בקצרה על “שארית היום” מאת קאזואו אישיגורו

את הספר “שארית היום” רכשתי עוד לפני שאישיגורו זכה בפרס נובל, אבל השילוב בין העטיפה המכוערת של העותק שלי (עטיפת הסרט) לבין גב הספר שלא עשה לי חשק מיוחד, גרמו לי לדחות את הקריאה בו עוד ועוד; עד שלפני כמה שבועות חיפשתי ספר חדש להאזין לו באודיו באנגלית, והחלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם “שארית היום” שדחיתי יותר מדי זמן.

בקצרה, “שארית היום” מסופר מנקודת מבטו של מר סטיבנס – רב-משרתים אנגלי שיוצא לנסיעה בת כמה ימים באנגליה כדי לפגוש עמיתה לשעבר; במקביל לתיאור הנסיעה, הוא מתאר גם אירועים שונים מימיו כרב-המשרתים של הלורד דרלינגטון – אציל בריטי שאירח שועי עולם בשנות ה-30 ונטה חיבה לנאצים ולגזענים אחרים.

באמצעות דמותו של סטיבנס, שמספר את הדברים באופן מאופק ושלא תמיד מודע למשמעותם, אישיגורו מבקר (ולא פעם מלעיג) את החברה הבריטית ועריכה המקודשים והנעלים כביכול.

זה אכן מהלך ספרותי חכם שמבוצע במיומנות מעודנת, אבל אני חייב להודות שהוא לא גרם לי להסחף אחריו ולהתאהב בכתיבה או בדמויות.

כלומר, אני מעריך את הביקורת החכמה ואת העידון הספרותי, אבל ברמה הבסיסית יותר אני לא יכול להגיד שנהניתי מאוד מהקריאה. היו רגעים מעניינים, חכמים ואפילו משעשעים, אבל בשאר הזמן הייתי די שווה נפש אל מול הספר.

* אני כאמור האזנתי לספר באנגלית, אבל הוא תורגם לעברית בידי צילה אלעזר וראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

** בכוונה השתמשתי בתמונה של עטיפת הסרט, כי התייחסתי לזה בדברים שכתבתי, אבל יש לספר גם עטיפה אחרת, נורמלית.