1) כתינוק, אמו של המינגויי נהגה להלביש אותו כילדה והכריחה אותו לשחק בבובות עם אחותו הגדולה. לפי הדיווחים אמא שלו רצתה שתיוולד לה בת והתאכזבה עמוקות כשנודע לה שנולד לה בן.

2) בגיל 27 המינגווי נתן לעצמו את הכינוי “פאפא”.

3) במלחמת העולם הראשונה היה המינגווי נהג אמבולנס בצלב האדום, הוא נפצע מפצצת מרגמה באיטליה ולמרות הפציעה הצליח לפנות תחת אש כבדה שני חברים למקום מבטחים. על מעשה זה העניקה לו ממשלת איטליה מדליית כסף.

4) המינגווי היה שתיין אגדי: הוא היה שותה 2-3 בקבוקי ליקר ביום וגם יין עם הארוחות.

המינגווי בצעירותו

5) ב-1921 נשלח ככתב זר של “טורונטו סטאר” לפריז והתרועע שם עם אישים ספרותיים בולטים כמו הסופרת ופטרונית האמנות גרטרוד סטיין, המשורר עזרא פאונד, הסופר האירי ג’יימס ג’וייס והסופר האמריקאני סקוט פיצ’ג’רלד. המינגווי וג’וייס היו חברים לשתיה בפריז. ג’וייס היה צנום וקטן ואילו המינגווי רחב וגבוה; כשהם היום יוצאים לשתות, ג’וייס היה משתכר, מתחיל בקטטה עם בחור גדול ממנו בבר ואז מסתתר מאחורי המיינגווי וצורח “תטפל בו, המינגווי, תטפל בו!”

6) את מלחמת העולם השנייה סיקר המינגווי כעיתונאי, ובמסגרת זאת, טס בכמה משימות של חיל האוויר המלכותי והיה בפלישה לנורמנדי ובשחרור פריז.

7) אחרי המלחמה הוא עבר לגור בקובה ושקע בדיכאון. כשעלה פידל קסטרו לשלטון בקובה, נאלץ המינגווי לעזוב והוא השתקע בקטצ’ום, איידהו.

8) המינגווי ניסה להתאבד כמה פעמים בחייו. לפי חברו א.אי. הוטצ’נר, פעם אחת הוא ניסה להתאבד על ידי כניסה לתוך מסלול המראה של מטוס פרופלור. פעם אחרת הוא ניסה לקפוץ ממטוס באמצע טיסה. הנסיונות האלה לא הצליחו אבל בגיל 62, אחרי שניסה טיפול בהלם חשמלי שלא הפיג את הדיכאונות שלו, הוא מת אחרי שירה בראשו ברובה ציד. את הרובה, אגב, הוא קנה מ”אברקומבי& פיצ'” שבאותה תקופה הייתה חנות לציוד מחנאות וכלי נשק.

9) אחדים מבני משפחתו של המינגווי התאבדו גם הם בניהם אביו, אד, אחיו ואחותו, לסטר ואורסולה ונכדתו מרג’וס.

10) במשך חייו המיינגווי גר באוואק פארק, קנזס סיטי, איטליה, טורונטו, שיקאגו, פריז, קי ווסט, קובה ואיידהו. בנוסף הוא טייל לעיתים קרובות באוסטריה, ספרד, אפריקה ומערב אמריקה.

מספריו: הזקן והים (1952), למי צלצלו הפעמונים (1940), איים בזרם (1970), יש ואין (1937), גן העדן (1986), וזרח השמש (1926), הקץ לנשק (1929), חגיגה נודדת (1964).