1) מהו הספר האהוב עלייך?

בתחום השירה: בנוסף למשוררים וספריהם שנתנו לי השראה המצוינים למטה, את ספריו של שלמה לאופר (“עלווה ואפר”, “יופיו של קווזימודו”, “מדגסקר” וספרו הכולל מבחר מספריו הקודמים וכן שירים חדשים “חלומות סגורים”), ספריה של יהודית מוסל-אליעזרוב (“תולדות”, “עקרת הבית”, “בז” ובמיוחד את “כפפות משקפיים ומטריה” המוקדם מכולם),  “עיר ובהלות” של אלי אליהו, “ימים סמויים” של אלכס בן-ארי, “אולי אישה סובבת כאן” של לאה שניר, “סוס טרויאני מבטן התודעה” של יערה בן-דוד, “שירי ברירה” של אורית מיטל, אך גם בספריה של אגי משעול (“מבחר וחדשים” ועוד) אני מוצא שירים רבים עם זווית ראיה פואטית מעניינת.

בתחום הפרוזה: רבים כמובן, אך אציין רק שניים עבריים: “זיכרון דברים” של יעקב שבתאי ו”התגנבות יחידים” של יהושע קנז. וכן שניים לועזיים: “אמריקה” של פרנץ קפקא ו”חיים חדשים” של ברנרד מלמוד (שנזכרתי בו השבוע במהלך שיחה, למרות שקראתיו לפני שנים, עובדה המצביעה על חותמו שלא פג, וכך בשל עובדה אפיזודית זו הוא מדלג על ספריהם של גינתר גראס, היינריך בל, גרהם גרין ורבים רבים אחרים).

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

כבר שכחתי.

3) מה הספר האחרון שקראת?

“מילים מתוך שטח הפקר של געגוע” ספר שיריה של עפרה קליגר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אתייחס רק לשירה. הואיל ויש כיום “דוגמיות” של שירים לא מועטים ברשת, אני נמנע מלרכוש ספרים כאלה, בעיקר של משוררי ומשוררות הברנז’ה התל-אביביות, גם אם הביקורות (של מבקרי הברנז’ה, אלא מי?) משתפכים שעוד לא הייתה או היה משורר/ת כזה/ו מאז יונה וולך וכו’. כך שלשמחתי לא ממש נפלתי בקניית ספרי “מהומה רבה על לא מאומה”. כן נפלתי לכאורה בעבר בספרים של משוררים ששירים יפים שלהם בכתבי עת פיתו אותי לרכוש את ספריהם אך שיריהם האחרים נפלו מאלה שהתפרסמו. אני לא מתאונן כי ניתן ללמוד משירים פחות טובים כאלה לא מעט. אני גם מכבד משוררים שקנו את ספרי “סקיצות לתמונה בלתי שלמה” בהוצאת “אבן חושן” בקניית ספר שיריהם. ברור שגם כאן יש שירים טובים יותר או פחות ואני מציין זאת במשוב שכמעט כל משורר כזה מקבל ממני.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

כאן בטני מלאה. בעקר ספר השירים “חלומות סגורים” של שלמה לאופר בהוצאת “קשב לשירה”, הכולל מבחר מספריו הקודמים וכן שירים חדשים. זה ספר שהיה אמור היה לעורר הדים משמעותיים, אך נבלע לחלוטין בהמולה הכוזבת. לאופר הוא משורר דגול ואיש תרבות, ספרות ושירה עם ידע נרחב, בעל הבנה ואבחנה נדירים בשירה, שגם אני התוודעתי אליו רק לאחרונה. העובדה שהוא לא זכה כלל להכרה או לפרס כלשהו מעידה, עדות לא מחמיאה, בלשון המעטה, על מבקרי הספרות והממסד הספרותי בכלל.  גם אופיו הצנוע ותכונות אחרות, שלא כאן המקום לפרטם, אך אפשר לעמוד על טיבם בראיון בסוף ספרו זה, אינן יכולים להוות סיבה, עילה או תירוץ לכך. חבל מאוד כי מצבו הבריאותי התערער לאחרונה.

אך יש גם מקרים פחות בולטים של משוררים רבים אחרים שאינם משתייכים לברנז’ה, למשל  “מילים מתוך שטח הפקר של געגוע” של עפרה קליגר למרות שיצא “בקיבוץ המאוחד”, אך זו כאמור רק דוגמה אחת נוספת מני רבות ואני מזכיר זאת כי קראתי אותו לאחרונה.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

כאן אתייחס לסופרים ולא למשוררים ורק לכותבי העברית. האהובים מתחלפים, אך מעל כולם אציין את יעקב שבתאי ויהושע קנז, אך גם את  א.ב. יהושע, נתן שחם, חיים באר, מאיר שלו, יצחק בן נר . כן, גם עמוס עוז ודוד גרוסמן. וכן אהבתי בעבר גם את בנימין תמוז, דן צלקה, ואפילו את גדעון תלפז, הקליל יותר.

7) ספר שנתן לך השראה?

כאן אחזור למשוררים, נתן זך (ובעיקר ספריו המוקדמים ובמיוחד את “כל החלב והדבש” ו”שירים שונים”), וכן את מאיר ויזלטיר, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, אריה סיון ודוד אבידן.

8) ספר עיון מומלץ?

נתן שחם: “שלום חברים“. עדה פגיס: “לב פתאומי“.

 ***

ד”ר דוד אדלר, 67,  מהנדס רפואי ומשורר . אף שכתב שירים מנעוריו,  החל בעריכתם ובפרסומם רק לאחרונה.  זוכה פרס “שירה חדשה” של “צומת ספרים” (2010) ופרס רמת-גן לשירת ביכורים (2013) על ספרו “סקיצות לתמונה בלתי שלמה“.

* להורדת מצגת עם שיריו של דוד אדלר ליחצו כאן: mazeget