שאלון תרגום: מיכל קריסטל על האנתולוגיה "גורמים חתרניים: סיפורים מארגנטינה" (הוצאת לוקוס)

פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק של קורא בספרים (מוזמנים להצטרף אליה).

1. לאחרונה ראתה אור האנתולוגיה "גורמים חתרניים: סיפורים מארגנטינה" בתרגומך מספרדית (הוצאת לוקוס). נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

הקושי הראשון, עוד לפני התרגום, היה איסוף הסיפורים: חיפשתי סיפורים ברשת, לפי הנושא – תקופת הדיקטטורה בארגנטינה בשנים 1976–1983, שבמהלכה נחטפו, עונו והועלמו כ־30,000 איש ואישה – ולפי שמות של סופרים וסופרות שכתבו עליו. כמו שקורה בחיפושים כאלה, אתר הוביל לאתר, והמסע היה ארוך ולפעמים מפרך. קראתי הרבה, ממה שהיה זמין ברשת, ומתישהו גם הגעתי לבואנוס איירס ושם ישבתי בספרייה הלאומית ובמרכז ההנצחה ex-ESMA והשלמתי קריאה בספרים שלא הצלחתי למצוא אונליין.

בנוגע לתרגום עצמו – את הספרדית אני מכירה מהבית, היא שפה חיה באוזניי, וכשאני קוראת בה אני כאילו שומעת את ההורים, הדודים, חברי משפחה, עם הניגון האופייני הזה שיש לארגנטינאים. את הניגון הזה – ובוודאי את תחושתי האישית ואת הסנטימנט – אי אפשר להעביר, אבל ניסיתי לשלב פה ושם, במיוחד בפיהן של דמויות שמלכתחילה הדיבור שלהן מאוד מקומי, טיפוסי, כמה דרכי מבע או מבנים שמשמרים משהו מזה. וגם את הדיבוריוּת הנוכחת מאוד בלשונם של חלק מהסיפורים.

קושי אחר היה כרוך בעיסוק בנושא. אומנם כשהייתי משוקעת בתרגום עצמו הייתי קצת מרוחקת, ומוגנת מהאפקט המטלטל של המסופר, אבל כל החשיפה, גם בתהליך חיפוש החומרים, גם בקריאות הראשונות והאחרונות, לא הייתה דבר קל, אפילו שהנושא מוכר לי כבר שנים רבות. הסיפורים עצמם, אולי כדאי לציין, רובם נוגעים בזוועות בדרכים עקיפות, ומעבירים את האימה כמו שספרות יודעת לעשות.

2. היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

קשה לבחור, אוכל לציין במיוחד את שני הסיפורים של לואיסה ולנסואלה, סופרת מעולה, שככל הידוע לי יצירתה לא תורגמה לעברית עד כה. אהבתי גם את "גיהינום גדול" ואת "כלב שחור" – שניהם סיפורים שמתרחשים בעיירות נידחות, טיפוסיות מאוד. ב"כלב שחור" ערעור אמינותה של הדמות הוא ממש מלאכת מחשבת, מאוד נהניתי לגלות את זה במהלך התרגום. שני הסיפורונים מאת איידה בורטניק כתובים באיזה תדר אחר, אחד כללי מאוד, ומטאפורי, השני נאיבי בנימה, ושניהם אלגוריים מכורח – הם נכתבו בעצם ימי הדיקטטורה ופורסמו במגזין חתרני. ולא אוכל שלא להזכיר את הסיפור הממוארי "המלמול", העוסק בשתיקה, הכחשה והצדקה, והרלוונטיות שלו מהדהדת.

3. כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

אני לא מחשיבה את עצמי מתרגמת, כלומר במקצועי. "גורמים חתרניים" הוא התרגום הראשון שלי, והגעתי אליו מתוך העניין שלי בנושא, והרלוונטיות שאני חושבת שיש לו למציאות החיים שלנו.

המחשבה לתרגם את הסיפורים בעצמי באה לי משנים של עריכת לשון ותרגום (שזה המקצוע שלי), שקדם להן עיסוק בתרגומי המקרא העתיקים בשנותיי בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. אז גם השתתפתי בקורסים של לימודי תרגום, מהצד התאורטי. כלומר הייתי קרובה לתחום שנים רבות, וכשרציתי לעשות מעשה ולהביא את הסיפורים מהדיקטטורה בארגנטינה לקוראות ולקוראי העברית, עלה בדעתי לעשות את זה בעצמי. ככה הגעתי אל התרגום.

4. יש מתרגם/ת שמהווה השראה עבורך או אהוב/ה עליך במיוחד?

בשנים הרבות שאני עורכת לשון ותרגום עבדתי עם מתרגמים ומתרגמות רבים, בעיקר בהוצאת "לוקוס", ומכולם התרשמתי לטובה, יש הרבה מתרגמות ומתרגמים מקצועיים מוכשרים מאוד, וזה משמח.

מספרים שקראתי להנאתי זכורים לי במיוחד התרגום היפה להלל של אמציה פורת ודינה מרקון ל"והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב, והתרגום המבריק והמהנה של ארז וולק ל"שבע הפונקציות של השפה" של לורן בינה.

5. ללא קשר לספרים שתרגמת – מהם הספרים האהובים עליך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

ואי, כל שאלה קשה מקודמתה  אני לא חושבת שיש לי "ספרים אהובים". אני קוראת לא מעט – ולצערי זוכרת מעט מאוד. אבל כל ספר שאני קוראת עד הסוף הוא טוב בעיניי. לאחרונה קראתי את "שבע מידות רעות" ואת "קנאת סופרות" של מאיה ערד ונהניתי, וגם את "החוחית" מאת דונה טארט, את "נפילת סוכר" מאת אוריאן זכאי, ואת "ריבועים פתוחים" מאת ערן בר־גיל.
ומהעבר הרחוק יותר אני זוכרת לטוב למשל את סיפורי הקובץ "שלוש סופרות דרומיות" (פורטר, מק'קלרס ואוקונור), את "אינדיאני על ההר" מאת חורחה איקאסה, את "הביתה" מאת אסף ענברי, את "הנה בא העלעול" מאת מירב שטנצלר, וספרים רבים מאת שטפן צוויג וא"ב יהושע.
על השאלה השנייה אני לא יודעת להשיב.

6. ולסיום – איך את בוחרת את הספרים שאת קוראת?

אני מעדיפה ספרי פרוזה בעלי עלילה מובהקת, ושלא יהיו מד"ב או פנטזיה. אני קוראת בעיקר בדיגיטל, יש לי מינוי ב"ליבי" דרך הספרייה העירונית (חינם ומומלץ מאוד!), ויש שם מבחר נאה של ספרים, ובכללם ספרים ישנים שסביר שלא הייתי נתקלת בהם אלמלא פשפשתי (שעות) במדפי הספרייה הווירטואלית. נחמד וגם חשוב בעיניי. אני בוחרת את הספרים לפי תקציר העלילה – ולפי סופרותים שאני מחבבת, או המלצות אם קיבלתי – ומתחילה, ואם לא מוצא חן בעיניי – אני עוזבת ועוברת לספר הבא.