ספר וחונכה בביתה. אמנם במשך כמה שנים היא ואחותה קסנדרה נשלחו לבית ספר לבנות, אבל הן חלו ולאחר מכן חונכו בבייתם על ידי הוריהן.
4) ג’יין אוסטן אהבה לקרוא. לאביה הייתה ספריה גדולה שממנה היא לקחה ספרים לעיתים קרובות. וכשהיא ומשפחתה ביקרו בערים הגדולות כמו לונדון או בת’, היא לרוב שאלה גם ספרים מהספריות המקומיות.
5) אוסטן אהבה נשפים ומסיבות. במכתבים שכתבה לחברים ובני משפחה היא מתארת מסיבות ונשפים רבים בהם נכחה, וכיצד רקדה לאורך כל הלילה. נשפים הייתה דרך מצויינת להכיר בחורים צעירים ולמצוא חתן לעתיד.
6) הספר הראשון של אוסטן התפרסם כשהייתה בת 36. למרות שכתבה סיפורים ומחזות מילדות, אף אחד לא ראה את היצירות האלה מלבד בני משפחתה וחבריה הקרובים. אביה שלח את “התרשמויות ראשוניות” (שמו המקורי שלה הספר “גאווה ודעה קדומה”) למוציא לאור בשנת 1797 אבל הוא נדחה מיד. ב-1803 הוא שלח למו”ל אחר את “מנזר נורת’אנגר” והספר נקנה אך מעולם לא פורסם. רק בשנת 1811 “תבונה ורגישות” פורסם ושנתיים מאוחר יותר גם “גאווה ודעה קדומה” יצא לאור.
7) אוסטן מעולם לא נישאה. היו לה כמה מחזרים בנעוריה , כמו למשל טום לפרוי שאותו פגשה בנשף בהיותה בת 20, אבל לטום, שהיה עו”ד בהתמחות, לא היה מספיק כסף כדי להתחתן עם ג’יין גם אם היה רוצה בכך. שבע שנים מאוחר יותר, פגשה ג’יין בחופשה משפחתית, צעיר שהתאהב בה, אך מת זמן לא רב אחר כך. בשנת 1803 היא קיבלה הצעת נישואין מהאריס ביג-ויתר אותו הכירה עוד מילדותה. היא אמנם קיבלה את ההצעה, אך התחרטה למחרת וביטלה את הסכמתה.
8) 14 נשיקות מתוארות ברומנים של ג’יין אוסטן: 4 מהנשיקות הן בין שתי נשים, ב-4 מהן גברים מנשקים ידי נשים, 2 אחרות – נשים מנשקות ילדים, 3 נשיקות מערבות מגע שפתיים בין נשים לגברים, ולבסוף, נשיקה אחת בה גבר מנשק קווצת שיער של אישה. מלבד זאת, העדות המוקדמת ביותר למילה “בייסבול” בספרות נמצאת ברומן “מנזר נורת’אנגר” ואוסטן גם הייתה הסופרת הראשונה שהשתמשה במונח “Dinner Party”. (מנספילד פארק, פרק 41)
9) בימי חייה אוסטן לא זכתה לפופלריות, בעיקר בגלל שספריה הראשונים לא נחתמו בשמה אלא בביטוי “By A Lady”. ספריה זכו לפופלריות מסוימת דווקא בבית המלוכה האנגלי כיוון שהנסיך הטוען לכתר (לימים ג’ורג’ הרביעי) ביקש ממנה להקדיש לו את המהדורה השניה של הספר “אמה” .
10) ב-1816 החלה אוסטן לסבול מחולי מתיש וכואב, שלא אובחן בימיה. כיום מאמינים שמדובר היה ב”מחלת אדיסון” – מחלה שגורמת לאי ספיקת כליות. אחותה קסנדרה הייתה איתה כשמתה בשנת 1817, בגיל 41. היא נקברה בקתדרלת וינצ’סטר.
מספריה: תבונה ורגישות (1811), גאווה ודעה קדומה (1813), מנספילד פארק (1814), אמה (1815), מנזר נורת’אנגר (1818), הטיית הלב (1818).
וגם זה: http://www.nytimes.com/2013/04/23/books/michael-chwe-author-sees-jane-austen-as-game-theorist.html
ככל הידוע לי המחקר העדכני טוען שהיא היתה חולה במחלת הוג’דקין ולא אדיסון.
כך או אחרת סביר להניח שהיה מדובר במחלה שכיום ניתנת לריפוי.
[…] זמן טוב להיזכר ב-10 עובדות על ג'יין אוסטן שפרסמתי בתחילת … […]