בקצרה על “קדמת עדן” מאת ג’ון סטיינבק

את “קדמת עדן” רציתי לקרוא מזמן (גם כי הוא ספר ידוע וחשוב וגם כי קיבלתי עליו המלצה חמה מידידה), אבל העובדה שהוא ארוך מאוד בשילוב עם העותק הישן והלא מזמין שהיה לי בבית גרמו לי לדחות את הקריאה שוב ושוב. בסופו של דבר החלטתי להאזין לו כספר שמע באנגלית, וכך יצא שביליתי את השבועות האחרונים איתו (כ-25 שעות האזנה).

אתחיל ואומר שמדובר בספר מצוין, ודי מהנה לקריאה/האזנה. הוא רחב יריעה ומשלב סיפורים של לא מעט דמויות, והכל כתוב בסגנון הסטיינבקי – מעין משהו דרומי (דרום ארצות הברית), מעט איטי, פשוט במובנים רבים, אבל עם שכבות רבות שיוצרות את העומק והתחכום.

בהשוואה ל”ענבי זעם” שקראתי לפני כמה שנים, קדמת עדן פחות עוסק בפן הכלכלי וניצול האנשים הפשוטים (אם כי התמה הזאת קיימת שם), ויש איזו התמקדות בנפש האדם, בגורלו (האם נגזר מראש או נתון בידיו) וביחסים המשפחתיים.

מחיפוש ברשת נראה שהתרגומים לעברית (אני מצאתי שניים) מאוד ישנים, כך שייתכן שמי שיכול – עדיף לו לקרוא או להאזין באנגלית; האנגלית לא קשה במיוחד לדעתי (הקושי הגדול יותר הוא אורך הספר).

לגבי דברים ששמים לב אליהם בקריאה מודרנית – הדמויות הנשיות הרבה יותר חזקות ואסרטיביות מאשר הדמויות הגבריות, אבל גם הרבה פחות עמוקות ואחת מהן לפחות היא רעה חסרת-לב; וכיוון שהסיפור עוסק במרכזו בסיפור התנ”כי של קין והבל, אפשר גם לראות את האישה חסרת הלב כחווה/לילית.

על כל פנים אני נהניתי מאוד מהספר – גם מהשהות הארוכה באיזורי הספר של דרום ארה”ב (בהתחלה בפלורידה ואז בקליפורניה) וגם מהעלילה והדמויות, שביליתי איתן 25 שעות האזנה והן גרמו לי להזדהות, לסלוד ולהרהר על החיים.

מומלץ.