יש כמה עוקבים שהם חברים שלי בפייסבוק וכבר שמעו אותי מדבר על הספר הזה, אז אתם יכולים לדלג 
ציינתי זאת בעבר, אבל לצורך הפוסט אספר שוב שאני עובד בשנים האחרונות בהוצאת הכורסא, ואני כמובן לא כותב פה על ספרי ההוצאה כי מן הסתם ההמלצה שלי עליהם לא תהיה חסרת פניות.
אבל הפעם מדובר בספר שאני בחרתי לכורסא בגלל שהוא כל כך הרשים אותי וריגש אותי, כך שלמעשה היציאה שלו לאור היא בבחינת המלצת קריאה אישית שלי, בדיוק כמו שאני כותב על ספרים אחרים שקראתי ואהבתי (או לא אהבתי).
אז הנה דברים שכתבתי עליו השבוע בפיייסבוק הפרטי שלי בעקבות היציאה שלו לאור, ורציתי לשתף גם פה:
*
כבר יותר משנתיים אני מחכה בקוצר רוח לרגע שבו יראה אור בעברית הספר “מתופף אחר” מאת ויליאם מלווין קלי, ועכשיו זה סופסוף קורה.
מעשה שהיה כך היה: ביולי 2018 קיבלתי מהבוסית שלי (הילית חמו מאיר, מו”לית הכורסא) מייל שבו היא ביקשה שאקרא ספר משנות ה-60 שהתגלה מחדש לאחרונה ואבדוק אם הוא רלוונטי בשבילנו.
מדובר היה בסריקה די גרועה של הספר המקורי (מה שאומר שאי אפשר לקרוא בקינדל) וכך יצא שניגשתי לשורות הצפופות בלי חשק ועם תקווה לשים את זה מאחורי כמה שיותר מהר.
אבל אז קרה הנס הזה שבשבילו אני ממשיך כל הזמן לקרוא ספרים. הכתיבה של קלי הייתה חכמה ומיוחדת מהרגע הראשון, אלא שהיא פעלה אחרת מסופרים וסופרות אחרים שאני אוהב בדרך כלל; יש בה משהו שנבנה סביבך לאט ואז לופת אותך ומייצר לפתע את תחושת העילוי הזאת שאני תמיד מחפש בספרים שאני קורא (וזה קורה לי מעט מאוד). נניח בספרים שאני אוהב במיוחד כמו “סיפורים פטרבורגיים” של גוגול או “פעמון הזכוכית” של סילביה פלאת, העילוי הזה מורגש די מהתחלה; ואצל קלי זה נבנה לאט ובהדרגה, לא לעבר שיא אחד ספציפי, אלא פשוט תוך כדי הקריאה פתאום מגיעים גלים כאלה שמציפים אותך בתחושה שאתה קורא ספרות גדולה. אם לנסות לתאר את הסגנון של קלי, אגיד שזה משהו כמו ג’יימס בולדווין פוגש את בארטלבי הלבלר של מלוויל.
אז כאמור הספר הזה יוצא עכשיו בעברית (בתרגום נפלא של רעות בן יעקב) ואני מלא סקרנות (וחשש) לגבי איך הוא יתקבל כאן. יש לי פנטזיה שזה יהפוך להיות ספר מדובר וחשוב ויעבור מפה לאוזן ויקבל התייחסויות חיוביות בעיתונות ויימכר יפה (כך הוא גם יתן לי בטחון לנסות ולהביא לכורסא עוד ספרים מהסוג הזה). ומאידך יש בי את החשש שאולי כל מה שאני הרגשתי כלפיו לא יעבור למספיק אנשים ושהוא יהיה סתם עוד ספר ליודעי ח”ן, אבל לא יותיר חותם של ממש (וכמובן לא יכסה את ההוצאות.)
אמנם אני עובד כבר יותר מחמש שנים בכורסא, אבל זה למעשה הספר הראשון שהוא ממש “שלי” במובן זה שאני בחרתי אותו ודחפתי שיצא לאור. היו עוד לא מעט ספרים שבחרתי והמלצתי עליהם, אבל אף פעם זה לא היה באופן כל כך רגשי וחד משמעי מצדי. ברור לי שהספר לא יתאים לכולם, אבל אם אתם אוהבים ספרות מורכבת וחכמה, אני חושב שיש סיכוי טוב שתאהבו אותו (לפחות) כמוני.
השאירו תגובה