על “המשכוכית” מאת קוני ויליס

(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 10/3/21)

ספר חכם מאוד, אבל לפעמים קצת דידקטי. הוא מספר על חברה בשם “הייטק” שמעסיקה מדענים שחוקרים תחומים שונים, וביניהם הגיבורה שחוקרת את היווצרותן של אופנות וטרנדים. אותה חוקרת מתחברת במקרה למדען שחוקר את תיאוריית הכאוס, ובעצם הספר עובד כל הזמן על שני מישורים – המחקר של המדענים (תיאוריית הכאוס, היווצרותם של טרנדים) אל מול החיים בחברת הייטק שמשקפים בדיוק את תיאוריות המחקר, בעיקר הודות להתנהגותן הטיפשית של אנשים שמחוללת שינויים בעולם (אפקט הפרפר שמניע הכל, ובמקרה הזה במקום פרפר ישנה מזכירה עצלנית, טיפשה ומעצבנת במיוחד).

מצד אחד ויליס מציגה באופן מבריק את ההתנהגות האנושית העלובה, ואת ההשפעה האדירה שיש לטיפשיות ועדריות של פרטים על תהליכים גדולים הרבה יותר. היא שנונה וחכמה ומשעשעת מאוד. מצד שני, לפעמים הרגשתי שהיא מתרחקת מהספרות, כי רוב הדמויות שלה הן חד מימדיות וממלאות תפקיד מאוד ספציפי בכדי להציג את האבסורדיות של ההתנהגות האנושית. כלומר התרשמתי מהחכמה שלה ולפעמים אפילו רציתי למחוא כפיים על ההברקות ואופן הצגת הדברים, אבל היה גם משהו מאוד קר ביחס שלה לדמויות, משהו גס, שבשלב מסוים גרם לי להרגיש שהספר הזה מנסה בכוח להעביר לי את הרעיון (החכם) של המחברת.

לטעמי זה ספר שכדאי לקרוא כי הוא מעורר מחשבה, מצחיק, וביקורתי כלפי החברה שלנו (ביקורת שהפכה עוד יותר רלוונטית בזמן שעבר מאז שהספר נכתב, בשנת 1996). ובכל זאת, חבל שהדמויות לא היו יותר עגולות והתזה או המסר של הסופרת יותר מעודנים.

אני האזנתי לספר באנגלית, אבל הוא קיים בעברית בתרגומם של עמנואל לוטם וגפי אמיר (הוצאת כנרת זמורה ביתן).