קצרצר על “חיים שלמים” מאת רוברט זטהאלר (מגרמנית דפנה עמית, הוצאת ספרית פועלים)

(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 22/3/21)

סיימתי לקרוא את הספר הזה כבר לפני שבועיים אבל לא הגעתי לכתוב עליו, ומבחן השבועיים הוא אולי לא רע לכתיבה על ספרים – כמה הם נשארו איתך ומה אתם זוכר מהם.

ובכן, אני לא יכול להגיד ש”חיים שלמים” עשה עלי רושם עז במיוחד, כי כשאני מסתכל עכשיו על הספר שמונח לידי, אין לי שום רגש מיוחד כלפיו מטוב ועד רע. אבל בנסיון לשחזר את חוויית הקריאה, אגיד שזו הייתה קריאה נחמדה וקצרצרה, אווירה צפונית בסגנון של ספרות סקנדינבית שקראתי (פר פטרסון, ארטו פטסילינה, טאריי וסוס). בגב הספר כתוב שמדובר ב”רומן אינטימי ופיוטי על חייו של אדם, מלידתו ועד זקנתו” וזה אכן תיאור מדויק.

אני יכול להגיד שמהסופרים שציינתי לעיל, רק לארטו פטסילינה היה לי חיבור חזק (הטוחן המיילל) ואני לא בהכרח יכול להסביר במה הוא עולה על הספרים האחרים ולמה הטיפוס הבודד שלו בצפון הקר תפס אותי הרבה יותר מזה של זטהאלר ו-וסוס; ייתכן שבכלל הדברים תלויים בתזמון הקריאה ומצבו הנפשי של הקורא.

בכל אופן, אם אתם מחפשים ספר קצר עם נוף צפוני ואווירה עגמומית להעביר איתו כמה שעות קריאה, “חיים שלמים” הוא אחלה אופציה.