(פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של קורא בספרים בתאריך 24/11/18)
אני אתחיל הפעם מהסוף ואגיד ש”די כבר עם השקרים שלך” מאת פיליפ בסון הוא ספר מעולה, מרגש ומעורר מחשבה (תודה לאלעד בר-נוי ותומר בן אהרון שהמליצו עליו בנפרד, וגם לדנה פרנק שדיברה עליו ברדיו ועשתה לי חשק לקרוא אותו).
העלילה מתחילה בשנת 2007, כשהמחבר נמצא בראיון עם עיתונאית ולפתע מבחין בבחור מוכר מאוד, בחור שלמעשה היה אהבת נעוריו. הוא קורא לו ורץ אליו, ורגע לפני שהבחור מסתובב, המחבר מחזיר אותנו לשנת 1984 ומגולל את פרשיית האהבים הסודית שלו עם בחור בשם תומא אנדרייה, ואת השתלשלות העניינים מאז ועד ימינו.
למרות שהספר מעניין ומרגש כאמור, אני רוצה להתמקד דווקא בקשיים שהיו לי איתו, שקשורים אלי ולא אליו.
באופן כללי אני מחשיב את עצמי לאדם ליברלי וסובלני, אבל מדי פעם החיים מציבים לך מראה לא מחמיאה וחושפים את כל הדעות הקדומות שלך ואת חוסר הסובלנות המובנה.
הפעם הם (החיים) הציבו בפני את המראה הזאת בערך באמצע הפרק השני של “די כבר עם השקרים שלך”. אמנם אין לי בעיה עם הומוסקסואליות, ואף פעם לא הרגשתי מאוים מקיומן של נטיות מיניות כאלה ואחרות, אבל פתאום גיליתי שלא נוח לי לקרוא (במקרה הזה לשמוע) תיאורים מפורטים ומלאי תשוקה של מין הומוסקסואלי. זה היה גילוי די מאכזב. מאז התיכון ועד היום היו לי חברים הומואים קרובים, ואף פעם לא הייתה לי שום בעיה איתם ולא הרגשתי שום תחושת דחיה. והנה פתאום גיליתי שמסתבר שיש גבול לליברליות והסובלנות שלי כשזה מגיע למין הומוסקסואלי, ותחושת אי הנוחות כאילו התפרצה מאיזה תת מודע בלי שאצליח לנסח לעצמי מה בדיוק הבעיה שלי עם זה. אני גם לא חושב שנשים מרגישות את אותה דחייה כלפי מין לסבי (אולי אני טועה), וזו כנראה איזו הבניה חברתית שמתגבשת אצל גברים סטרייטים – הבניה שחשבתי שלא חלה עלי ושזו נחלתם של הומופובים בלבד. ובכן, מסתבר שחלה גם חלה.
כתוצאה מכל האמור לעיל, מצאתי את עצמי תוהה מספר פעמים אם להפסיק להאזין לספר ולעבור לספר אחר, אבל בסופו של דבר המשכתי לשמוע, ואני שמח שעשיתי את זה כי באמת מדובר בספר מצוין.
חשוב להדגיש שלמרות על מה שכתבתי בפסקאות האחרונות, “די כבר עם השקרים שלך” הוא לא ספר שרק להט”בים יתחברו אליו או יזדהו איתו (אם כי הייתי מצפה שהוא יהפוך לספר דגל של הקהילה). בסון מניח כאן שכבות על שכבות של סיפורים ועובדות, ומייצר מהן עלילה מרתקת ומרגשת. אני מאוד אוהב ספרות מהסוג הזה, שהיא גם מעניינת ולא קשה לקריאה וגם מעוררת מחשבה ורגש.
בקיצור – ספר מומלץ מאוד לקריאה (או לשמיעה).
________________
השאירו תגובה