כמה מילים על “לוגיקומיקס” מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס וכריסטוס ח. פאפאדימיטריו (עיצוב ואיור אלקוס פאפדטוס ואנני די דונה, מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת ספרי עליית הגג)

בשנים האחרונות יצא לי לקרוא כמה וכמה רומנים גרפיים, וזו בהחלט תוספת מרעננת ושונה לשגרת הקריאה שלי. כך שלפני הכל – אני ממליץ למי שעוד לא התנסה, לבחון את הקטגוריה הזאת ולגוון את הקריאה (אני קראתי את מאוס, פרספוליס ואי”ה 50 שהם ממוארים, ואת שני ספריה של רותו מודן שהם יותר פרוזה עלילתית רגילה – כולם מומלצים).

לוגיקומיקס משתמש בז’אנר כדי לנסות ולהציג שאלות פילוסופיות ומתמטיות מסוימות דרך סיפורו של ברטרנד ראסל – פילוסוף ומתמטיקאי שפעל במאה ה-20 והשפיע רבות על התחום. אבל לא מדובר בביוגרפיה של ראסל, וגם לא בספר לימוד או ספר עיון שעוסק במתמטיקה ופילוסופיה. בראש ובראשונה יש כאן סיפור, שאליו נכנסים גם יוצרי הקומיקס, כשמדי פעם הם עוצרים את סיפורו של ראסל וחושפים בפני הקוראים את הלבטים שלהם לגבי הסיפור והצגתו. כותרת המשנה של הספר היא “החיפוש אחר האמת”, אבל גם זו הגדרה מעט חמקמקה, וככל שאני חושב על זה יותר אני מבין שקצת קשה לתאר מה יש בספר הזה למי שלא קרא, אלא אם מתחילים לספר את כל מהלכו.

אז במקום לתאר את הספר אני פשוט אעבור להתרשמות שלי ממנו. אהבתי את הספר בסך הכל – היו בו דברים מעניינים וגם האיורים יפים מאוד, ובמיוחד אהבתי את האופן שבו הוא נסגר ואת הקשר שעשו היוצרים בין הפילוסופיה של ראסל ובני תקופתו, למחזות יוניים שנכתבו יותר מאלפיים שנה לפני כן.

לגבי הדברים שפחות אהבתי – לא היה משהו ספציפי, אבל אני לא יכול להגיד שבחוויה הכוללת נסחפתי ונשאבתי ונהניתי מכל רגע. אני חושב שלפעמים הרגשתי שמשהו בסיפור ובאיורים גולש לנימה מעט ילדותית או שטחית (יכול להיות שזו בעיה מסוימת של המדיום שמושך לכיוון הזה); וגם היה לי קשה עם היחס של כמה דמויות לנשים בחייהם, אבל אין פה אשמה של היוצרים – זאת הייתה המציאות והם לא ניסו לייפות אותה.

על כל פנים, אני חושב ששווה מאוד לקרוא את הספר הזה – הוא מיוחד, מעניין, מעורר מחשבה, ויחסית לכל הנושאים כבדי המשקל שנדונים בו, הוא קל ונעים לקריאה (לא מעט בזכות הפורמט).