(פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של קורא בספרים בתאריך 16/2/19)

סיימתי לקרוא את “ההיסטוריה הסודית” של דונה טארט וכשאני מנסה לחשוב מה דעתי עליו אני מוצא בעיקר רגשות מעורבים.

מצד אחד נהניתי מהקריאה (שמיעה במקרה שלי) – התעניינתי בסיפור, ולהבדיל מהספרים האחרונים שקראתי, לא חיכיתי שיגמר כבר ולא הסתכלתי כל רגע עוד כמה נשאר.

מצד שני היו בו לא מעט בעיות בעיני. ראשית, מדובר בסיפור של 6 סטודנטים בצפון מזרח ארצות הברית שמדברים בצורה מתוחכמת וקרה – משהו שלא מאוד מעורר הזדהות ולפעמים אפילו מעצבן. שנית, הדברים שקורים להם לא תמיד מאוד מנומקים, ויש תחושה שגם בסיום הספר אני לא יודע הרבה על המניעים של רובם (במיוחד הפריעה לי דמותו של הפרופסור ליוונית שמתחילת הספר יש איזו תחושה חידתית לגביו, והיא נותרת כמו שהיא בלי לחשוף יותר לגביה. למה בכלל מתקיימת כיתה קטנה כזאת שלומדת יוונית במסלול שבמובן מסוים עוקף את הלימודים הרגילים בקולג’).
כשמדובר בספר של 640 עמודים (22 שעות האזנה), הציפיה היא שלפחות נקבל דמויות מאוד עגולות ומניעים מנומקים, ולא היא.

כך שאני יכול לסכם ולומר שבסך הכל נהניתי להאזין לספר ולהתוודע לכתיבתה של טארט, אבל זה לא ספר שיהפוך לאחד האהובים עלי או שאמליץ עליו בחום לאחרים. מעניין, נחמד, בעייתי לפרקים, ובסך הכל לא רע.