כמה מילים על הספרים “איך נולד התנ”ך”, “ולא נותר עוד אף אחד”, “האדם השלישי” ו-“היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילאים”

(פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של קורא בספרים בתאריך 1/12/18)

*** כמה מילים על 4 ספרים שקראתי לאחרונה ***

איך נולד התנ”ך/ ישראל קנוהל (הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר)

הידע שמגולם בספר הזה עניין אותי במיוחד בהתחלה והעניין שלי הלך ודעך ככל שהתקדם. הוא בנוי כשיחה בין תלמיד למורה, ופרופסור קנוהל בעצם שוטח את התיאוריות שלו לגבי המקורות האמיתיים שמאחורי סיפור התנ”ך החל מיעקב ועשו (למעשה יש גם התייחסות מסוימת גם לאברהם שלפניהם), דרך יוסף, משה, יציאת מצרים ותקופת ההתנחלות.

זה מעניין מאוד, אבל לא מדובר בספר סוחף – הוא מתאים בעיקר למי שכל הנושא מרתק אותו ומתחשק לו לשמוע על חיבור אפשרי בין ממצאים ארכאולוגיים לפרשנות טקסטואלית.

*

ולא נותר עוד אף אחד/ אגתה כריסטי (מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת עם עובד)

זה הספר השני של אגתה כריסטי שאני קורא (למעשה את זה שמעתי ואת הראשון קראתי). הוא אמנם שונה במידת מה מהספר הקודם שקראתי – פרשה מסתורית בסטיילס – כי אין בו בלש שבא לחקור ופותר את התעלומה (הרקול פוארו במקרה ההוא), אבל באופן כללי יש פה שכלול של אותה כתיבה ואותו ז’אנר.

אין ספק ש”ולא נותר עוד אף אחד” הוא מופת של סיפור בלש, אבל אני לא יכול להגיד שנשארו בי הרהורים או מחשבות אחרי הקריאה. מדובר במלאכת מחשבת של בניית סיפור, וגם הכתיבה יפה ומלאת אווירה, אבל הכל נגמר בשניה שמגיעים למילה האחרונה בספר (ולא נותר עוד שום דבר 🙁 )

*

האדם השלישי/ גרהם גרין

זה הספר הראשון של גרהם גרין שאני קורא, וזה גם היה הספר הראשון ששמעתי באנגלית (לשמיעה הראשונה שלי רציתי ספר שהעלילה בו תמשוך אותי קדימה וקיוויתי שספר בלש יעשה את זה).

בדומה לספר של ריימונד צ’נדלר שקראתי פעם, גם הספר הזה מכניס אותך לאווירה נוארית מיד עם התחלתו, וזה בעצם כל הקסם שלו. כקורא מהמאה ה-21, קשה להסעיר אותי במיוחד בפרשה מהסוג המתוארת בספר, וההנאה מהקריאה קשורה בעיקר באווירה החמימה והאפלה של הנואר.

ספר בסדר, אבל לא מופתי.

*

היסטוריה של המדע לצעירים מהגילים/ ויליאם ביינום (מאנגלית יפתח בריל, הוצאת ספרי עליית הגג)

זה הספר השלישי שאני קורא בסדרת הספרים לכל הגילים שיוצאת בספרי עליית הגג (קדמו לו ספרים על היסטוריה ועל פילוסופיה), וכמו הקודמים גם הוא פשוט עושה את העבודה.

אני בספק עד כמה הוא מתאים לילדים, אבל בשבילי הספרים האלה מתאימים בדיוק במידה הנכונה: אפשר לקרוא בהם פרק אחד כל כמה שבועות בלי שהדבר יהווה בעיה; הכתיבה ברורה ונהירה; ולמרות העיסוק בחומר כבד לרוב, לא קשה להבין את הנושאים שבהם דן הספר.

הערה שבכל זאת יש לי לגבי התרגום שבסך הכל הוא היה בסדר גמור (בספר הזה ובספרים הקודמים בסדרה הזאת), זה השימוש של המתרגם שוב ושוב בביטוי “בשנות ה-1850” (או בשנות ה-1920, ה-1640 וכו’). זה פשוט חירפן אותי וגרם לי לרצות כל פעם לזרוק את הספר מהחלון. אבל התגברתי בסוף :/