(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 19/10/20)

לפעמים, כשמגיע יום שבת ואני נמצא באמצע ספר ארוך, אני מתפתה לזנוח אותו לטובת ספר קצר שאני יודע שאוכל לסיים ביום חופש אחד. כך קרה לי גם בשבת האחרונה עם “המקרה המוזר של דוקטור ג’קיל ומר הייד” – ספרון כיס שיצא בעם עובד ופיתה אותי לקרוא אותו לראשונה (גם קצר וגם קלאסיקה? מושלם).

הבעיה בקריאת הספר הזה 134 שנים אחרי שיצא לאור, הוא שכולו ספוילר אחד גדול. לאורך כשלושה רבעים מהנובלה הקורא לא אמור לדעת שדוקטור ג’קיל ומר הייד הם אותו אדם, בעוד שבעבור האדם המודרני שמותיהם כבר הפכו לביטוי שמשמעותו ברורה.

כך שהתרגשות גדולה אחת כבר נלקחה מהקורא בן זמננו, ואליה נוספה העובדה שוריאציות שונות של הסיפור הזה והדים שלו כבר הגיעו אלינו דרך יצירות שונות לאורך השנים.

ובכל זאת אני יכול להגיד שהסיפור בסך הכל נחמד לקריאה, במיוחד למי שאוהב את האווירה הוויקטוריאנית – ג’נטלמנים, משרתים וכרכרות שפועלים ברחבי לונדון הקודרת. כלומר, ספרותית הוא עשוי היטב – מלא אווירה ואפילו התפתחות עלילתית – ובסופו יש מונולוג שיכול אפילו לשמש מצע לדיון בדבר הטוב והרע בבני אדם. כמובן שבני האדם האלה הם גברים ג’נטלמנים, כי נשים לא מוזכרות כלל ביצירה (לדעתי אפילו לא כמשרתות).