(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך  1/7/19)

 

בשבוע שעבר פרסמתי פה שתי תהיות מו”ליות שעלו לי בעקבות קריאת כ-70 עמודים מהספר “מותה האטי של לוסיאנה ב'” מאת גיירמו מרטינס (70 עמודים מתוך 200); הספר הרשים והלהיב אותי, ותהיתי איך יכול להיות שבקושי שמעתי עליו (חשבתי שהשילוב בין שם הספר לעובדה שזה מותחן ספרותי מדי, הרחיק את הקהל).

כעת, מכשסיימתי את הספר, אני לכאורה יכול להבין טוב יותר – החלק האחרון של הספר חלש יותר ומאבד גובה, ואפשר להגיד שזו הסיבה שאנשים שקראו אותו לא רצו והמליצו עליו בכל פה. כיוון שאני עובד כבר כמה שנים בהוצאת ספרים, אני עדיין חושב ששני הגורמים שהתייחסתי אליהם אחרי 70 עמודים השפיעו רבות (יחד עם העטיפה) על כך שהספר נשאר מתחת לרדאר, אבל אין ספק שאם הספר היה מסתיים בתרועה רמה, היה סיכוי שאלה שכן קראו אותו היו מפיצים את הבשורה.

“מותה האטי של לוסיאנה ב'” מתחיל בכך שהמספר, סופר בעצמו, מקבל טלפון מלוסיאנה ב’ שאומרת לו שהיא בסכנת חיים ורוצה לפגוש אותו בדחיפות. לפני 10 שנים היא שימשה עבדה איתו זמן קצר כקלדנית לה הוא הכתיב רומן שכתב, ומאז הוא לא היה איתה בקשר. בתחילה הוא מתאר את הקשר שלו איתה 10 שנים קודם לכן, ובפרק הבא מתוארת הפגישה שלהם בהווה ובו היא מספרת לו שהיא חושבת שסופר אחר, סופר מצליח שעבדה עבורו, פועל באיטיות מחושבת לנקום בה בעקבות מקרה שקרה ביניהם בעבר.

עד שלושת רבעי הספר (עמוד 150 בערך), חשבתי שמדובר בספר מעולה ואפילו מופתי לסוגו – מרטינס מצליח לשלב בין כתיבה ספרותית מעמיקה שמכילה רבדים פסיכולוגיים ופילוסופיים על נפש האדם והמוסר האנושי, למותחן שיש בו רציחות בלתי מפוענחות. כאמור, 50 העמודים האחרונים מאכזבים מעט, ולא בהכרח בגלל הפתרון לתעלומה, אלא בעיקר בגלל תחושה כללית שהסופר בנה באמנות עלילה מורכבת ומעניינת עד נגמר לו החשק להתעסק עם הספר הזה, והוא החליט לחתור לסיום בצורה הרבה פחות מורכבת ומעניינת. יש פער משמעותי באנרגיית הכתיבה בין שני החלקים האלה, כאילו סופר אחר המשיך את העלילה וסיים אותה.

ולכן נותרתי עם תחושת החמצה מסוימת. אני עדיין חושב שזה ספר טוב, ושמרטינס הוא סופר מרשים, שעושה משהו מעניין בכך שהוא מנצל את ז’אנר המותחן כדי להפוך רעיונות פילוסופיים ותובנות פסיכולוגיות למשהו קריא ומעניין; אבל חמישים העמודים האחרונים המעט מאכזבים (הם בסדר כשלעצמם, רק לא ברמה של מה שהיה לפני כן), גורמים לי שלא להמליץ בחום על הספר – אני ממליץ במידה פושרת. כלומר, כדאי להכיר את הספר, כי הוא מהנה ומעניין, אבל הוא לא מופתי והעבודה בו לא הושלמה עד הסוף.

התרגום מספרדית של מואיז בן הראש, אגב, טוב מאוד לדעתי.

// מותה האטי של לוסיאנה ב’, גיירמו מרטיניס. מספרדית: מואיז בן הראש. הוצאת עם עובד. 204 עמ’