(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 6/7/19)
כמו שסיפרתי פה בשבוע שעבר, הספר השני בפרוייקט המתחדש שלי לקריאת ספרות עברית עטורת שבחים, הוא רביעיית רוזנדורף מאת נתן שחם.
למעשה זה ספר שכבר התחלתי בעבר, אבל זנחתי אותו מאותן סיבות שדיברתי עליהן בפוסט הקודם – קושי כללי עם ספרות עברית קלאסית, עם השפה הפתלתלה שלה והנטייה שלה להעדיף תיאורים רבים על חשבון עלילה.
אבל הפעם חזרתי נחוש יותר, וסיימתי את הספר.
“רביעיית רוזנדורף” מתאר את חייהם של ארבעה נגנים ברביעיית כלי קשת בארץ ישראל המנדטורית (סוף שנות ה-30 של המאה הקודמת); הוא בנוי מחמישה חלקים, כשכל חלק מתואר מנקודת מבטו של אחד מחברי ההרכב, והחלק האחרון מובא מנקודת מבטו של הסופר אגון לוונטל, שצפה בחבורה הזאת והוא כביכול זה שכתב את הספר שלפנינו.
כמו הספר הקודם בפרוייקט המחודש שלי, גם הפעם האזנתי לספר ולא קראתי אותו, מה שאפשר לי להתגבר על חבלי הלידה ההתחלתיים ולהתמסר לספר. לאט לאט התחברתי לחיי הנגנים, והצלחתי ליהנות מהעולם ה… כל כך אשכנזי וגלותי הזה (לא מצאתי הגדרה יותר טובה). לא מספיק שהדמויות הן של נגנים קלאסיים מוצלחים ולפיכך גם קפדנים, כולן גם ממוצא גרמני, מה שמוסיף להן גם איזו קפיצות והתנשאות מסוימים.
אני מניח שחובבי מוזיקה קלאסית זוכים ליהנות מעוד שכבה ברומן, שפחות נוגעת לבורים בתחום הזה – כשמתוארות יצירות של היידן, בטוהבן, באך וכד’, אני יכול ליהנות עד רמה מסוימת מהתיאור, אבל אין לי את הידע המקדים כדי לחוש את המוזיקה בעצמותיי ואולי לזהות קשרים בין היצירות לתודעת הדמויות.
דבר מעניין שכן שמתי אליו לב (ואף כתבתי עליו פה בקבוצה לפני כמה שבועות), הוא שכל הדמויות בספר למעשה מדברות בגרמנית; יש לכך אינספור עדויות ורמזים, וזה מתברר סופית כשאנחנו מבינים שכל מה שקראנו נכתב כביכול על ידי סופר גרמני. הסיבה שזה מעניין, כי יוצא בעצם שקראנו ספר מקור שנכתב כאילו הוא תורגם (לא מצאתי מחיפוש קל ברשת התייחסות כלשהי של שחם לאלמנט הזה, אבל אשמח לשמוע בתגובות אם הייתה כזו).
כשכתבתי שאני קורא את “רביעיית רוזנדורף” כמה אנשים כתבו פה בתגובות שזה הספר האהוב עליהם או אחד הספרים הכי יפים בעברית, ואני אמנם מסכים שהוא יפה, בנוי לעילא, ויוצר חוויה אסתטית מיוחדת, אבל אני לא יכול להגיד שהוא יהפוך לאחד הספרים האהובים עלי. נהניתי מלא מעט קטעים ורגעים בו, אבל כנראה שאני אמשיך להעריך אותו מרחוק ולא אכניס אותו לרשימת הספרים שאקח איתי לאי מאותגר חברתית.
// רביעיית רוזנדורף, נתן שחם. הוצאת עם עובד, 1987. 303 עמ’
אני רק באמצע הספר, וכבר הרגשתי שאני קורא יצירת מופת. ולכן התחלתי לחפש ברשת מה אומרים, חושבים ומרגישים כלפי הספר וסופרו.
יש לי ביקורת מסויימת על התיוג שלך כספר ״אשכנזי, גלותי״. אמירה זו עושה עוול לספר ולסופר. קשה לי עם התקינות הפוליטית המנסה לשכתב עולם. הספר הוא על אנשים שבמקרה הינם עולים חדשים מן האשכנז. כמו גם במקרה בתקופה ומאורותיה. לא אכנס כאן לניתוח הספר, לא מפתיע אותי שאנשים מאוד אוהבים אותו…
אני רק באמצע הספר, וכבר הרגשתי שאני קורא יצירת מופת. ולכן התחלתי לחפש ברשת מה אומרים, חושבים ומרגישים כלפי הספר וסופרו.
יש לי ביקורת מסויימת על התיוג שלך כספר ״אשכנזי, גלותי״. אמירה זו עושה עוול לספר ולסופר. קשה לי עם התקינות הפוליטית המנסה לשכתב עולם. הספר הוא על אנשים שבמקרה הינם עולים חדשים מן האשכנז. כמו גם במקרה בתקופה ומאורותיה. לא אכנס כאן לניתוח הספר, לא מפתיע אותי שאנשים מאוד אוהבים אותו…