פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק של קורא בספרים (מוזמנים להצטרף אליה).

1. לאחרונה ראה אור ספרך "אוצר מילים – שיחות עם מיטב הסופרים מהארץ ומהעולם" בהוצאת עם עובד. מה הביא אותך לכנס את שלל הראיונות האלה לספר דווקא עכשיו?

הספר התבשל בתודעתי במשך הרבה שנים. בשלב מסוים הרגשתי שהצטברו אצלי הרבה חומרים מעניינים ומפרים, פרי עבודתי העיתונאית שבה זכיתי לפגוש ולשוחח עם הסופרות והסופרים הכי טובים שיש. בעיני הם סוג של נביאים מודרניים. דויד גרוסמן ואתגר קרת, מאיר שלו וא"ב יהושע, צרויה שלו ואורלי קסטל-בלום, וסופרים מן העולם כמו מרגרט אטווד, פול אוסטר או טוני מוריסון. רציתי להעניק פשר לשיחות האלה שהתקיימו ומתקיימות לאורך השנים, לחבר נקודה לנקודה. הכינוס שלהן לכרך אחד יוצר את המשוואה שרק הספרות יכולה לה: אחד ועוד אחד הם שלוש.

התחלתי לכתוב את הספר בתחילת 2023, ואז קרה ה-7 באוקטובר, וכל השיחות האלה, המחשבות, המילים, נטענו במשמעויות חדשות. דברים שנאמרו לפני שנים נראו כאילו נאמרו לי הבוקר. למשל כשדויד גרוסמן מדמה אותנו לשמשון המקראי, שמשתמש בכוחו בצורה יצירתית אבל לא מידתית, או כשהוא מדבר על מה קורה למדינה שאין לה גבולות ברורים והיא כל הזמן פולשת ונפלשת. או למשל כשחיים גורי מכה על חטא ואומר שהיינו צריכים לכרות ברית של אמת עם ערביי ישראל. או כשחיים סבתו מתאר את הזכרונות שעדיין חיים בו מהטנק הבוער במלחמת יום הכיפורים. כאילו הדברים ממשיכים לקרות כל הזמן.

אבל הספר הזה הוא מעבר למחשבות פוליטיות. הוא בעצם מתעסק עם המרחב הנפלא והאינסופי שנפרש בין הספרות לחיים.

 

2. מתוך כל השיחות, יש משפט או רגע שזכורים לך במיוחד? משהו שנגע בך באופן אישי או שתפס אותך דווקא בחזרה אל ראיונות ישנים?
מאיר שלו גרם לי לצחוק כשדיברנו על אלוהים. זו היתה שיחה על הספרים שכתב על התנ"ך, ושאלתי אותו איזו מין מערכת יחסים יש לו עם אלוהים. הוא ענה: "אני לא חושב שיש לנו יחסים. תפיסת העולם שלי היא שגם אם הוא קיים, הוא לא מתעניין בי. אולי יש אנשים שהוא מתעניין בהם, בי הוא בוודאי לא מתעניין".

 

3. בתור חובבי ספרות, אנחנו מתעניינים כמובן גם ברכילות ואנקדוטות. יש דברים שקרו במהלך השיחות, לקראתן או אחריהן וזכורים לך במיוחד? דברים משעשעים, מרגשים או סתם מוזרים?

אני זוכרת נסיעה סהרורית עם אורלי קסטל-בלום במכוניתה, כשהיא מנווטת אותנו לשכונות הצפוניות החדשות של תל אביב – ב"טקסטיל" היא נטפלה, ובצדק, לתל ברוך צפון. והיא הביטה סביבה נדהמת, ובעיקר השתאתה נוכח דקלי הקוקוס, היא לא הבינה מה הם עושים שם, בתל ברוך צפון. שמחתי להיות שותפה לאובססיה הקטנה הזאת שלה.

 

ועכשיו לשאלון הקבוע של קורא בספרים על העדפותייך הספרותיות:

4. מה הם הספרים האהובים עליך?

ספר בראשית הוא יצירת מופת – שיאה בסיפור יוסף ואחיו. סיפורי האבות והאימהות נוגעים ללבי, אני מרגישה שהם קרובי משפחה רחוקים שלי.

