כמה מילים על “פרחים לאלג’רנון” מאת דניאל קיז

(פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק “מועדון הספר הטוב של הכורסא” בתאריך 16/5/19)

קודם כל אגיד שאמנם שמתי את התמונה של התרגום העברי לספר (התרגום החדש ביותר, מ-2017) אבל אני האזנתי לו באנגלית, ושמו המקורי הוא “פרחים לאלג’רנון” (אלג’רנון הוא עכבר מעבדה לבן).

שנית אציין ש”פרחים לאלג’רנון” החל בתור סיפור קצר שראה אור לראשונה בשנת 1959, ואחרי שהכה גלים הפך אותו הסופר דניאל קיז לרומן “פרחים לאלג’רנון” שראה אור ב-1966 וזכה גם הוא בפרסים. אני האזנתי לרומן ולא לסיפור הקצר.

הרומן מספר את סיפור של צ’רלי גורדון – בחור מאותגר שכלית ש”מסכים” להשתתף בניסוי שאמור לשפר פלאים את היכולות השכליות הפגועות שלו. העלילה עוקבת אחר השינויים בו ובאישיותו בעקבות הניסוי, תוך חזרה מדי פעם למקרים שקרו לו בעבר הקרוב והרחוק. הספר הוא למעשה דו”ח ההתקדמות שכותב צ’רלי לפני הניסוי ולאחריו (אלג’רנון הוא עכבר מעבדה שעבר גם הוא את הניסוי).

*
באופן כללי נהניתי מהקריאה בספר – הוא מעניין, קולח ומעורר מחשבה. למעשה הסיפור של צ’רלי גורדון הוא סוג של משל על היחסים בין חכמה, ידע, רגש ואושר; מה קורה כשמשנים את מנת המשכל של אדם באופן קיצוני – האם הוא עדיין אותו אדם? ואיך החברה מתייחסת אל אותו אדם, פעם כשהוא רפה שכל ופעם כשהוא אדם חכם? עולות כאן שאלות מעניינות על האדם, החברה, והמדע.

במובן הזה, “פרחים לאלג’רנון” הוא יצירה חשובה (וראוי שגם בארץ יותר אנשים יכירו אותו), כי הוא אחד מאותם סיפורים שאפשר להתייחס אליהם בלי סוף מזויות שונות ובתקופות שונות, כמו 1984, דון קיחוטה או האודיסאה.

*

אבל יש לי גם ביקורת.

היו קטעים בספר (מעטים אמנם אבל בכל זאת) שהרגשתי שמאכילים אותי בכפית עם איזה מסר דידקטי. במקרים אחרים הרגשתי שחלק מההתפתחויות בסיפור לא אמינות. הספר מוגדר כמדע בדיוני ולכן לכאורה מותר לו להיות לא אמין בחלק מהשינויים שקורים לגיבור – זה בדיוני ולפיכך במציאות הסיפורית השינויים האלה ייתכנו. ובכל זאת – לאורך הספר עלתה בי כמה פעמים התחושה שמהלך העניינים לא מספיק הגיוני, וכל פעם שזה קרה זה קצת הוציא אותי מתוך הסיפור. אגב, לדעתי הוא מוגדר מדע בדיוני בעיקר כי עדיין אין את היכולת המדעית לערוך את הניסוי שמתואר בספר, אבל אין בו שום אלמנט קלאסי ממה שאנחנו מכנים מדע בדיוני; לא חלליות, לא מסע בזמן, לא עולמות מקבילים ואחרים)

*

אבל למרות הביקורת המסוימת, ולמרות שלא באמת התאהבתי בספר (כמו שכתבתי לפני כמה זמן – זה קורה לי רק עם ספרים בודדים), אני בכל זאת חושב ש”פרחים לאלג’רנון” הוא רומן מעניין הן מבחינה סגנונית-ספרותית והן מבחינה פילוסופית. והכי חשוב – הוא קולח ומושך לקריאה.
אז תודה לכל מי שהמליץ לי עליו בקבוצה הזאת – אני שמח שקראתי אותו.