בקצרה על “ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל” מאת ביל ברייסון (מאנגלית יכין אונא, הוצאת כנרת זמורה דביר)

אתחיל מכך ש”ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל” הוא ספר טוב ומעניין, שמצליח לשלב בין שפה קריאה וקולחת לעומק מסוים שלא אופייני לרוב הספרים שמנסים לסכם תחום עצום בספר אחד.

הבעיה בספרים כאלה היא כמובן השאלה מה בכלל נשאר לך בראש אחרי קריאה של כל כך הרבה מידע מתחומים שונים. התשובה היא שכנראה מעט מאוד, אבל גם ספרי פרוזה שקראתי לרוב לא ממש השאירו לי בזכרון יותר מאיזו תמונה או שתיים מהעלילה.

השם של הספר, אגב, מעט מטעה; אפשר היה לדמיין אולי שזה יהיה ספר שסוקר את ההיסטוריה האנושית מראשיתה ועד ימינו, אבל האמת היא שזה בעצם ספר על ההיסטוריה של המדע; ביל ברייסון חקר תחומים שונים של מדע (גיאולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה) ומביא את ההתפתחויות שקרו בתחומים מסוימים והדרך שבה הן אפשרו לנו להבין משהו על כדור הארץ בפרט ועל היקום שאנחנו חיים בו בכלל.

על כל פנים, זה אמנם ספר שהפרקים בו כתובים בצורה מעניינת – עם שילוב מצוין בין אנקדוטות שוליות להסברים מאירי עיניים על העניינים המרכזיים שבו – אבל לטעמי הוא ארוך מדי, ומכיוון שממילא הוא לא יכול להתקרב אפילו להכניס את ההיסטוריה הקצרה של “כמעט הכל” לכדי ספר אחד, היה עדיף לוותר על כמה פרקים שקצת גורמים לקראת הסוף להגדשת הסאה.

בשורה התחתונה “ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל” הוא ספר מומלץ ומוצלח בז’אנר המדע הפופולרי. ובכלל, הייתי רוצה שביל ברייסון יסביר לי כל דבר בעולם. איכשהו הוא יוצר תחושה שבמילים שלו אני יכול להבין דברים מסובכים שבמשך שנים לא ממש היה ברור לי במה מדובר. לא תמיד כל הדברים שהוא כותב עליהם מעניינים אותי במיוחד, אבל כמעט תמיד הם בהירים ומובנים יותר מבכל מקום אחר שהזכירו אותם.