אני אוהבת כמעט כל מה שכתב עגנון, אוקיאנוס של חוכמה ומסתורין.

"אור באוגוסט" של ויליאם פוקנר הוא רומן משוכלל ומהפנט גם בגלל סגנון זרם התודעה והתחכום שבמסירת הסיפור, וגם בגלל העלילה והדמויות, שמתקיימות אי שם בעיירה ג'פרסון במחוז הבדיוני יוקנפטופה בדרום ארצות הברית, עם טיפוסים דרומיים פרוסטסנטים שעסוקים בשאלות של גזע, דת, גורל. זה כביכול סיפור רחוק, אבל למעשה קרוב מאוד.

אני אוהבת את שירת ביאליק, אלתרמן, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, זך, עמיחי.
יש עוד.

 

5. מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

כל ספרי אריך קסטנר. עד היום כשאני קוראת ספר שלו אני בוכה. יש בהם מבט חומל על בני אדם. "אורה הכפולה", "35 במאי", "אמיל והבלשים", "פצפונת ואנטון".

 

6. מהו הספר האחרון שקראת?

"תהום אל תהום קורא" של רחל אליאור. רשימות ומאמרים על ספרות וספרים שכתבה אליאור, שהיא פרופסור למחשבת ישראל, מומחית למיסטיקה יהודית, קבלה, חסידות. המאמרים שלה על ספרות כתובים עם הרבה ידע, חוכמה, עומק, זו קריאה מרחיבת אופקים.

7. איזה ספר גרם לך לתהות 'על מה המהומה'?

"נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. זה רומן שמסופר בגוף ראשון מפיו של קצין אס-אס. הבנתי את התעוזה שבכתיבה, אבל לא יכולתי ליהנות ממנה. אני מתנגדת להתענגות הזאת על הרוע והגועל, ולא מצאתי בה ערך מוסף.

8. איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

אני מאוד נהנית מספרות צ'כית שקצת נשכחה בשנים האחרונות. רות בונדי היתה מתרגמת נהדרת מצ'כית. כל כך נהניתי וצחקתי מהספרים של בוהומיל הראבאל , "שירתתי את מלך אנגליה" או "בדידות רועשת מדי". הוקסמתי מ"לחנך נערות צ'כיות" של מיכאל וויווג. כמובן מילן קונדרה. התיאורים האירוניים והעדינים של מציאות חיים בחברה קומוניסטית, אבל עם גיבורים חיוניים שיש בהם חירות פנימית – זה רב קסם. שווה לחזור אליהם.

9. ספר שנתן לך השראה?

ספר הטאו של לאו צה. תמיד ליד המיטה. בתרגום של ניסים אמון. הנה דוגמא: "לפיכך שרוי החכם באפס מאמץ / ומטיף ללא מילים / רגוע ונינוח / שלו ופתוח / אלף דברים / ללא הפסקה / עולים ונופלים / ולו יש סבלנות לכולם. / יוצר אך לא מחזיק / כיוון שאינו תובע זכות לעצמו / לא ניתן לקחת ממנו אותה".

10. ספר עיון מומלץ?

"החיים הנסתרים של העצים", ספר מקסים שכתב יערן גרמני ושמו פטר ווֹלֶבֶּן. מתברר שעצים מתקשרים זה עם זה, דואגים זה לזה, דרך השורשים, דרך קולות. לעצים יש רגשות, זכרונות, אם נכרת לידם עץ שכן, הם אבלים עליו וממשיכים להזין את הגזע הכרות עד שלפעמים הוא מצמיח שוב עלים. וולבן מתאר את היער כרשת חברתית פעילה ולגמרי סוציאלית. זה כל כך נוגע ללב ויש לנו כל כך הרבה ללמוד מהם.

11. ולסיום – איך את בוחרת אילו ספרים לקרוא?

כמו כל דבר בחיים, זה שילוב של צרכים ומצבי רוח. היות שאני גם עובדת עם ספרים, לעתים קרובות אני קוראת ספרים חדשים שאני מתכננת לכתוב עליהם. מלבד זה, אני נעה בין קריאת תיאוריות ספרותיות ובין קריאה פרוזה ושירה, מרימה את מה שקורץ אלי מהמדף או משולחן העבודה, או ממעמקי הזיכרון.