כמה מילים על “הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה”, “ג’ים הילד” ו”חייו המשונים של אלפרד נובס”

 (פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 30/1/20

)

הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה / ג’יילס מילטון (מאנגלית: סמדר ויוסי מילוא, הוצאת כתר).

זה ספר שמורכב מאנקדוטות היסטוריות שכתובות בקצרה (כל אנקדוטה היא בערך 2-3 עמודים) והוא היה חמוד מאוד ומהנה לקריאה. התחלתי לקרוא את הספר הזה לפני המון זמן, ובערך פעם בשבוע קראתי אנקדוטה אחת או שתיים. עם זאת, אני לא בטוח עד כמה המידע בספר מדויק; למשל מתואר שם יום מותו של סטלין, ובמקרה באותו שבוע ראיתי ראיון עם הפרופסור להיסטוריה יהושע רובינשטיין שכתב את הספר “הימים האחרונים של סטלין” ותיאר כמה פרטים באירוע באופן שונה ממה שכתוב בספר, כמו בקשר למי היה האדם שבסופו של דבר נכנס לבדוק מה קורה עם סטלין וגילה אותו שוכב על הרצפה עם שבץ. בספר מדובר על סגן מפקד הדאצ’ה לוזגצ’וב ואילו רובינשטיין דיבר על אשת משק בית שעבדה עבור סטלין במשך שנים. אני מניח שמילטון הסתמך על מקורות ואולי הם לא היו מעודכנים או דבר מעין זה. בכל אופן אני לא חושב שזה באמת משנה, כי גם אם ישנם אי דיוקים פה ושם, הסיפורים עצמם קרו ורובם מעניינים וכתובים בצורה מזמינה לקריאה.

אשמח לקרוא עוד ספרים כאלה עם אנקדוטות היסטוריות שכתובות בקצרה, אז אם אתם מכירים תמליצו לי בתגובות.

ג’ים הילד / טוני הארלי (מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת עם עובד)

ספר ששמעתי באודיו והיה לי נחמד לשהות בעולם שהוא מייצר במשך 4 ומשהו שעות הקראה; מדובר על ילד יתום מאב שחי בעיירה קטנה בארה”ב של תחילת המאה ה-20, ומתאר את החיים עם דודיו, אמו והילדים בבית הספר. מהצצה בביקורות שנכתבו על הספר נראה שהמבקרים בארץ התרשמו מאוד ממנו, ואני מודה שביחס אליהם אני הרבה פחות נלהב – כלומר נהניתי מהספר, אבל לא נפעמתי מהכתיבה או ממהלכי העלילה. הוא הזכיר לי במובן מסוים את “הקומדיה האנושית” סארויאן – עוד ספר שנהניתי מהאווירה בו אבל לא נפעמתי כמו קוראים אחרים. לסיכום: אחלה ספר להעביר איתו שבת, אבל לא חובת קריאה.

חייו המשונים של אלפרד נובס / ג’ורג’ מור (מאנגלית: ארז וולק, הוצאת זיקית)

עוד ספר שהיה לי נחמד לקרוא (טוב, גם כי הוא נורא קצר!). הוא כתוב בצורה דומה ללא מעט נובלות קלאסיות (המספר מתאר למישהו אחר סיפור מעברו על אותו אלפרד נובס ורק אז אנחנו נחשפים לעלילה המרכזית, וגם משהו בצורת הכתיבה – אני אוהב את הסגנון הזה, יש בו משהו שמרגיע אותי), אבל עוסק בנושא מפתיע במידת מה: אישה שהחליטה לחיות כגבר בעיקר מתוך רצון להתקדם כלכלית, ובשלב שאנחנו פוגשים אותו בסיפור (את אלפרד נובס), הוא מבין שהוא היה רוצה לחיות בזוגיות עם אישה כי הוא נורא בודד (וזוגיות עם גבר לא אפשרית כשהוא מחופש לגבר).

אין לי מושג איך הסיפור הזה מתקבל אצל מי שעוסק במגדר, אבל מה שמעניין פה לדעתי זה העיסוק בשאלות מגדריות וכלכליות-חברתיות בדרך מאוד אגבית; אלפרד נובס הפך לגבר מסיבה תועלתנית, כי הבין שבתור אישה אפשרויותיו מוגבלות (וזו פרקטיקה שקרתה לא מעט פעמים בהיסטוריה), ומאותן סיבות תועלתניות הוא עכשיו מחפש אישה לזוגיות, ולכן יש תחושה שקוראים ספר על גיבור שנקלע לסיטואציות ולא על דמות מבולבלת או מיוסרת מינית/מגדרית שמנסה לפלס את דרכה בעולם או דמות פמיניסטית אקטיביסטית שקובלת כנגד סדרי החברה. כלומר, זו דרך אגבית ומרוככת להרהר בסוגיות האלה, מבלי שהוצהר על כך מראש. אין לי מושג איך קיבלו את הסיפור כשהוא פורסם, בתחילת המאה העשרים, אבל אני בהחלט חושב שטכניקת הסיפור של מור מאפשרת גם לקוראים שמרנים לקרוא את הספר בלי להרגיש אי נוחות.