כמה מילים על “מפגש עם חוליית הבריונים”, “מחלוקת המשיח” ו”דוקטור מריגולד”

(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 6/4/20)

מפגש עם חוליית הבריונים / ג’ניפר איגן (מאנגלית יואב כ”ץ, הוצאת עם עובד)

אתחיל בכך שמדובר בספר מצוין ומומלץ לקריאה. למי שלא קרא, “מפגש עם חוליית הבריונים” בנוי כך שכל פרק מתרכז בדמות אחרת, אבל הדמויות קשורות ביניהן באיזשהו קשר, והדמות המרכזית בפרק אחד יכולה להיות דמות משנית או מאד משנית בפרק אחר. כך אט אט נבנה איזה עולם של אמריקאים לבנים ומזדקנים שחייהם מלאים בהחמצות. בתוך כל אלה יש קטעי פרוזה יפים מאוד ותובנות מעניינות של הדמויות, ובקיצור – זה ספר יפה ומעניין.

אבל היו לי גם בעיות איתו (איך לא). הדבר הראשון שאופייני לספרים אמריקאים רבים מהדור האחרון, וזה משהו שלא תמיד קל להסביר אותו, זו מהוקצעות יתר של הכתיבה. אתה מרגיש כאילו הכל נבנה ונכתב באופן מדויק ו”נכון”, כולל התובנות היפות. כתבתי עכשיו כמה משפטים ומחקתי כי אני מרגיש שאני לא מצליח לנסח בדיוק את הבעיה פה, אבל אני מקווה שמי שקרא את הספר הזה וספרים מהדור הזה של הסופרים האמריקאים אולי יצליח להבין למה אני מתכוון.

בעיה שניה והיא אישית שלי ולא בהכרח קשורה לספר: אני לא כל כך אוהב כתיבה פוליפונית – כלומר שבכל פרק יש גיבור אחר או קול דובר אחר. זה תמיד מונע ממני להתחבר עד הסוף לספר. אחד הדברים שאני אוהב בספרות זו האפשרות להתחבר לדמות וללוות אותה בחייה ובמחשבותיה; וכאן, בכל פעם שהחלה ההרגשה הזאת, הפרק נגמר ועברתי לדמות אחרת. זה קצת כמו להתחיל בכל 30-40 עמודים ספר חדש (גם אם בהמשך ה”ספר החדש” יהיה חיבור לספר הקודם).

וכך קרה שמאוד הערכתי את הספר הזה, והיו בו קטעים יפהפיים ובאופן כללי מדובר במלאכת מחשבת, אבל הוא לא יהפוך לאחד הספרים האהובים עלי, כי לא התאפשר לי להתחבר אליו רגשית עד הסוף.

אז כאמור אני ממליץ לקרוא אותו – הוא מעניין וחכם ומרשים – אבל הוא לא יכנס לטופ 10 שלי (אולי לטופ 100).

מחלוקת המשיח / ישראל קנוהל (הוצאת כנרת זמורה דביר)

בשנים האחרונות אני מתעניין בביקורת המקרא ובעיקר בשילוב שלה עם ארכיאולוגיה (כלומר הפן ההיסטורי של מה שמתואר במקרא) ובעקבות העניין הזה יצא לי לקרוא שני ספרים של ישראל קנוהל, שהתעכבו בעיקר על עניין ראשיתו של עם ישראל (אהבתי יותר את הספר “איך נולד התנך” שלו).

לכן כשעלה לאייקאסט הספר החדש של קנוהל – מחלוקת המשיח – מיד התחלתי להאזין לו.

ובכן, אותי באופן אישי הוא פחות עניין מקודמיו – כי מקורות דמותו של המשיח פחות מעניינים אותי – אבל כמו תמיד בספרים מהסוג הזה, היו דברים מעניינים ומעוררי מחשבה לאורך הדרך.

כהדיוט בתחום, אחת הבעיות שלי עם הספרים של קנוהל זה שישנם חלקים נרחבים מדי שמוקדשים לנסיון להוכיח את טענתו דרך פסוקים ומקורות שונים, וזה הופך את הקריאה למעט אקדמית מדי. כיוון שזהו לא מאמר אקדמי ולא ספר מחקר אלא ספר שמיועד לקהל הרחב, אני חושב שאפשר היה לצמצם את כמות הדוגמאות וההוכחות לטיעוניו ולספר סיפור יותר זורם ומסביר פנים.

בקיצור – זה ספר שמתאים לטעמי למי שממש מתעניין בנושא, אבל בעיני פחות לקהל הרחב.

דוקטור מריגולד / צ’ארלס דיקנס (מאנגלית: יותם בנשלום, הוצאת תשע נשמות)

בחודשים האחרונים, בכל פעם שאני מפרסם מקבץ כזה של התרשמויות קריאה, אחד מהספרים שאני מתייחס אליהם משתייך לקטגוריית “הספרים הדקיקים עם סיפורים/נובלות שנכתבו במאה ה-19 ו/או תחילת המאה ה-20”. הסיפור הזה של דיקנס הוא אחד מאלה, וכמו אחיו לקטגוריה, גם הוא ענה על הצורך שלי לקרוא ספר קצר בכמה שעות – ספר שיקח אותי לרגע למקום אחר, יהיה נעים לקריאה וגם יסתיים מהר.

“דוקטור מריגולד” מספר על סוחר במוצרי יד שנייה, שנודד ברחבי אנגליה ומשתמש ברטוריקה הזאת של תגרן בשוק כדי להגיד דברים גם על בני האדם והעולם (יש גם עלילה שקשורה באימוץ ילדה מוזנחת – כמו שדיקנס אוהב – אפשר להגיד ילדה יד שנייה, שתהפוך לבבת עינו).

כמו רוב אחיו לקטגוריה, גם “דוקטור מריגולד” הוא לא ספר חובה או ספר שחשוב לקרוא, אבל נחמד לקרוא אם יש לכם כמה שעות פנויות.