בגדול נראה לי שחוויית הקריאה שלי הייתה שונה משל רוב האנשים שהתייחסו אל הספר בפייסבוק או בעיתון: היו מי שאמרו שהספר מדהים וסוחף, אחד הטובים שקראו; והיו מי שהתרגזו נורא על המחברת שיצרה סיפור כדי להעביר בצורה דידקטית אידיאולוגיה של דאגה לסביבה ולחיות תוך שנאה מסוימת לבני האדם (אריק גלסנר כתב על זה ב-7 לילות).

אני בעיקר הרגשתי שהספר לא סוחף אותי כמו שציפיתי – לאורך הקריאה חשתי לא פעם את הצורך לדחוף קדימה כדי לקרוא עוד עמוד. היו קטעים יפים, רעיונות מעניינים, סיטואציות משעשעות או מעוררות מחשבה, אבל כיצירה כוללת אני לא יכול להגיד שנהניתי מהקריאה.

עם זאת, אין ספק שטוקרצ’וק הוא סופרת מעניינת (לא שהיא צריכה את הדעה שלי – היא זכתה בפרס נובל ובפרסים נוספים), ואני מודה שאני מסוקרן לגבי ספר מפורסם נוסף שלה בשם Flights שחשבתי לקרוא באנגלית, אבל ראיתי שבהוצאת אחוזת בית מתעתדים לתרגם אותו לעברית, אז אמתין לו.